כל מה שחשוב ויפה

אני מאמין שאני מפיח חיים בחוט ממש כמו שצייר מפיח חיים בעזרת עיפרון

מעמקים, תערוכת היחיד של קובי סיבוני, נפתחה ביום שבת במרכז הקצה בנהריה. סיבוני – שבורא בתערוכה עולמות תת מימיים באמצעות מתיחת קוים עדינים ודקים בלבד – מספר על תהליך העבודה שלו ועל המשיכה שלו ליצורים ימיים ולחוטי ברזל בעובי 1 מ״מ

Maamakim_untitled5

Yuval:

הי קובי. מה שלומך?

Koby:

הכל בסדר, תודה. חגים, אתה יודע, זה זמן רגוע כזה… איך אצלך?

Yuval:

לא רע בכלל. תכף מנצל את החגים כדי לנוסע לדרום קוריאה לשבועיים (!!!) כך שאני לא מתלונן…

Koby:

וואו, איזה כיף. נשמע חלומי…

Yuval:

לגמרי. אבל בוא נדבר על נהריה! מה אתה מציג בתערוכה?

Koby:

טוב, אז ככה: בתערוכה אני מציג פסלים ואובייקטים השואבים השראה מהעולם התת ימי, חלקם דומים ליצורים/לצורות חיים מעולם המים

Yuval:

ובכולם אתה משתמש באותו חוט ברזל דק שהפך לסימן ההכר שלך?

Koby:

כן. החוט עוזר לי להסביר את עצמי הכי טוב. הוא הפך לסוג של שפה מבחינתי, שדרכה אני מצליח להביע את עצמי הכי טוב

Yuval:

אז אולי תספר קצת מאיפה זה התחיל בכלל העניין הזה, כי אני זוכר את הפעם הראשונה שבה נתקלתי בעבודות שלך, בתערוכת הבוגרים בבצלאל

Koby:

הסיפור שלי עם חוטי הברזל התחיל עוד בילדות. אבי הביא הביתה כמה סלילים של חוט נחושת והתחלתי להתעסק עם החוט בידיים. בהתחלה יצרתי חיות קטנות ודמויות פיגורטיביות, ועם הזמן נחשפתי לחוט הברזל שאיתו אני משתמש גם היום – חוט ברזל בניין בעובי של מילימטר אחד. אחרי הצבא עבדתי בשמירה והיה לי זמן פנוי ליצור יצירות מחוטים ומחלקים שונים שמצאתי בחיפושיי: חלקי פלסטיק צבעוניים, מתכת וגם עץ. עבדתי עם החוט שחיבר בין החלקים ליצירת דמויות ואובייקטים שונים ומשונים

Yuval:

ואז זה היה טבעי שתמשיך עם זה גם בבצלאל?

Koby:

מה שקרה בבצלאל היה שהגעתי עם הידע והטכניקה של כיפוף הברזל. זה היה משהו שידעתי והתאמנתי עליו שנים לפני הלימודים. בבצלאל התחלתי לקבל הכוונה וביקורת על היצירה שלי באופן כללי, ואז בפרויקט הגמר קיבלתי הנחייה והכוונה ממש על היצירה בחוט. ובגלל שלמדתי במחלקה לעיצוב תעשייתי, היה לי חשוב שהתוצרים – מכשירי הרדיו שלי – אכן יעבדו.. וכך היה. התלבטתי אם להמשיך עם החוט בבצלאל או לעשות משהו שונה, אבל בסוף הגעתי להחלטה שעלי להמשיך עם החוט ולחדד ולזכך את היצירה בחוט

קוביסיבוני2

Yuval:

ומאיפה נכנסו כל חתיכות הפלסטיק הצבעוניות?

Koby:

אל הפלסטיק גם הגעתי מהילדות… מאז שאני זוכר את עצמי אספתי חלקי פלסטיק שהייתי מוצא ברחוב או בחוף הים, וזה המשיך לעבודות שעבדתי בהן, ואפילו במילואים מוצאים חלקים מעניינים. כיום יש לי בסטודיו כמה ארגזים של חלקים מכל מיני תקופות ומקומות, והכל אסוף ומסודר ומוכן לשימוש. זה הגיע למצב שאנשים טובים מביאים לי חלקים שהם מצאו, ״הנה קח, הבן שלי שבר את זה, תראה אם זה עוזר לך… אם לא, תזרוק״

Yuval:

קטעים… אז בוא נמשיך מבחינה כרונולוגית. סיימת את בצלאל, ואז מה? מה אתה עושה מאז?

Koby:

סיימתי את בצלאל והיה לי ברור שלא סיימתי עם החקר הצורני שהתחלתי בפרוייקט הגמר; הרגשתי שזאת רק ההתחלה. היו לי עוד רעיונות שרציתי לממש עם החוט, הפלסטיקים, הפונקציה, האסתטיקה… בעזרת הסובבים אותי הצלחתי לפתוח את הסטודיו שלי בסוף שנת 2011. הוא ממוקם בקיבוץ, במבנה שבעבר שימש כלול אפרוחים ועם הזמן שונה לחללי איכסון וסטודיואים ליצירה.

נכנסתי לחלל והתחלתי למלא אותו ביצירות חדשות שהיו המשך של הפרוייקט שהתחלתי בבצלאל: אובייקטים דו ממדיים לצד תלת ממד, דברים ששואבים השראה מהטבע לצד כאלה דמיוניים. יצרתי כמעט כל יום, לאורך רוב שעות היום, וכך אני עושה גם היום

Yuval:

ומזה אתה גם מתפרנס? או שיש לך גם דיי-ג׳וב כמו לרבים מאיתנו?

Koby:

אני עובד פעמיים בשבוע בעכו בעמותת ״כיוונים״, במקום שנקרא ״החנות למשמעות״. אני מעביר שם סדנה שבה אנו יוצרים מוצרים מעץ ומוכרים אותם בחנות. חוץ מזה אני עובד בסטודיו ובהחלט מתפרנס מהיצירה בחוט. אני עובד מול חנויות וגם מול אנשים פרטיים. אני מאמין ביצירה לצורך קיום אז פיתחתי לי אובייקטים שאני מגדיר כ״מכירים״, לצד אובייקטים ופסלים שאני יוצר בשביל הנפש, בשביל היצירה

Yuval:

אז מה שאתה מציג בגלריית הקצה זה יותר בשביל הנפש? ואם כבר – מאיפה הגיעו היצורים הימיים לעלילה?

Maamkim_Untitled2

Koby:

אפשר להגיד שכן למרות שהעולמות לפעמים מתערבבים, כמו בכל דבר, אפילו כמו העירבוב שבין עיצוב לאמנות; הגבולות מיטשטשים. אל היצורים הימיים הגעתי דרך הביטוי ״אורגני״. כשנפגשתי בסטודיו עם לי רמון, אוצרת התערוכה, העליתי את הביטוי הזה, וכך המשכנו לגלגל את הנושא עד שהגעתי לעולם התת ימי. רציתי ליצור אובייקטים עם נופך אורגני, חי, מעולם הטבע, והעולם הזה התאים לי כי יש שם צורות חיים ונוף שנראים לפעמים כאילו הם נלקחו מסרט מדע בדיוני. זה גרם לי לחשוב שאני יכול ליצור אובייקטים השואבים השראה מאותן צורות חיים. לדוגמה, זרועות קטנות, או ארובות גופרית הנמצאות במעמקי האוקיינוס….

Yuval:

אבל יש משהו בחוט הברזל שהוא הכי מלאכותי, הכי נוקשה, הכי לא תת ימי. ובכל זאת אתה משתמש בו ומצליח להפיח בהם חיים. איך אתה עושה את זה? מה תהליך העבודה שלך?

Koby:

קודם כול מבחינת טכניקה, אני לא משתמש בחיבורים חמים – אין הלחמה או ריתוך, הכל נעשה עם פלאייר וקאטר בידיים. ב-80% מהמקרים אני עובד ישר על החוט, ללא סקיצות ברישום על נייר או במחשב. אם אני מתכנן אובייקט וקשה לי לדמיין איך הוא יראה או איך להתחיל, אני רושם כמה סקיצות בעיפרון, אבל לרוב אני פשוט מתחיל בחוט. ואם אני לא אוהב את ההתפחות של האובייקט אז אני משנה, חותך ממנו או מוסיף חוטים… ולעיתים לא רחוקות, מתחיל מההתחלה כשאני נזהר לא ליפול שוב איפה שהניסיון הראשון נפל. זה הרבה ניסוי וטעייה… ותהייה.

בקשר ל״חיים״ בחוט, אני מאמין שאני מפיח חיים בחוט ממש כמו שצייר מפיח חיים בעזרת עיפרון. אני פשוט עושה את זה עם חוט באוויר ולא על נייר, מצע, קנבס…

Yuval:

ואז אתה מכניס חתיכה של צבע עם חתיכות הפלסטיק?

Koby:

כן. לרוב אני יודע מה אני רוצה לעשות לפני – האם יהיו פלסטיקים ביצירה, או רק חוט. אבל אני חייב להודות שלפעמים אני מחליט באמצע להוריד או להוסיף את החלקים לפי התפתחות האובייקט. לפעמים פשוט לא צריך חלקים ואז החוט מחזיק את עצמו

בסטודיו

בסטודיו

Yuval:

אז עוד שאלה לפני שמסייימים: סיימת את בצלאל לפני ארבע שנים, לפני שנתיים הייתה לך תערוכה במוזיאון חומה ומגדל, ועכשיו התערוכה בקצה. מה הלאה? ומה הבנת או איך התפתחת בארבע השנים האלו, שמצד אחד זה לא כזה הרבה זמן, אבל מצד שני זו בכל זאת תקופה‎

Koby:

אני שואף להמשיך במחקר חוט הברזל. אני עובד איתו כל יום ועדיין אני מרגיש שלא מיציתי את מלוא הפוטנציאל הגלום בו, מבחינה מבנית, צורנית, אפילו גרפית. אני אוהב ליצור ולהציג לעולם את התוצאה ומקווה שגם העולם אוהב לראות. אני מאמין בלתרום משהו לסביבה שלנו דרך היצירה וזה מה שאני עושה… ‎

Yuval:

יפה! משהו חשוב נוסף להגיד לפני שנפרדים?‎

Koby:

כן. שתהיה לכולם שנה טובה של יצירתיות והגשמה : -)‎

 

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden