כל מה שחשוב ויפה

RCA 2016: הישראלים // עמית ברוך

בחודש יוני התקיימה תערוכת סוף השנה של בוגרי הרויאל קולג׳ בלונדון, בית הספר הוותיק לתארים מתקדמים שדורג השנה בראש רשימת בתי הספר לאמנות ועיצוב בעולם. בתערוכה בקצרה שנמשכה שבוע אחד בלבד הציגו גם שמונה בוגרים ישראלים, שסיפרו לנגה שמשון על פרויקט הגמר שלהם, על תקופת הלימודים ועל התכניות לעתיד

עמית ברוךבת 31, סיימה במסלול Mixed Media Textiles עם פרויקט הגמר שלה, Sorry for the Mess

בוגרת המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר (2011). הגעתי ללונדון בעקבות זכייה בתחרות עם סיום הלימודים, שכללה מגורים ומשרה כמעצבת אופנה. בחמש השנים האחרונות אני גרה בלונדון ועובדת כמעצבת אופנה וחוזת טרנדים לחברות בתחום.

פרויקט הגמר

הפרויקט שהצגתי בתערוכת הגמר מהווה טעימה מתוך מחקר ארוך שליווה אותי בתואר. שלושת הפרויקטים האחרונים שלי בבית הספר עסקו במסע להבנת הפער בין טעם טוב לטעם רע, במיוחד בסביבה הביתית. כתבתי דיסרטציה שכללה שלושה פרקים ובהם סיפורים שנלקחו מהיום-יום שלי דרך מושגים של זמן ומקום. אני מוצאת עומק ועניין בחפצים ובטקסטילים שאנו בוחרים להקיף את עצמנו בהם, אלה המסמלים זיכרון ומחדירים בנו גאווה. אני מחפשת את המשמעויות התרבותיות והפוליטיות ובתגובה כותבת סיפור, שאותו אני מתרגמת לחומר ובד, אסופה של דיטיילים בטכניקה מעורבת.

בפרויקט הגמר סיפרתי סיפור על בוקר אחד שבו לקחתי אוטובוס קצר הביתה. במהלך הנסיעה הבטתי מהחלון והבחנתי בשבע עניבות צבעוניות ובפיסת בד שוכבות על גדר חיה. מבלי לחשוב ירדתי להתבונן בפריטים מקרוב ופגשתי באשה מבוגרת, אנגליה, שהזמינה אותי לקחת את העניבות.

בעודי מתבוננת בפריטים, בן זוגה יצא מהבית וסיפר שהעניבות שייכות לו וישמח לקבל את חלקן בחזרה. כיבדתי אותו והתחלנו לשוחח: סיפרתי לו שאני מתעניינת בהיסטוריה של האופנה ובאספנות, בעיקר בתחום בגדי הגברים. הוא סיפר שאינו מתעניין באופנה כלל, אולם יש לו אוסף גדול של פריטי ממורביליה פוליטית. בשלב הזה הוא הזמין אותי להיכנס לביתם וסיפר לי על עצמו, קראו לו תום, כתב לשעבר בגרדיאן. כך מצאתי עצמי מבלה שלוש שעות בביתם בין ערימות של פרפרנליה, מתעדת את כל האוסף.

amit2

amit4

רוב הפרויקטים שלי החלו בצילומים אישיים, מתוכם פיתחתי צבעוניות וחומרים. הצילום עוזר לי לספר סיפור ונותן לי את הכלים לרקום את תהליך המחקר לכדי בד ובגד. מהממצאים שצילמתי בניתי ״ארכיון Folk״, תירגמתי דפוסים התנהגותיים ורגשיים ברקמה וצבע, בנסיון להעביר את הנרטיבים בהומור ובאינטימיות. בעבודתי אני בוחנת בעדינות מה המשמעות והמקור מאחורי החפצים שאנו אוספים ומדשדשת בשביל שבין אמנות לאנתרופולוגיה. במחקר עולים מושגים כמו אמנות ״גבוהה״ ואמנות ״נמוכה״, מעמד וסיפור, התוצאה לעתים תאטרלית ומקווה לשתף את הצופה, להפעיל את הסנטימנט תוך כדי יצירת אלמנט של פנטזיה.

בסופו של דבר בתערוכה הצגנו חברותי למגמה ואני כקולקטיב: יצרנו מעין חלל קטן בתוך החלל הגדול והפכנו אותו לגלריה. היצירה כללה טקסטילים שמותאמים לחנות ובה בעת לחלל הגלריה. רציתי לתת לצופה את אותה תחושה שגרמה לי לעצור ולרדת מהאוטובוס באותו בוקר אנגלי. אני מרגישה שפרויקט הגמר שלי הוא רק התחלה, יצאתי ממנו בתחושת צמאון לפתח עוד את מה שלמדתי בשנתיים האחרונות.

amit1 amit3

הלימודים

הגעתי לרויאל קולג׳ בעקבות חלום נעורים. אומנם קלישאתי, אבל בצעירותי הערצתי אמנים שלמדו במוסד ותמיד חשבתי לנסות ולגשת. בשנה השלישית לתואר הראשון נסעתי לחילופי סטודנטים בלונדון ועיצבתי לחברת אופנה, שם פגשתי שתי סטודנטיות לתכשיטים מה-RCA שהפכו חברות קרובות שלי וחשפו אותי לעולמן ולחיים בקולג׳. בשלב הזה גיבשתי החלטה שעם סיום התואר אנסה להתקבל. החיים הביאו לכך שבסוף התגלגלתי ללונדון בגלל הזכייה בתחרות, ואחרי שנתיים החלטתי לנסות את מזלי ולהתקבל ללימודים- וזה עבד!

כסטודנטית לאופנה התשוקה שלי נעה בין אופנה לאמנות. כשקראתי על המסלול Mixed Media Textiles הבחירה הרגישה נכונה ומיידית. הוא נועד לאלה הסטודנטים שהתנדנדנו בין שני עולמות, אלה שבלבם אהבה לטקסטיל ואופנה אבל רוצים לצאת מהמסגרת הקונבנציונלית וליצור שיח עם עולם האמנות. בתואר עצמו עבדתי הרבה עם פיתוח חומרים שיתאימו לגוף ולגלריה כאחד.

amit7

לונדון

אני נשארת בסביבה הלונדונית לעת עתה, ומרגישה שחשוב לבסס וליהנות ממערכות היחסים המופלאות שרכשתי בבית הספר. אני מאוד אוהבת לעבוד במחקר ופיתוח תחזיות עתידיות לצד היצירה שלי, ולכן מקווה להמשיך ולפתח את קריירת הפרילנס לצד עבודה בסטודיו עם כמה חברות. יש כמה פרויקטים מרגשים ורזדינסי על הפרק.  אמנם אני כבר חמש שנים בלונדון אבל מתגעגעת לארץ בכל יום.

amitbaruch.com

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden