כל מה שחשוב ויפה
גד צ׳רני. כל הצילומים: יואב חורש

תערוכה מאלתרת

בובות עשויות אטבים ופנימיות של אופניים, בחירה אקראית לשמות מלחמות ישראל בלחיצת כפתור וערכת הישרדות לפליטים הם רק חלק מהאלתורים בתערוכה בנושא אלתור, שנפתחה בגלריה בנימין בראשית החודש. מחר (שישי 19.8) יתקיים יום פרפורמנס בתערוכה, המציגה את תופעת האלתור ביצירה הישראלית, במפגש בין מדיות נרחבות בעיצוב ובאמנות

״פעולת האלתור היא אחת מאבני היסוד של החברה והתרבות הישראלית״, כתבו המעצבת התעשייתית גלינה ארבלי והמעצבת הגרפית עדי קרליץ, בקול הקורא לתערוכה חדשה שהוציאו השתיים בראשית הקיץ. ״האנשים הראשונים שעלו לארץ ישראל ביקשו להתרחק מכל מה שהכירו: הם רצו להקים חברה חדשה, חברה של הישראלי החדש.

״פעולת האלתור שירתה אותם בימים של מחסור ומצוקה, ואומצה כמאפיינת של האופי הישראלי החדש המתהווה: שובב, ילדותי וחצוף, חסר סבלנות ובלתי מתחייב. האלתור צרוב בגנום שלנו ונמצא תמיד בסביבה: עיר, קיבוץ, צבא. האלתור חוצה ישראל: חילונים, חרדים, ערבים, יהודים, עניים, עשירים, קיבוצניקים, נשים, גברים וילדים. באיזה אופן המושג אלתור בא לידי ביטוי היום? האם מאפייניו של האלתור השתנו במהלך השנים? ומה ניתן ללמוד מכך על החברה הישראלית היום?״.

מראה הצבה מתוך התערוכה. מימין לשמאל: זאב אנגלמאיר, דפנה שרתיאל, גיא בר סיני

מראה הצבה מתוך התערוכה. מימין לשמאל: זאב אנגלמאיר, דפנה שרתיאל, גיא בר סיני

״סקרן אותנו לראות אילו פרשנויות יציעו לנו, לא משנה מהי מדיית היצירה, ואולי נגלה דברים שלא חשבנו עליהם״, אומרת כעת קרליץ, שבועיים לאחר פתיחת התערוכה. ״ישבנו עם החומרים והגענו למסקנה שעוברת דרך כל המדיומים – האלתור עובר דרך חפץ, פעולה או מחשבה. כשהגענו לחלל וניסינו למקם את האובייקטים לפי החלוקה הנושאית, הבנו שזו אינה חלוקה דיכוטומית, שכן ביצירה אחת יכולה להתקיים פעולת אלתור המגיעה מיותר ממקום אחד״.

ארבלי: ״גם אחרי שעשינו את החלוקה לחפץ, פעולה ומחשבה, גילינו שיש עבודות רבות שיושבות על קו תפר שביניהן. הבנו שגם המתווה של המסגרת שבנינו יכול להיות פרוץ. בעיצוב, על כל צורותיו, עובדים מתוך הגדרות, מתוך מגבלות – טכנולוגיה, חומר או רעיון. היה מעניין לראות שבעולם האמנות יש תגובות אחרות למגבלות וחוקים. בתוך הדיון הזה גילינו שהדברים שבעינינו מובילים ליצירתיות, הם מעט קשיחים לעולם האמנות וצריך לפרום אותם, גם אם זה אומר שהמתבונן יצטרך לפענח היכן נמצאת פעולת האלתור״.

כמה מהעבודות בתערוכה עוסקות בקשר שבין אלתור לישראליות – שני מושגים שהולכים ביחד כבר כמעט 70 שנה. היצירה בחברה הישראלית לא נולדה לתוך מסורת, והרצון להתנתק מהמסורת הגלותית ולייצר מסורת חדשה פה בארץ אילץ יוצרים רבים ״לעבוד עם מה שיש״. מבחינת ארבלי וקרליץ, היצירה הישראלית מבוססת הרבה על אלתורים.

ארבלי: ״כשמסתכלים על היצירה המקומית, בין אם באמנות או בעיצוב, רואים קצוות פרומים. התחושה היא שהמתווה שנוצר בחברה הישראלית הוא של תרבות מאלתרת, כזו שלא מקובעת לשום מסורת, שעוצרת את המחשבה מחדש על דברים. יש פה פלוס ומינוס: מחד חדשנות וקידמה שנוצרות ללא הפסק, ומאידך היסטוריה שלא עומדת יציבה ועלולה ליצור סביבה מעורערת״.

קרליץ: ״לא הכל פרוץ, יש גבולות, הם פשוט משתנים״.

מראה הצבה מתוך התערוכה

מראה הצבה מתוך התערוכה. לוקה אור (מימין), En Design Studio

התערוכה מציגה עבודות של יוצרים מעולם העיצוב ועולם האמנות. כשתי מעצבות, כיצד עסקתן בשילוב שבין שני העולמות?

קרליץ: ״כשהתחלנו במלאכת עריכה הדגש היה על יצירת מגוון. היה לנו חשוב שהמקום של העיצוב, שממנו אנחנו מגיעות, לא ישתלט. כבר בשיחות הראשונות עם הגלריה נפגשנו עם דפוסי חשיבה שונים משלנו: המפגש שבו כולם דיברו על הנושא היה מעניין, אבל היה איזשהו פער בשיח ובהבנה של איך תפישת האמנות ניגשת לאלתור לבין איך עולם העיצוב ניגש אליו. השיחות איתם חידדו לנו הרבה יותר את מה שאנחנו מבקשות לחפש: הבנו מה אנחנו לא, ומכך מה כן מעניין אותנו לבדוק״.

ארבלי: ״היה מאתגר. כל מה שאנחנו יודעות ומתווה לנו את החשיבה הפך לאתגר, שינוי מחשבה ושאילת שאלות חדשות. בעקבות שיחות עם כמה אמנים הצלחנו להבין איפה אנחנו יכולות להגדיר ואיפה אפשר להשאיר את הנושא פרוץ. הבנו גם שיש הרבה מעבר למה שאנחנו מבינות על אלתור״.

קרליץ: ״בנקודה הזאת גם היו בינינו הרבה חילוקי דעות, אולי בגלל הדיסציפלינות השונות שאנחנו מגיעות מהן. כנראה מהנקודות האלה התערוכה הפכה לכזאת שאפשר לקרוא לא רק בדרך אחת״.

משמאל: עבודתם של אביגייל ריינר וחיים שושן

משמאל: עבודתם של אביגייל ריינר וחיים שושן

מה יתקיים ביום הפרפורמנס שאתן מתכננות (שישי 19.8)?

קרליץ: ״חלק מהעבודות שקיבלנו היו כאלה שמצריכות זמן והתעמקות כדי לחוות את החוויה במלואה. החלטנו שזה לא נכון להציג אותן בתוך מסך עם אוזניות בתערוכה עומדת, כי הקהל יפספס משהו. לכן תכננו יום עיון קצת אחר״.

ארבלי: ״שיח הגלריה שלנו מורכב מאירועי פרפורמנס ייחודיים לתערוכה. אמני ספוקן וורד יגיעו ויאלתרו יחד עם הקהל, אולי יגיבו לעבודות. יגיע גם ערן הדס שביקש מאתנו לשלוח לו הוראות הפעלה שמהן הוא ייצר ספר שמבוסס על אירועים אקטואליים. יש קוד, מחשב ומדפסת – גם הוא וגם אנחנו לא יודעים מה ייצא בסוף. גלית גאון תגיע להעביר הדרכה פעילה בחלל הגלריה ותדריך את הצופים באופן נקודתי למצוא הקשרים לא צפויים בין העבודות. יום הפרפורמנס מציג עבודות שבמהותן הן אלתור, משהו שקורה וחולף, תלוי זמן ומקום״.

קרליץ: ״העבודה של חיים שושן ואביגיל ריינר המוצגת בתערוכה תהפוך לפעילה ביום הפרפורמנס. בעבודה מוצגים חלקים של ספרים שנזרקו מהספרייה הלאומית בירושלים משום שלציבור אין עניין בהם יותר. שושן וריינר אספו את הספרים שנזרקו ופירקו אותם לקונטרסים. הם מזמינים את הקהל לבוא ולייצר שילובים חדשים. ביום הפרפורמנס יגיע חיים לכרוך ספר חדש שהתוכן שלו לא צפוי ומורכב מנכסי תרבות ישראלים שנזרקו לפח״.

אני מבינה שיש תכניות לרעיונות לתערוכות המשך בנושא אלתור.

קרליץ: ״כן, התערוכה פותחת את מושג האלתור, מרחיבה אותו ומציגה מה זה אלתור ישראלי ב-2016. כבר כשעבדנו על התערוכה עלו לנו הרבה רעיונות נוספים ואחד מחברי הגלריה אמר לנו שזה סימן לתערוכה טובה, כזו שמובילה לרצונות נוספים. יש לנו הרבה רעיונות שנרצה לגלגל הלאה״.

ארבלי: ״התחושה היא שרק התחלנו דרך, כי עסקנו בכל כך הרבה תתי הגדרות שמתממשקות אחת לשנייה וכל אחת יכולה גם לפתח תערוכה בפני עצמה״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden