כל מה שחשוב ויפה

אשכנזייה מבית, ערספואטיקה בלב

בפרויקט הגמר הנפלא שלה בתואר השני בגרמניה, איירה נועה שניר מהדורה מאויירת של ״סמידה רמידה״, הגירסה של יהדות מרוקו לסיפור סינדרלה, ״תערובת של פרידה קאלו וקים קרדשיאן: גם קורבן וגם אכזרית ברמות, גם אישה חזקה ודעתנית וגם פתיינית וחלשה״

Yuval:

הי נועה. מה שלומך?

Noa:

הכל טוב! אתה תופס אותי בבוקר שאחרי תערוכת הסיום ב-UdK

Yuval:

הבוקר שאחרי הפתיחה או אחרי הסיום?

Noa:

גם וגם – בסמסטר החורף התערוכה היא ליום אחד (בקיץ זה כל הטררם)

Yuval:

וואלה. ואיך היה?

Noa:

כהרגלן של פתיחות, היה גם נחמד וגם מביך. זה באופן כללי קצת שונה מבארץ, כל הסטודנטים מציגים (לא רק פרויקטי הגמר), כך שזה יותר דמוקרטי ויש מגוון גדול, וכל המוסד משתתף בחגיגה. מצד שני, כל שנה מחדש הסטודנטים המסיימים מרגישים שהעבודות שלהם נבלעות בתוך בליל ענק של דברים אחרים. ממרום שנותיי למדתי כבר שבפתיחות עדיף לשמוח ולהרים כוסית ולא להתלונן על מה שלא צלח

Yuval:

כן… אז עכשיו כשיש לך תואר שני את חכמה יותר?

Noa:

האמת – שכן! והרגשתי את זה בתואר השני פה כי הייתי זקנה יותר מכולם. זה נראה להם חריג שעשיתי הפסקה בין שני התארים ועבדתי בעולם האמיתי באמצע. היתה לי פרספקטיבה אחרת לתואר השני, כפועל יוצא של זה שחיכיתי איתו: הגעתי יותר מוכנה וידעתי כבר מי אני ומה אני רוצה לעשות בעולם (פחות או יותר, אל תתפוס אותי במילה!)

Smeda5

Yuval:

ברור. ספרי קצת על התואר השני שם, מה קורה בו ואיך הוא מתנהל

Noa:

התואר השני באיור ב-UdK הוא קצרצר ונמשך על פני שני סמסטרים. אני הארכתי לשלושה, כי אני אוהבת תהליכים איטיים (והיה לי קשה להסתגל ללימודים בגרמנית – לקח לי זמן עד שנחתתי). האמת היא שכל מודל הלמידה פה הוא קצת אחר: יש כיתת איור אחת, עם מרצה אחד, והוא מלמד את כולם ביחד. יושבים בכיתה אנשים מהסמסטר השלישי ללימודיהם ועד לתלמידי התואר השני.

בסמסטר הראשון התלמידים לתואר השני פשוט מצטרפים להתנהלות היומיומית של הכיתה, לוקחים קורסים נוספים במחלקה לתקשורת חזותית, ומתחילים לחשוב על פרויקט גמר. בסמסטר השני, מוציאים אותו לפועל. כך שזה די דומה לשנה ד׳ ברוב המוסדות לעיצוב בארץ.

מה שכן, פה בשביל התואר יש דרישה גם לכתוב עבודת מחקר תיאורטית, להגיש מסמך שמתעד את כל תהליך העבודה על הפרויקט, ולהכין בסוף הרצאה של חצי שעה עם מצגת, שאמורה להבהיר הן את התיאוריה הן את הפרקטיקה

Yuval:

מרצה אחד כל התואר?

Noa:

מרצה אחד רשמי לאיור. יש עוד כמה מורים לרישום, ורכזי סדנאות (הדפס, תחריט) וכו׳, אבל איור פרופר – יש רק מרצה אחד. זה מודל שמקורו בעולם הישן – במאייסטר שהתקבצו סביבו כולם כדי ללמוד ולהיות שוליות שלו. מאד אירופאי. בהרבה בתי ספר לאמנות בגרמניה זה עדיין מודל רווח.

Yuval:

ומי היה המורה? מה את יכולה לספר עליו?

Noa:

הנינג ווגנברת׳, שהכרתי את העבודות שלו עוד מימיי בבצלאל ודי התרגשתי להתקבל ללימודים אצלו. הוא מרצה אגדי, עושה את זה כבר 20 שנה, אחד מהמאיירים הפורים והמצליחים בגרמניה. זה היה קצת מאיים בהתחלה, ולקח לי הרבה זמן להשתחרר. הוא שם דגש על עיצוב למאיירים, מקפיד לקחת כל שנה אסיסטנט שהוא מעצב גרפי, מתעקש שמאיירים יבינו בפונטים. זה חשוב ומבורך בעיני, הלימודים אצלו גרמו לי ללמוד לעבוד עם אינדיזיין, שכל מי שמכיר אותי יודע שזה ימות המשיח

Yuval:

ושאר הסטודנטים? בעיקר גרמנים?

Noa:

רוב הסטודנטים גרמנים, למרות שה-udk הוא מוסד די בינלאומי בסך הכל, ותמיד יש תלמידים זרים וחילופניקים. אבל השיעורים מתנהלים בגרמנית, ובסמסטר הראשון היתה לי הרגשה שכולם חוץ ממני בלונדינים (בדיה גמורה בדיעבד, אבל ככה הרגשתי בהתחלה)

Smeda1

Yuval:

לול. אז בואי נדבר על פרויקט הגמר (הנפלא) שלך שלשמו התכנסנו. מאיפה הגיע הרעיון ומה את יכולה לספר עליו באופן כללי

Noa:

אז ככה: פרויקט הגמר שלי הוא מהדורה מאויירת של המעשייה ״סמידה רמידה״, הגירסה של יהדות מרוקו לסיפור סינדרלה. יש נקודות משיק ברורות (האם החורגת, הנעל, הנסיך וכו׳) אבל יש גם שינויים מהותיים (לדוגמה, סמידה רוצחת את האם הביולוגית שלה בעמוד הראשון של הספר). זה טקסט שמגיע ממסורת עתיקת יומין של טקסטים שסופרו בעל פה במשך דורות, ולכן אין גירסה אחת ״תקנית״ או ״רשמית״ אלא הרבה גרסאות דומות. במהלך שנות ה-80 התחיל בארץ מהלך של העלאת סיפורים כאלה בכתב למטרות תיעוד ומחקר, וככה התגלגלתי להכיר את הפנינה הזו

Yuval:

סליחה על השאלה אבל יש לך שורשים מרוקאים? מאיפה הגעת לסיפור הזה?

Noa:

אין בעיה – אני אשכנזייה מבית, אבל ערספואטיקה בלב. גם פרויקט הגמר שלי בבצלאל היה באותם האזורים (אלף לילה ולילה). אני לא יודעת להסביר את זה אבל הלב שלי נמצא במקומות האלה: סיפורים מפי אנשים שלא ראו בעצמם סופרים, אמנות של אנשים שלא קראו לעצמם אמנים – זה תמיד מושך אותי

Yuval:

מפרגן… אז יש סיפור. איך מתחילים?

Noa:

התחלתי עם מחקר, כי רציתי לגלות כל מה שיכולתי על המעשייה הזו. מסתבר שלא יותר מדי אנשים מכירים או זוכרים אותה, ככה שפניתי בו זמנית לאקדמיה ולרחוב. מצד אחד הייתי בקשר עם הארכיון לסיפור העממי באוניברסיטת חיפה, ובאותו הזמן לחצתי על כל החברים המרוקאים שלי שישאלו את האמהות והדודות והסבתות, אולי מישהו מכיר.

זה נשמע מצחיק, אבל בסוף זה עבד לי. חברת משפחה קישרה אותי לאישה מדהימה בירושלים, גברת בת 95, שזוכרת את הסיפור ומספרת אותו כאילו היא בעצמה סמידה (סינדרלה)

Yuval:

קטעים

Smeda2 Smeda3

Noa:

קראתי הרבה על הכוח של מספרות-סיפורים במרוקו במאה העשרים, על כוחה של המילה המדוברת אל מול המילה הכתובה, על החיים של נשים יהודיות במרוקו ואחר כך עם עלייתן ארצה. היה לי חשוב ליצור את הפרויקט הזה אחרי מחקר ולא לפי גחמה. בכלל אני חושבת שמאיירים צריכים להתייחס לעצמם תמיד כאל חוקרים. אני אדם סקרן מטבעי ועבודת האיור נותנת לי כל מיני אתגרים – לגלות דברים, ללמוד על דברים שמעולם לא חשבתי שאצטרך. זה מעולה. בכל מקרה, ביחד עם כל זה, הייתי צריכה גם להתחיל להתעסק פרקטית בפרוייקט. הסמסטר התחיל והייתי צריכה להיות יצרנית

Yuval:

אז? עם מה מתחילים? העמוד הראשון? הדמות הראשית? משהו אחר?

Noa:

האמת שחרגתי ממנהגי והפעם הדבר הראשון שהתעסקתי בו זה לייאאוט וטיפוגרפיה. למדתי מטעויות העבר – אני מאיירת בכל רמ״ח איבריי ועיצוב לא בא לי בקלות – לכן אני הרבה פעמים נמנעת מלהתעסק לעומק או משאירה את זה לסוף. לא עוד! כל החודש הראשון רק התחבטתי בגודל פונט ויחסי טקסט-איור. זה היה לי קשה, אבל ברור לי עכשיו שאלו אבני היסוד שעליהן ספר נשען, ומאייר אחראי חייב להתייחס לאספקטים האלה בכובד ראש הראוי.

בגלל שלא באמת יכולתי רק להתעסק עם פורמטיים טיפוגרפיים מחשש שאתפגר, התחלתי לקשקש כל מיני סקיצות – בעיקר רציתי למצוא את הדמות הראשית שלי.

Yuval:

מה היה לך חשוב בדמות הראשית?

Noa:

היה לי ברור שהיא צריכה להיות lovable אבל גם חצופה, מישהי שהקורא יחבב אבל שיהיה לו מאד ברור שהיא לא פרייארית. היה לי ברור שהיא צריכה להיות כהת-שיער, בניגוד לכל הסינדרלות שראיתי בילדותי. שהיא צריכה להיות מיקס בין מסורת ועכשוויות. בסופו של דבר סמידה שלי היא תערובת של פרידה קאלו וקים קרדשיאן

Yuval:

הו! תערובת של פרידה קאלו וקים קרדשיאן. נייס

Smeda16 Inspiration Mix

Smeda15 Sketching Smeda

Smeda17 Using Art History

Noa:

סמידה היא דמות מורכבת, היא גם קורבן וגם אכזרית ברמות, גם אישה חזקה ודעתנית וגם פתיינית וחלשה. רציתי להראות את כל זה מתוך האהבה העמוקה שיש לי אליה. אני באמת חושבת שזו דמות מרתקת ויוצאת דופן בנוף של גיבורות ראשיות בסיפורי אגדה

Yuval:

והצבעוניות? נדמה לי או שאת מחבבת את השילוב הזה של אדום-כחול-שחור?

Noa:

הצבעוניות בפרויקט הזה נבעה מכמה סיבות. ראשית, ב-udk למדתי צמצום צבעוני מהו. יש הרבה שיח בכיתת איור על תהליכי דפוס ולמדתי כל מיני דברים שלא ידעתי קודם. הגעתי עם 1,000 שפופרות אקריליק ופלטה צבעונית עשירה בשגעון, ולמדתי להתמתן ולעשות בחירות יותר מושכלות עם צבע.

רציתי לאייר את הפרויקט כך שיתאים להדפס רשת, ככה שהיה לי ברור שאני חייבת להשאיר את זה באזור ה-2-3 צבעים. בהתחלה באמת היה גם שחור בפרויקט, אבל גיליתי שאני לא צריכה אותו. עבדתי עם כתום וכחול, והשילוב ביניהם נתן לי גוון חום יפה. יותר מזה לא הייתי צריכה. מבחינתי גם אלו שני צבעים שמתכתבים עם מרוקו – הכתום מבחינתי הוא אור השמש, המדבר, החימר; הכחול הוא השמיים, הבדים, הרצפות המצויירות

Yuval:

אז יש צבעוניות, יש טיפוגרפיה, יש דמות ראשית. איך החלטת מה בסיפור לאייר?

Noa:

או, זה באמת היה אחד השלבים הקשים בעבודה, כי בגדול, רציתי לאייר הכל. זה טקסט מתנה למאייר, וכמעט בכל שורה מצאתי משהו שתפס את תשומת לבי. אבל כמובן שזה לא ריאלי, אז ישבתי עם הטקסט ופירקתי אותו כמה פעמים עד התוצאה הסופית. צריך להתחשב בכל מיני גורמים, למשל ברצף הסיפורי – מה חייב להיות מוצג באיור, איזה סצינות הן קריטיות. מה המרחק בין סצינה מאוירת אחת לזו שבאה אחריה. מה מתחשק לי לאייר, ומה ממש לא. איפה אפשר לשבור את השגרה. זה מערך עדין ושיניתי את דעתי המון פעמים לפני שהתחלתי.

התייחסתי לעצמי בפרויקט הזה כעוד אישה שמספרת את הסיפור בקול רם – אבל בציורים. כלומר, כמו עוד קול שנותן אינטרפטציה לטקסט הבסיסי. נתתי לעצמי חופש פעולה, אבל גם תחמתי לעצמי גבולות עבודה ברורים

Smeda6 Smeda8

Yuval:

את יכולה לתת דוגמה למקום שבו הפרשנות האיורית שלך נותנת את האינטרפטציה הנוספת? מקום שבו האיור מספר משהו שלא מופיע בטקסט 1:1?

Noa:

ודאי: צירפתי לסמידה חתול שחור שמלווה אותה לאורך הספר. החתול הזה הוא פרי דמיוני, הוא לא קיים בטקסט. יש התייחסות בספר לעניין המזל והגורל, והאחיות החורגות של סמידה מכנות אותה ״סמידה רמידה, ההורסת את מזלה במו ידיה״. הסיפור שלה באמת די טראגי, וזו שאלה האם היא קורבן של הנסיבות או שהיא בעצמה מחרבת את חייה. רציתי להוסיף כוכבית משלי בעניין הזה. אז נתתי לה סייד-קיק, חיית-מחמד נאמנה, היחיד שנשאר איתה ברגעים מסויימים. אבל באותו הזמן – הוא חתול שחור, כך שיש סיכוי שהוא זה שמחולל כל הנאחס שמתרחש עליה. או להגיד, שלפעמים אין על מי לסמוך, רק על המזל הרע שלא יאכזב אותך (נורא פולני, אני יודעת)

Yuval:

כן… תגידי, איך התקבל הטקסט / הספר אצל חברייך לכיתה? את חושבת שהוא היה מתקבל באופן שונה אם היית מגישה אותו בישראל?

Noa:

אני חושבת שזה נראה להם די אקזוטי, והם לא ממש נכנסו אתי לעובי הקורה. אני בטוחה שאם הייתי יוצרת את הפרויקט בארץ, זה היה יוצר דיון גדול יותר על פוליטיקת זהויות וייצוג עדתי וכו׳, מה שפה לא לגמרי קרה כי אין לסטודנטים שאיתי את אותו מטען תרבותי. אבל זה העסיק אותי באופן פרטי, גם אם הם לא לגמרי הבינו את מה שאני עושה.

אני חושבת שזה טקסט שיש לו זכות קיום בכל העולמות – הוא יכול לחיות באירופה כעוד גרסא מעניינת ואפלה של סינדרלה (או אשנפוטל, המקבילה הגרמנית שכולם פה גדלו עליה). והוא יכול לחיות בארץ בתור פנינה תרבותית יחסית לא מוכרת, ששווה ורצוי להזכיר ולהכיר לדורות הצעירים. אני באמת עובדת עכשיו בשני הערוצים – מחפשת איפה להוציא את הספר גם פה וגם שם

Yuval:

ומה הלאה? עכשיו שסיימת את התואר? ‎

Noa:

אני נערכת עכשיו לתערוכה קטנה בברלין, שתציג פרויקטים שלי מהתואר השני, ואחריה אני מגיעה לחודשיים לארץ לחופשת מולדת. זה המון זמן מבחינתי, ומשהו בין חופשה ארוכה מאד לתקופת-חיים קצרה. משם אני נוסעת לפראג, לכמה ימים של הרצאות וסדנאות ותערוכה. אני מרגישה שפתאום נהייתי אדם בעולם, זה משמח ומלחיץ. אני עוד לא לגמרי יודעת מה יהיה הפרויקט הגדול הבא, למרות שכבר יש לי רעיון. והוא שוב כולל בתוכו נשים ומזרח-תיכון וטקסט. כנראה שזה מה שמפעיל אותי, וגורם לי לרצות לדבר עם העולם.

Yuval:

נמתין אם כך בסבלנות… משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?‎

Noa:

תודה על השיחה ומקווה שנתראה בתל אביב!‎

Yuval:

בהחלט

Smeda7

Smeda4

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden