כל מה שחשוב ויפה

מועדון תרבות / קופי ופייסט

עיצוב לתרבות – עטיפות ספרים, כרזות של מופעי מחול ופסטיבלי תרבות, תדמית של תערוכות, עטיפות תקליטים, פוסטרים של סרטים ועוד. והפעם: יואב רוזן על עטיפת סיפרו ״קופי פייסט״ שיצא לאור בהוצאת אפיק

״קופי ופייסט״ הוא ספרו הראשון של יואב רוזן, והחמישי שמופיע במסגרת העיצוב החדשה של ספרי הוצאת אפיק, שעיצבו עידן אפשטיין ובן נתן מסטודיו Über.

הספר הוא קובץ סיפורים שמחבר מצד אחד קטעי מציאות ישראלית מוּכרת, ומצד שני בודק אפשרויות ליריות: את המשמעות הרגשית, האינטימית שנגזרת ממצבים כאלה. בסיפור הפותח, לדוגמה, הנושא את שם הקובץ, צלם החי עם משפחתו על גבול הקו הירוק יוצר קשר עם חייל רוסי בודד בזמן אירוע בטחוני. נשאלת השאלה מי מספר את סיפורו של מי: מיהו ה״קופי״ ומיהו ה״פייסט״? מיהו המקור ומיהו ההעתק?

בסיפורים אחרים בקובץ, זוג בוחן מחדש את יחסיו על רקע תקופת פיגועים בירושלים, במסעדה ריקה כמעט מאנשים; קבוצת מילואימניקים פוגשת ילד קטן במחסום צבאי; ילדה ארגנטינאית מנסה להתאקלם עם משפחתה בארץ, ולעומתה ישראלית צעירה בודקת גבולות באמסטרדם.

חזית הספר עם השרוול

חזית הספר עם השרוול

הדימוי

הדימוי שנבחר, ״הָקִיץ״ (2015), הוא פוטומונטאז׳ של דוגמאות מים והשתקפויות בהן. בגרסה המקורית שלו הופיע הדימוי בשחור-לבן. הוא עבר עיבוד מחשב ונוספו לו גווני כחול כהה וסגול. פרישׂת הדימוי מאפשרת משחק עם השרוול הלבן, העוטף את הספר. מצד אחד מופיעים על השרוול כל הפרטים לגבי הספר, אבל אפשר גם להסיר אותו או להחליק אותו לאורך העטיפה, מלמטה למעלה. ההחלטה איפה למקם אותו מבחינה אסתטית נמצאת בידי כל קוראת וקורא. העטיפה נקייה מטקסט (למעט כיתוב על שדרת הספר), וכך הספר הופך, ללא השרוול, לאובייקט בפני עצמו.

התהליך

התהליך היה תהליך של הפְשטה. האופציות שהוצעו בהתחלה היו image-oriented, במטרה לספר סיפור. זה לא הלך. לא מצאנו דימוי שהרגיש נכון, שמספר את הסיפור. מכאן, ההליכה היתה לעבר דימוי שהוא מופשט. בחרנו באלמנט מאוד אורגני, פלואידי: מים. לא משהו פיגורטיבי או מחשבי, שנגזר מהמשמעות המיידית של הפונקציות קופי ופייסט, אלא מין קופי ופייסט של האורגני. לכן מופיעות צורות טבעיות שמשכפלות את עצמן, שדומות זו לזו.

דימוי סקיצה

הסקיצה שלא התקבלה

הסקיצה שלא התקבלה

המקום השני

אחרי שש סקיצות נוספות שירדו מהפרק, למקום השני הגיע דימוי נקי, בשחור-לבן, של חלונות וצללית אדם שצופה בעדם. החלונות, וגם האדם הצופה, משוכפלים, בצורה סימטרית. הדימוי יצא פשוט מדי קונספטואלית, אפילו פשטני. הניסיון לקחת קונספט ספרותי ולהעביר אותו כפי שהוא לשפה עיצובית יצא, תרתי משמע, מרובע מדי.

עיצוב טוב

עידן אפשטיין: ״עיצוב טוב הוא עיצוב שחושב בשבילך אבל לא מתנשא מעליך״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden