כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו

לכבוד יום ההולדת ה־13 (!) של פורטפוליו - שהתקיים בחודש ינואר - החלטנו שמגיעה לנו מתנה שווה במיוחד: אתר חדש. ואם כבר אתר חדש אז גם כתובת חדשה: prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

שי רטנר. כל הצילומים: לירון ברייר דנציגר

סביבות עבודה. שי רטנר

״אני גר בתל אביב עם בן זוגי ניר והכלב צ׳ה, שאובחן לא מזמן כשמן וחייב להוריד 6 קילו מהר! התחלתי ללמוד עיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי בחולון. בהגשה בסוף סמסטר א׳ המורה הסתכל על איזה שירבוט של ברז שעשיתי, ואמר לי שאני צריך ללמוד אמנות. אני כבר לא זוכר למה אבל הקשבתי לו ואחרי שנה עברתי למדרשה בבית ברל שהיתה מקום די תוסס בתחילת שנות ה-2000.

״לפני כמה שנים לקחתי חלק בתוכנית ללימודי המשך במדרשה. אני בעיקר מתעסק בווידאו ובאינסטליישן. כבר הרבה שנים אני עובד על פרויקט פירוק והרכבה עירוני. זה התחיל ב-2003 שהכנסתי מקטע של מדרכה עירונית עם פירות פיקוסים ושאר ליכלוכים לגלרית זומר. בפרויקט אני לוקח חלקים מהעיר, ומכניס אותם לגלריה או למוזיאון, כל פעם בדרך משובשת אבל שגם מסתדרת עם ההיגיון של החלל. זה גם חלק מהמחשבה מאחורי העבודה הנוכחית״.

_H9A3250 IMG_3761 IMG_3801

IMG_3833

IMG_3821IMG_3840

Shai_Ratner_02

״העניין באתר הבניה כמקום עבודה מלווה אותי כבר זמן רב ונובע מהיותו סמל לפוטנציאל של העיר. זוהי הרקמה שליד החיים, היא מסמנת את אפשרות השינוי, הצמיחה והקריסה. אני מאמין ששווה להשתהות על רגע המעבר הזה, שיכול להכיל מימוש וחידלון. בשביל לממש את הפרויקט הזה היינו צריכים להקים צוות עבודה. כאן התחיל לקרות משהו מעניין וכל אנשי המקצוע הפכו לאמנים.

״יום אחד כשבאתי לטייבה לראות את התקדמות העבודה על כל מיני אלמנטים הסתבר שג׳אד הקבלן צבע את כל הפיגומים באדום! אפשר עדיין לראות שאריות מבצבות פה ושם. יחסי העבודה התבלבלו וכולם נקשרו לפרויקט כאילו הוא שלהם: איתן כהנא, איש הגובה המעולה של הפרויקט, רויטל וצביקה, כולם התגייסו בטירוף. אני מניח שזו הדרך היחידה שהפרויקט הצליח לקרות בתנאים האלה.

IMG_3892 _H9A3993 IMG_4170 _H9A4301

״רויטל פנתה אלי כשהצגתי את תא #4 בגלרית אלפרד לפני שנתיים. לי היתה בראש עבודה מתוכננת לתוך הביתן אבל הצטרפתי לתערוכה אחרון ורויטל כבר חילקה את כל החללים, אז היא הציע לי לעשות משהו בחוץ. אז אני חשבתי, אתם לא רוצים אותי בפנים? או הו תראו איך תקבלו אותי! אני צוחק כמובן…

״האמת היא שבמשך המון זמן נאבקתי עם עצמי. חלק מהותי בעבודה שלי קשור ביחס בין הצופה למיצב. באפשרות לנוע בין האוביקטים, לגעת, להריח ולשמוע. היה לי מאוד קשה לחשוב שהקשר היחידי של הצופה יהיה באמצעות ראיה מנקודת תצפית מרוחקת. אחרי חצי שנה של עינוי עצמי הבנתי: אני בעצם עושה פסל חוצות זמני. ההבנה הזאת היתה לא פשוטה. מדובר במדיום שהדור שלי לא למד איך להתייחס אליו או איך לחשוב אותו. אבל אחרי שהבנתי את זה שיניתי את הגישה כלפי העבודה והדברים נהיו קלים יותר״.

degem_new_small_01

״באופן מפתיע ולא מפתיע הפער בין התיכנון למה שיצא קטן מאוד, למרות שלאורך כל הדרך היו הרבה שיקולים של בטיחות ותקציב שהייתי צריך לקחת בחשבון. לדוגמה, בשלב מסוים העבודה היתה אמורה להיות רק על הגג. אבל בגלל שלא נמצאו שירטוטים קונסטרוקטיביים של הגג ולא ידענו איזה משקל הוא יוכל לשאת והיה הכרח לתמוך אותו במגדלי פיגומים גם מלמטה, אז היה צריך לראות איך האילוץ ההנדסי משתלב בפסל.

״זו הפעם הראשונה שאני מציג בחוץ. כך שהייתי חשוף לאורך ההקמה ומאז סיום העבודה לתגובות של העוברים ושבים. זה מבחן מעניין בשביל אמן שרק הציג בתוך הגבולות הרגילים של מוסדות האמנות. הוא מלמד המון על איך הדברים מתקבלים לעומת איך שאתה רוצה שיתקבלו. במקרה הזה התגובות מגוונות ומפתיעות״.

_H9A4471 _H9A4494 _H9A4506

״אני אוהב עבודות שמשנות את התפיסה שלי לגבי הדברים, גם אם זה במילימטר. אני מאוד אוהב הופעות. יש אמת פנימית בלתי אמצעית במוסיקה: אתה יודע אם זה מתחבר לך טוב או לא מתחבר לך בכלל דרך הבאסים שפוגעים לך בבטן. זו איכות שאני מאמין בה גם באמנות פלסטית. כשזה רוקנרול – זה רוקנרול!״.

תגובה אחת

  1. שרון תובל

    כתוב היטב. עבודה נפלאה.
    תחזור לעיצוב תעשייתי :-))
    שרון תובל.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden