כל מה שחשוב ויפה

רועי היא ויקטוריה

פורטפוליו News: בעיצומו של תהליך לשינוי זהות מגדרית, תערוכת היחיד של רועי חפץ, ״ויקטוריה״ - שתיפתח בבית טיכו ירושלים ב-27 בנובמבר - תציג מחקר של דמות האשה המבוגרת: נשים בדיוקנאות ענק שהיופי חומק והולך מהן, ומבטאות כמיהה מפוכחת להבטחה הגלומה בנשיות. אוצרת: תמנע זליגמן
רועי חפץ. פראו ל׳, 2014

רועי חפץ. פראו ל׳, 2014

נשים מבוגרות פניהן חרושות קמטים, מצויירות בדיוקנאות-ענק, בתערוכת היחיד של רועי חפץ ״ויקטוריה״, שתיפתח בבית טיכו ב-27.11. היופי כבר הולך וחומק מהן אך יש בהן איכות נחשקת שמעבר לאידיאל היופי. הן נשים. הכמיהה הגלומה בדיוקן – או בעיני המתבונן – היא כמיהה לנשיות. חפץ, שנמצאת כיום בתהליך לשינוי זהות מגדרית מגבר לאישה, בוחנת בדיוקנאות גם את עצמה ואת גופה הנשי העתידי. הדיוקנאות, במידותיהם העצומות, הם מעין טוטמים של נשיות – מושאיו של פולחן אישי, שנועד להתאזר בכוח שניתן להפיק מהקיום הנשי, להאמין בו ולוודא שהוא בר השגה.

כותרת התערוכה ״ויקטוריה״ טעונה ברבדים של משמעות – חיצונית, פורמלית ואישית. לשאלה למה נבחר דוווקא השם ויקטוריה, משיבה חפץ ״ויקטוריה מייצגת את הדמות של האישה שאיתה אני מתמודדת. אישה שמצד אחד היא חזקה, מטופחת, ומצד שני חלשה, דועכת. המתח שיש בין האסתטיקה החזקה והרצון לשמור על חזות שמורה מול הריקבון של הגוף מתחת. השם הזה מתחבר לי גם לדמות האישה שאני מעריצה והייתי רוצה להיות בסוף התהליך של השינוי המגדרי.

״ויקטוריה היא גם שם כמובן טעון בהיסטוריה של דמויות נשים חזקות ומעורערות. בנוסף, לסבתא שלי קראו ויקטוריה והייתי נוהג לצפות בה מתאפרת ומתגנדרת שעות מול המראה והיא מסמלת לי דמות חזקה״. והנוסף, יש בינינו כאלה שהשם ויקטוריה מזכיר להם גם את סרט האייטיז ״ויקטור ויקטוריה״, שעסק במשחקי מגדר והומוסקסואליות, בגישה הוליוודית שמרנית, עטופה בקומדיה שנראית במבט לאחור כגיחוך מבוכה.

רועי חפץ. טריו, 2011

רועי חפץ. טריו, 2011

גם בעבר ציוריה של חפץ שילבו דיוקנאות עצומים ברישום מונוכרומטי. לעתים היו בהם הכפלות של פנים או שניות מגדרית – שהלכה והתעצמה עם השנים. כעת המיקוד בדמות האישה, ובנשים מבוגרות דווקא, שההזדהות עימן אינה מובנת מאליה, מבטאת בגרות והתפכחות. המעבר מתפקיד חברתי ומגוף גברי לנשי אינה מבטיחה חיי נצח, אינה פותרת-כל.

חפץ (38), בוגרת התואר השני באמנות בבצלאל, חיה כבר מספר שנים בברלין. הנשים בתערוכה חלקן נשות ברלין וחלקן פרי דמיונה. נשים מבוגרות ומטופחות, לעתים פניהן קשות, מרירות, תסרוקותיהן מהודרות ומבטן חמור. התעמקות נוספת, כפי שכותבת אוצרת התערוכה, תמנע זליגמן, מגלה שבבסיסם של כל הדיוקנאות מצוי דיוקנה העצמי (דבר הנכון לגבי אמנים רבים). באמצעות דמויות אלה חוקרת חפץ נורמות ודפוסי יופי בחברה בכלל ובחברה ההומוסקסואלית והטרנסג׳דרית בפרט.

התערוכה בבית טיכו כוללת 13 עבודות גדולות העשויות מגיליונות נייר יחידים, כפולים ומשולשים, מרביתן צוירו בשנתיים האחרונות ובכלל זה מספר עבודות שנוצרו במיוחד עבור התערוכה ומוצגות לראשונה. התערוכה משתתפת ברשמים – הביאנלה הארצית השישית לרישום.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden