כל מה שחשוב ויפה
איור לשיר יום אגדה מתוך הילדים של הצהריים

אהבתי שהילד הוא קצת ספציפי, וקצת כל ילד

לפני כמה חודשים יצא לאור בהוצאת טנג׳יר הספר ״הילדים של הצהריים״ – ספר שירים לילדים המבוססים על תובנות ילדות קטנות מהשכונה, שהתבררו בהמשך כחוויות אוניברסליות שכל ילד בכל מקום וזמן יוכל להזדהות איתן. הוצאת טנג׳יר – פרי שיתוף פעולה של קפה גיברלטר עם העמותה הצעירה ״עמרם״ – מבקשת להיות בית לכותבים מהפריפריה הגאוגרפית והחברתית של ישראל, ולתת במה לקולות הלא מושמעים בחברה הישראלית

את הספר כתב אביחי נזרי, איירה לירון כהן וערכה תהילה חכימי. גב הספר מגלה ש״אביחי ולירון גדלו יחד, מתחת לאותה השמש באותם צהריים, אותו כתם בחולצה אותו הבוץ בנעליים, הוא בשכונה שלו והיא בשכונה שלה״. שניהם בוגרי המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל ויוצרים פעילים, ששיתפו פעולה בעבר מספר פעמים בתחומי הכתיבה והאיור.

איור לשיר אומץ

איור לשיר אומץ

איור לשיר הילד שאני אוהבת

איור לשיר הילד שאני אוהבת

״אחרי הלימודים נשארתי בירושלים יחד עם אביחי״, מספרת לירון. ״קראנו לעצמנו Ever After ויחד עבדנו על הרבה פרויקטים, מכל מיני סוגים: עיצבנו ומיתגנו תערוכות, יצרנו כרזות, סרטוני אנימציה ווידאו ארט, וגידלנו פלפלים. באותם ימים גם גרנו יחד ויצרנו כל רגע ביום כמעט. אז גם גילינו את החיבור שלנו לכל מה שחי בין טקסט לדימוי ואיור והתחלנו להגיב אחד לשניה. לפעמים אביחי כתב ואני איירתי, לעתים הפוך. כדי להיות עקביים וכדי לתקשר עם החוץ, פרסמנו טור חודשי ב׳אף׳ (המגזין הירושלמי) ובסוף יצא שזה המשיך ככה במשך שלוש שנים וכמעט 36 טורים.

״תוך כדי עלה הרעיון של ספר ילדים. התחלנו לדמיין אותו ולהרגיש איך בא לנו שהוא יהיה. שנינו לא יצרנו לפני כן לילדים והדבר היחיד שהיה ברור לנו מיד היה שהוא יהיה ספר שירים. כשהמשכנו הלאה מירושלים, אביחי התחיל לכתוב ולשלוח לי טקסטים ואני התחלתי לאייר, היינו מדברים על זה, מתכתבים ועורכים פגישות״.

איור לשיר אסטרונאוט

איור לשיר אסטרונאוט

פרט מתוך איור לשיר תכף ומיד

פרט מתוך איור לשיר תכף ומיד

״לקח לי הרבה זמן להבין איך הספר ייראה, השתמשתי בכל טכניקה שאני אוהבת ובכל אפשרות צבעונית. באופן טבעי קל לי יותר לצייר למבוגרים, וכשזה מגיע לילדים אני מפחדת להיות נחמדה מידי מבלי שאשים לב, או להפוך ללא מובנת. ידעתי שאני רוצה שהאיור יספר משהו נוסף ושישאיר גם הרבה מקום לדמיון, וכל הזמן הזכרתי לעצמי שילדים הם מאוד חכמים, הרבה יותר ממה שאני זוכרת. בהקשר הזה דווקא מצאה חן בעינינו העובדה שאין לנו עדיין ילדים: המספר הוא עדיין לא הורה ולמצוירים אין קשר עם המציאות, היה לנו יותר מקום לדמיון וזכרונות.

״דיגיטליות וידניות, כתמים של צבעי מים וסריקות של פנדה: הבנתי שאפשר הכל, והסקאלה הצבעונית שהתגבשה לאט לאט עזרה לזה; צבעוניות מובהקת לבחירות פחות מובהקות. אני מציירת הרבה ידנית ומחברת ו׳מסדרת׳ במחשב, ככה יש הרבה חופש מול הדף. אהבתי את זה שמדובר בצבעי יסוד ואת זה שהילד הוא קצת ספציפי, וקצת כל ילד, הרגשתי שכך זה מצטרף לקול שיוצא מהשירים: רגעים מסויימים של ילדות שכמעט קורים בכל חדר, אוהל או דשא״.

סקיצות

סקיצות

סקיצות3

״כשאני מאיירת למבוגרים, אני חושבת שההתיחסות שלי לטקסט היא לרוב יותר רגשית ומיידית, כלומר התגובה שלי אליו היא יותר ממה שעורר בי כרגע. כאשר מדובר בילדים יש איזשהו מסע אחורה בזמן, נסיון להכנס לנעליו של ילד שפוגש בדף לראשונה. מצד שני במהלך העבודה על הספר היה לנו חשוב שגם ההורה שמקריא את הספר ייהנה ממנו ויתחבר אליו, שנייצר חוויה שתהיה נעימה לשניהם. אפשר לשמוע בספר את קול המחבר, קולו של המבוגר שעדיין משחק או נזכר״.

– – –

ולסיום הצצה ראשונה לאיורים של לירון מתוך ״שנחאי״, ספרה העתידי של תהילה חכימי. יש למה לצפות:

3עמוד מתוך שנחאי_ מאת תהילה חכימי

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden