כל מה שחשוב ויפה
דניאלה קופלר

ממשיכות לחשב את מסלולן האמנותי, כל פעם מחדש

מהרגע ששמעתי את השם של התערוכה, האגף לציפורים משונות, היה לי ברור שאני אוהב אותה.

ועכשיו, אחרי ששבוע האיור נגמר, אני גם יכול לספר שזו הייתה אחת התערוכות שהכי סיקרנו אותי. מספיק לקרוא את תמצית התיאור שלה, כדי להבין למה: שבעה דיאלוגים מאויירים מאת שבע מאיירות-אמניות, המשוחחות עם דנה שמיר על נושאים ברומו של עולמן. כולן היו בעבר תלמידותיה ונותרו עמה בקשר אמנותי ואישי.

ולמרבה השמחה התערוכה, שמוצגת בגלריה חנינא, תישאר פתוחה עד ה-3/10 (רשימת תערוכות שבוע האיור המלאה שעדיין פתוחות נמצאת כאן). ביקשתי מדנה שמיר, שאצרה את התערוכה ביחד עם דניאלה קופלר, שגם מציגה בה, ומשש הציפורים הנוספות – הדס גלבוע, נטע הגלעדי, דורון זהרי שמש, מורן יוגב, דידי כפיר ונורה פורת – לספר על תהליך העבודה ועל העבודות שהן מציגות בתערוכה. אני בטוח שאחרי שתקראו תרצו לבקר בתערוכה, או לפחות להיות גם אתם, ולו לרגע, ציפור משונה…


Dana-Shamir_001 Dana-Shamir_002 Dana-Shamir_007 Dana-Shamir_009

דנה שמיר

התערוכה ״האגף לציפורים משונות״ שמה לה למטרה לאחד שבע מאיירות /אמניות / מעצבות ולייצר מול כל אחת מהן דיאלוג אינטימי, הנגזר מן הממשק שלי כמאיירת-כותבת, עם אופי עבודתה של כל אחת. באמצעות השיח הזה קיוויתי כי תיווצר ריאקציה, תשלובת קולות, שהיא קאנון לירי, המשלב בין הווה יצירתנו ועברנו המשותף (האחת בתפקיד זו שהאירה את הדרך, למי שהיתה תלמידתה, הילכה בה וחקרה אותה לראשונה).

דומני כי הצלחנו: קולותיהן השונים והמגוונים של השבע, החל מן הטכניקות השונות והפורמטים, המעבר העדין מדו ממד לתלת ממד, והעולם האישי אינטלקטואלי שלהן, היווה בעבורי אתגר מרגש, כשכל קול מפתיע ומוצא אותי בתדר אחר, או בקרן אור אחרת, שאליה נדרשתי להתחבר. אתגר ייחודי, שכן כל אחת דוברת שפה זרה.

משנתלו והועמדו העבודות בחלל חשתי כי הצלילים בוקעים לרגע, שבים ונעלמים בתוך הקירות ושבים ומבליחים, באופן שהצופה או המאזין להם, אכן שומע שירה מוזרה, משונה, בעלת מלודיה אלטרנטיבית, שכשם שנולדה בקצוות ופועלת בהם, שם היא גם בוחרת להתמקם. ציפורי ״האגף״, לצורך המשל, מרחוק באו. חנו לרגע. יצרו קומפוזיציה שהיא הן ואני, הן מול עצמן, העניקו לנו את הרגעים החולפים הללו, וכעת, כדרכן של ציפורים נודדות, ממשיכות לחשב את מסלולן האמנותי, כל פעם מחדש.

line

hadass_gilboa_001 hadass_gilboa_004 hadass_gilboa_002 hadass_gilboa_003

הדס גלבוע

הרעיון לסדרת התחריטים נוצר בסדנת התחריט בימי ראשון, שם אני פוגשת את דנה כבר שנתיים. בין שיחות הנפש ושאר פטפוטי הסדנה, עלתה המחשבה ליצור סדרת דימויים הלקוחים מתוך העולם האיזוטרי של סיפורי הבעש״ט. באותו המפגש דנה הציעה לי להציץ באנתולוגיה של בנימין שבילי, ״ביום שנולד הבעש״ט נשרף הגיהנום״. סיפוריו של הבעש״ט נגעו לליבי והזכירו לי את שיעורי ״הדת״ בבית הספר היהודי בבלגיה, שבה גדלתי. נזכרתי באותם ספרי לימוד תנ״ך שבהם כל פרק נפתח בהגדה קצרה מחייו של הבעש״ט.

בתחריטים המוצגים בתערוכה ביקשתי להדגיש את האבסורד מצד אחד, ומצד שני לעורר טיפה אמפתיה כלפי גיבורי הסיפור, כפי שאני הרגשתי כלפיהם, כאשר פגשתי בהם לראשונה. המצוקה שלהם עם עצמם, הבלבול, הבהלה שלהם מול הלא-נודע והבלתי צפוי, אלו המקומות שאני אוהבת לאייר.

line

Neta-Hagiladi_002_Photo-by-Pavel-Ruban

צילומים: פאבל רובן

Neta-Hagiladi_005_Photo-by-Pavel-Ruban

Neta-Hagiladi_009_Photo-by-Pavel-Ruban

Neta-Hagiladi_004_Photo-by-Pavel-Ruban

נטע הגלעדי

סיימתי את שנקר לפני שנתיים בפרוייקט גמר איורי נראטיבי ״קלאסי״ באופיו. מייד לאחר מכן טסתי לברלין. היה לי חשוב לחזק את הצד העיצובי בעבודה שלי, על מנת להיות על קו התפר שבין עיצוב לאיור, המקום שבו הרגשתי הכי נוח. לאחר תקופת התמחות אינטנסיבית בחברת עיצוב ומיתוג יצאתי לדרך כמעצבת פטרנים עצמאית.

במשך כל אותה תקופה נשארתי בקשר מיילים רציף עם דנה, וכשהגעתי לארץ לביקור הראיתי לה את קולקציית הפטרנים הראשונה שלי. במהלך הפגישה הזמינה אותי דנה לקחת חלק בתערוכה הקבוצתית של שבוע האיור, וכבר בפגישה החלטנו שבתערוכה אציג את הקולקצייה השנייה במספר.

הצעד הראשון היה יציאה למחקר ויזואלי באקווריום של גן החיות בברלין, ומאותו רגע החל רצף של מיילים הלוך-חזור: ראשיתם בתמונות מהאקווריום ולוח השראה, לאחר מכן סקיצות בעיפרון לאלמנטים נבחרים, ובהמשך גיבוש שפה ויזואלית וצמצום סקלת הצבעים. מקור ההשראה והעניין שלי הוא הטבע, מתוכו אפשר לקחת אין-ספור תכנים, נושאים, צורות ופטרנים, קומפוזיציות ושילובי צבעים.

line

Doron-Sohari-Shemesh_002 Doron-Sohari-Shemesh_001 Doron-Sohari-Shemesh_003

דורון זהרי שמש

העבודה שלי היא סדרה של שלוש עבודות המתבססת על טורו של אילון גלעד במוסף הארץ, ״מהשפה פנימה״. המדור מתחקה אחר מקורן של מילים בשפה העברית והמילים שאייירתי הן בול, טרפד וג׳ינג׳י. חיפשתי נושא לאיור שיתקשר לי, לדנה שמיר ולקשר בינינו. דנה מדברת בשפה מאד ״איורית״, היא מחייה ומתבלת את השפה העברית בשלל ביטויים שהיא ממציאה. לכן העיסוק בשפה נראה לי נושא התכתבות מעניין.

line

Moran-Yogev_001 Moran-Yogev_002

מורן יוגב

כשדנה פנתה אלי בקשר לתערוכה, בדיוק חזרתי מטיול בהודו. דנה ביקשה לראות זנבות של דברים שאני עושה כרגע וכל מה שהיה לי זה סקצ׳בוק מהמסע. בהודו נפגשתי עם חוברות צביעה למבוגרים בנושאים של צ׳אקרות ואלים, והתאהבתי בטקסטורות, בצבעים ובשמחה שלהן בפרט ושל הודו בכלל. החוברות נמצאות בכל מקום, בכל חנות ספרים ובכל קיוסק, ואפשר לראות מלא אנשים יושבים וצובעים בהן. זהו מעין ריפוי בעיסוק.

כשמטיילים תקופה ארוכה התרמיל הופך לבית שלך ואתה צריך לסחוב אותו ממקום למקום, אז משתדלים להמעיט במה שנכנס אליו. לכן לא הייתי קונה את חוברות הצביעה, אלא מכינה לי דפי צביעה משל עצמי בסקצ׳בוק וצובעת בטושים, שהיו הכי זמינים (כמובן שבימים האחרונים של הטיול אספתי שלל חוברות צביעה שהבאתי עימי לארץ).

לתערוכה החלטנו לעשות גרסה שלי לחוברות הצביעה ההודיות, שתספר סיפורים הזויים ומשונים שקרו בהודו (לא חסר), ובחרנו בפורמט שונה וגדול, שלא נהוג לרוב בחוברות צביעה. בתקווה, כי בהמשך יהפכו האיורים שלי בעצמם, לספר.

line

Didi_Kfir

דידי כפיר

האיור שאני מציגה, ״הכל התחיל כשראש ממשלת ניו־זילנד משך למלצרית בצמה…״, הוא תמלול שיחותיי עם דנה שלוכדו יחדיו לקומפוזציה סוריאליסטית, שמשקפת בצורה די מדוייקת את האוירה השוררת בהן מלכתחילה… מאז שאני מתגוררת בברלין המרחק גרם לנו לעבור לתקשורת כתובה וכך זכיתי לתיעוד כל ההומור הנפלא שלה. מילים הן האוצר הבלום של כל מאייר ומשם אל הנייר הדרך הייתה קצרה. והכאוס האיורי? בזה אשם כבר ראש ממשלת ניו-זילנד…

line

צילום: דפנה שרתיאל

צילום: דפנה שרתיאל

צילום: איתן שפר

צילום: איתן שפר

נורה פורת

אני מציגה בתערוכה צלחת קטנה מאויירת, שלושה פסלים (פינוקיה, איש-תרנגול וכלב) ואגרטל מאוייר. דנה לימדה אותי לאורך השנים (בסדנת ההדפס בבית האמנים ועוד). הכרנו כשלמדתי בשנקר בין השנים 2003-2007 ומאז נשארנו בקשר אמנותי ואישי. בשנה האחרונה התחלתי לעסוק בקרמיקה, וכשדנה ראתה את האובייקטים שלי היא חשה שדווקא הם יתאימו למערך הדיאלוגי שבתערוכה.

האגרטל נעשה תוך התכתבות מעט פארודית עם קרמיקת דלפט, הן מבחינת השימוש בכחול קובלט והן במושא הציורי. השימוש במכחול הגס, הקוויות, עקמומית והפתח הלא גמור ״מסגירים״ את בית היוצר. תוך כדי הדיאלוג רציתי להוסיף לאגרטל פרחים והסתבר שהפרח האהוב על דנה הוא נורית. ישר חשבתי לעצמי היכן אשיג זר נוריות בתחילת ספטמבר? בסוף ציירתי את זר הנוריות על הנייר שבדרך כלל עוטף את הזר, כשכל הפריטים מתמזגים לעבודה אחת הבודקת את המשחקיות הקווית והשטוחה על גבי תלת ממד.

line

דניאלה קופלר1 דניאלה קופלר2

דניאלה קופלר

דניאלה קופלר

אני בימאית אנימציה ואמנית, יושבת על הגדר בין אמנות ויזואלית לקולנוע. באופן טבעי אני מספרת סיפורים בכל עבודה שיוצאת לי מתחת לידיים והעבודה שאני מציגה בתערוכה, ״האודיסאה של ארנב״, היא סיפור מסע: מסעו של יצור שנולד בתוך הקופסה ומחפש את דרכו החוצה ממנה ואל הלא נודע. האודיסאה הקטנה הזו היא סדרת איורים על עץ, קולאז׳ של דו ותלת ממד, ציור על הקיר והעלמות לתוך החומר.

בשנים האחרונות אני עובדת על סרט אנימציה ויוצרת קופסאות אמן תלת ממדיות, ורציתי ליצור משהו אחר לטובת התערוכה. עבודה בלי מסגרת, עבודה שתוהה האם בכלל צריך מסגרת. בחרתי ליצור יצירה שתוהה עד כמה אנחנו מוכנים להרחיק לכת בחיפוש אחרי ממדים חדשים. עוד כשדנה לימדה אותי בבצלאל היא שיתפה פעולה עם התהיות הפילוסופיות שלי, ותמיד עודדה אותי לפרוץ מסגרות.

גם בדיאלוג הזה שבינינו.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden