כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו

לכבוד יום ההולדת ה־13 (!) של פורטפוליו - שהתקיים בחודש ינואר - החלטנו שמגיעה לנו מתנה שווה במיוחד: אתר חדש. ואם כבר אתר חדש אז גם כתובת חדשה: prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

שחר אבנט, מתוך תצוגת האופנה של המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר. צילום: רפי דלויה

שחר אבנט: האישה שאני

קולקציית הגמר של שחר אבנט - שפתחה את התצוגה של המחלקה לעיצוב אופנה של שנקר - הוקדשה למערכות היחסים עם הנשים בחייה: אמא, שתי סבתות ושתי אחיות, ״שגידלו אותי להיות האישה שאני״. האיורים הנפלאים בספרי הסקיצות שלה קיבלו נוכחות תלת ממדית בקולקציה שנעה בין שמלות אוונגארד לשמלות ערב לבישות

Yuval:

הי שחר, בוקר טוב. שלושה ימים אחרי התצוגה – מה שלומך?

Shahar:

מעולה. קצת עייפה אבל מרגישה טוב… מה שלומך?

Yuval:

לא רע בכלל! אני מנחש שעוד לא לגמרי הספקת להתאושש מהעובדה שזהו, הייתה תצוגה והייתה הגשה…

Shahar:

חחח… לא, לגמרי עוד לא התאוששתי. אני עדיין מתאוששת, אירוע מאוד מרגש

Yuval:

לגמרי. אז קודם כל מזל טוב באמת, ואם זה בסדר אני רוצה להתחיל דווקא מהאיורים שלך, לפני שנגיע לדבר עצמו: הם מאוד מאוד מרשימים, וזה לא הפתיע אותי שאיור שלך הופיע על ההזמנות לתצוגה. מעניין אותי לשאול, תמיד ציירת? או שזה משהו שהתפתח בשנקר?

איור_מקולקציית_הגמר_של_שחר_אבנט_בשנקר_(2)

צילום: רון קדמי

צילום: רון קדמי

savnet3a

צילום: רון קדמי

צילום: רון קדמי

Shahar:

וואו. קודם כל תודה רבה… אני מאוד שמחה לשמוע, וזה מאוד מחמיא לי.

טוב שאתה שואל את זה, כי האמת שזו באמת ההתחלה של הכל, האיורים שלי. והתשובה היא לא, אף פעם לא ציירתי. תמיד רציתי לצייר והרגשתי שאני לא מצליחה. כשהגעתי לשנקר לא ידעתי לצייר כלום והאמת שזה היה הפחד הכי גדול שלי. בשנקר למדתי לאט לאט לעשות את זה, וזה שינה לי את החיים: היום אני מציירת כל יום, וזה חלק משמעותי בחיים שלי. זאת אהבה חדשה שמרגשת אותי מאוד.

וזאת גם ההתחלה של כל פרויקט הגמר שלי

Yuval:

איך הוא התחיל באמת?

Shahar:

בעקבות מה שסיפרתי לך וכל השינוי שהתרחש בחיי בשנים האחרונות, היה לי די ברור שאני רוצה שבפרויקט הגמר שלי יהיו ציורים שלי. במהלך השנים האחרונות בשנקר מצאתי שמתוך כל הנושאים שעבדתי עליהם היה לי הכי מעניין ליצור מתוך נושא השראה שהוא לא ויזואלי, אלא נמצא בנפש (שלי), בפנים.

ואז התחלתי לחפש ביומנים מהחיים שלי אירועים משמעותיים שהתרחשו בחיי במהלך השנים. אחרי שבחרתי כמה אירועים הגעתי לנושא ״הנשים בחיי״. אני תמיד מעצבת בגדי נשים ואני אוהבת את האסתטיקה של הגוף הנשי. התחלתי לחשוב על האישה שאני התעצבתי להיות ומשם על כל הנשים שגידלו אותי ועיצבו אותי להיות האישה הזו

Yuval:

איזה אירועים משמעותיים לדוגמה?

Shahar:

נניח, כשסיפרתי לסבתא שלי שאני רוצה להיות מעצבת אופנה; כשאחותי התחתנה ואני הייתי בת 12; כשסבתא שלי נפטרה לי בידיים ואמרה לי שלום בפעם האחרונה; כשאמא שלי אמרה לי איזה משפט ששינה לי את ההסתכלות על קושי בחיים… לא בהכרח אירועים שאני יכולה להגיד עליהם ששינו את חיי אלא יותר אירועים שאיכשהו נכנסו לי ללב, בצורה כזו שאני זוכרת את ההתרחשות שלהם ובעיקר את ההתרחשות הרגשית שלהם בצורה ברורה

savnet4 savnet7 savnet5 savnet6

Yuval:

ואיך מתקמים מפה, איך מתרגמים את המשפטים הנשים האלו לבד וטקסטורות?

Shahar:

זאת שאלה חשובה. בגלל שזה נושא גדול ורחב היה לי חשוב להמציא בעבור עצמי איזשהו סדר, בשביל שיהיה לי כלי עבודה ברור שאיתו אוכל לעצב בהמשך. הצעד הראשון היה ליצור ״התגשמות ויזואלית״ של כל התחושות, הזכרונות והרגשות שלי.

בגלל שאני כותבת יומנים מגיל די צעיר ידעתי שאני רוצה שזה יראה קצת כמו יומן של הראש והלב שלי. רציתי שמי שמסתכל ״פנימה״ יידע שהוא מסתכל על משהו רגיש, ואישי, וחשוף מאוד. אז בניתי ספר השראה שכלל חמישה פרקים, כל פרק מוקדש לאישה אחרת. הדבקתי תמונות מהילדות שלי וכתבתי זיכרונות שיש לי מכל אישה.

לאחר כתיבת הזיכרון ציירתי ציורים אינטואיטיביים / הדבקתי חומרים / קשקשתי קשקושים… כל אישה הפכה להיות עולם שלם וחדש של טקסטורות וצבעים. כל פרק וכל עולם כזה הפכו להיות לוח השראה, וכל לוח השראה הפך להיות מערכת לבוש אחת או שתיים בקולקציה הסופית

Yuval:

באיזה שלב נכנסה המחשבה על חומרים, נפחים, גזרות?

Shahar:

זה משהו שקורה במקביל, כל הזמן. כמובן שזה הולך ומתגבש ומשתנה ומתמרכז במהלך כל השנה, אבל בגדול בערך במשך השבועיים-שלושה הראשונים עבדתי רק על הספר. אחרי שסיימתי עם הספר ועם הלוחות המשכתי לכיוון הגזרות והחומרים, אבל כמו כל תהליך יצירה תמיד יש כניסה פנימה ויציאה החוצה במקביל, כך שהעיסוק בחומרים, בטקסטורות ובנפחים התחיל בערך אחרי חודש והמשיך כמובן עד הסוף

Yuval:

אז בואי תתני איזו דוגמה או שתיים מתוך הקולקציה, למי המחווה, מה אומר המשפט ששילבת בו, ואיך הוא מייצג את אותה אישה בחיייך

כשיצאתי מהבטן של אמא שלי לא היה לי מושג למה נכנסתי. צילום: רפי דלויה

כשיצאתי מהבטן של אמא שלי לא היה לי מושג למה נכנסתי. צילום: רפי דלויה

Shahar:

אני אתחיל מהדגם הלבן הגדול, שכתוב בו המשפט ״כשיצאתי מהבטן של אמא שלי לא היה לי מושג למה נכנסתי״. זאת שמלה שנולדה ממש מתוך דף שיש לי בספר: זה היה רגע כזה שחשבתי על המשפחה שלי קצת מתוך מבט על, כמו ציפור שעפה מלמעלה, ונורא הצחיקה אותי המחשבה הזו שכשאתה נולד אתה לא באמת יודע לאן אתה מגיע. אז זו שמלה שהיא בעצם הלידה שלי…

השמלה השחורה עם פרצוף שבוכה דמעות ורודות היא של סבתא שלי, שהייתי רוצה שתראה יותר את כל הדברים הטובים שיש לה בחיים. השמלה הלבנה עם פרצוף תכלת ועיניים פתוחות וידיים שעושות לב זו הסבתא השנייה, שיום אחד הצלחתי לראות את עצמי דרך העיניים שלה ובזכותה אני אני היום. והשמלה הוורודה עם המעיל הצבעוני היא שמלה על חוסר סבלנות וחופש, שאמא שלי נתנה לי בחיים.

אני יכולה להמשיך ככה לעוד הרבה זמן….

Yuval:

אני יכול לתאר לעצמי… אני מניח שהיו הרבה תגובות אמוציונליות לקולקציה בזמן תהליך העבודה

Shahar:

האמת שכן, למרות שבהתחלה זה נורא הפתיע אותי. אני חושבת שבגלל שהייתי מרוכזת בתהליך היצירה לא עצרתי לראות כמה חושפני התהליך הזה. אני חושבת שבעולם שלנו אנחנו כבר כמעט ולא רגילים לצורה כזו של חשיפה (שזה נורא מצחיק, כי היום העולם שלנו חשוף מאוד אחד לשני בעקבות כל הרשתות החברתיות). היום, כשהתהליך נגמר, וגם לי יצא לראות את הספר במרחק של זמן מנקודת היצירה שלו, אני מבינה את זה

Yuval:

אפרופו הרשתות החברתיות, אחד הדברים שאוהבים להגיד על עולם האופנה היום, ובמיוחד על מעצבים צעירים, זה שמה שמעניין אותם (אתכם?) במיוחד זה איך הבגד ייראה בריבוע של אינסטגרם, מה שעלול לפגוע בהבטים אחרים וחשובים יותר של התהליך או של התוצר הסופי. מה את אומרת?

Shahar:

אני אומרת שזה נורא מצחיק אותי המחשבה הזו… גם אני שמעתי על זה, אבל אצלי בתהליך זה רחוק מאוד מלהיות נכון. אני חושבת שעולם האינסטגרם נוכח מאוד בחיינו, והיום אני גם חושבת שהוא חשוב וטוב, אבל מפה ועד להיות חלק מתהליך העיצוב… בשבילי זאת עדיין לא המציאות. פעם עשיתי פרוייקט שלם על האינסטגרם כמקור השראה, אבל זה היה מגניב ושם זה נגמר

Yuval:

וואלה

מעיל האינסטגרם. צילום: אבי ולדמן

מעיל האינסטגרם. צילום: אבי ולדמן

Shahar:

זה היה בקורס מחוייטים ונשים, ויצא מהגיליון הראשון של ״אתה נמצא כאן״. כל אחד היה צריך למצוא נושא השראה של מסע. אני בחרתי בחיים כמסע תמידי ומשם לקחתי את האינסטגרם כביטוי ויזואלי לכך…

Yuval:

קטעים…

Shahar:

כן, זה גם היה ״מבוא״ לפרוייקט הגמר שלי בצורה כזו או אחרת

Yuval:

נייס! אז עוד שאלה: כשאת מסתכלת על כל הקולקציות של המחזור שלך, ואני יודע שזו שאלה שקשה לענות עליה, איך היית מאפיינת את העיצובים שלכם, את מה שמעניים אתכם להתעסק בו, את הדרך שבה אתם עושים את זה? וברור שאת כל אחד מעניין משהו אחר, ובכל זאת

Shahar:

תראה, אני חושבת שאנחנו מחזור מאוד חזק ואני אסביר למה: קודם כל לעניות דעתי יש מגוון רחב מאוד של עיצובים, אני מרגישה שכל אחד הלך עם מי שהוא עד הסוף, עם כמה שהיה באפשרותו, וככה בתמונה הכללית יצא שיש מגוון של עיצובים, צבעים ואפילו סגנונות. עוד דבר ששמתי לב אליו היה העיסוק באוונגרד אל מול בגדים לבישים. אני חושבת שהשנה היה עיסוק בשילוב בין שני אלו ובמיזוג שלהם אחד לתוך השני. כמובן שכולנו שונים ולכן העבודה שלנו שונה אחד מהשני

Yuval:

אז מה הלאה? מה התכניות עכשיו כשסיימת?

Shahar:

זאת השאלה הגדולה… יש לי חלום ברור לעתיד, אבל אני לא יודעת אם אתחיל ישר איתו. באופן כללי אני מאמינה גדולה בעולם ולכן אשמח להתגלגל עם מה שהחיים יביאו לי (תוך כדי שאני זוכרת את החלום שלי והולכת לקראתו כמובן). כרגע אני עדיין צריכה להירגע ולהתמרכז, לאחר מכן יהיה לי יותר בהיר מה הלאה…

Yuval:

נמתין בסבלנות. משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

Shahar:

כן. דבר ראשון תודה גדולה לרחל ברמן הדרי שהייתה המנחה שלי, וכמובן למחלקה לעיצוב אופנה בשנקר שלימדו אותי את הכל.

דבר שני, הייתי שמחה להזמין את כולם להגיע לראות את תערוכת הבוגרים של המכללה, שבמהלכה יוכלו המבקרים לעבור בין כל המחלקות שסיימו ללמוד השנה. וגם כדאי לדעת שביום האחרון שבו המחלקה לעיצוב אופנה מציגה מתקיימת מכירה של בגדים מתוך קולקציות הגמר, ושופינג זה תמיד נחמד…

שחר אבנט (מימין) בסיום תצוגת האופנה. צילום: רפי דלויה

שחר אבנט (מימין) בסיום תצוגת האופנה. צילום: רפי דלויה

צילום: רפי דלויה

צילום: רפי דלויה

savnet8

תגובה אחת

  1. jagjag

    שמעו זה מהמם אבל כמו עם רוב הבוגרים של בתי הספר לעיצוב אני תוהה כיצד הפרויקט הזה ישלב אותה בתעשיה. בכל אופן המון בהצלחה, מאוד יצירתית ומוכשרת.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden