מועדון תרבות / המרכז הקהילתי דב הוז

התהליך:

בעצם הגדרת העבודה – יצירת שפה גרפית חזותית לבניין המשמש את התושבים כמרכז קהילתי של עיריית תל אביב – היה לנו ברור שזה לא פרויקט מיתוג ״קלאסי״ כפי שנעשה בעולם המסחרי, אלא ב״מוצר״ שנראה ומתנהג אחרת. בתהליך עיצוב ואפיון חללי הפנים במבנה עלה הצורך (הכמעט ברור היום) לשלב אלמנטים חזותיים שמצד אחד יהיו פונקציונליים ואינפורמטיביים, אך עם זאת יהיו בעלי ערכים ויזואליים. אלמנטים שיהפכו להיות מזוהים עם הבניין, מתוך היותם חכמים ויפים (לא מילה גסה), יהוו גם את השדרה הדקורטיבית של העיצוב הכולל.

תהליך המיתוג, או אפיון השפה החזותית, היה חלק מתהליך עיצוב שלם וטוטאלי שהתייחס לשפה החזותית כחלק בלתי נפרד מעיצוב הפנים והאפיון של החלל. מכאן שהתהליך לא היה מקביל אלא משותף עם מעצבת הפנים אורן לסרי (OL Interiors), שהחלה את תהליך עיצוב הפנים לפני תהליך המיתוג. עבדנו בתיאום ובשיתוף פעולה מלא, רבים מהרעיונות הם פרי יצירה משותפת. עבודה עם מעצב מדיסציפלינה אחרת משנה את החוקים ואת הכללים, שבפרויקט זה הניבה תוצאות מרשימות. התוצאה היא מבנה שהמסרים והערכים החזותיים שלו הם בראש ובראשונה תלויי תוכן ונימוק, מה שמייתר שימוש באלמנטים דקורטיביים נוספים חסרי פונקציה ומשמעות.

מחקר: התהליך החל במחקר תוכני וויזואלי שהעלה שני נושאים מרכזיים. האחד, ההיסטוריה האדריכלית של הבניין: הוא נבנה בסוף שנות ה־30 בסגנון הבין־לאומי שהושפע רבות מה״באוהאוס״. המחקר הוויזואלי התבסס, עם כן, על עבודות אמנות וגרפיקה מהתקופה, והדבר החזק ביותר שעלה שוב ושוב היה השימוש בשלוש צורות יסוד: הריבוע, העיגול והמשולש. הדבר השני הוא כמובן המיקום של הבניין בלב תל אביב. ראינו בנין תל אביבי שמתייחס אל הרחוב ואל הסביבה ומבחינה גרפית רצינו ״להכניס״ את הרחוב פנימה ולתת אזכור לאמנות רחוב, לגרפיטי, לסטנסיל.

חלל: הקומות חולקו לפי הפונקציה שלהם וכל קומה קיבלה צורה גרפית אחרת. קומת ״הילדים״ (חוגים וסדנאות אמנות) – עיגול; קומת ״המבוגרים״ – ריבוע, עם חללים מיוחדים כגון מתחם דבwork שהוא מתחם עבודה ליזמים צעירים; ומשולש, קומת הקרקע – קיבלה אופי אחר ואייקוני מאחר ומדובר באשכול גנים.

צורה וצבע: איך מחדשים בשימוש גרפי של צורות יסוד וכיצד מייצרים חווית שיטוט מעניינת ומגוונת? החיבור בין העירוני לבין סגנון ״בין־לאומי״; יצירת רצף המספר סיפור דרך הליכה לאורך המסדרונות; בנייה של פאטרנים גאומטריים, כאשר לצורה אחת יש כמה מופעים שונים. כמובן חשוב לא פחות, בחירה נכונה, נבונה ומוצדקת של פלטת צבעים וגופן. בפרויקט הזה נעשתה בחירה בגופן ״הצבי סטנסילז״ כחלק מאזכור היסטורי נוסטלגי לתל אביב של פעם, לעומת צבעים עזים וחזקים: כחול רפלקס, צהוב ושני גווני אפור משלימים.

חומר: מאחר ורצינו לתת אזכור לתל אביב שבחוץ, לקחנו מהרחוב את הסטנסיל. בשילוט ההכוונה יש שכבה אחת מעץ מחופה אלומיניום צבוע ובה מכורסם המספר או האייקון. השלט מורחק מהקיר ומתחתיו מופיע אלמנט גרפי המאפיין את הקומה. אלו הם חומרים שמגיעים מעולם התעשייה/הבנייה ולאו דווקא מזוהים עם חשיבה דו־ממדית (מחלה של מעצבים גרפים). כך נוצר אלמנט מיתוגי שהוא מוצר / אוביקט ולא רק שלט דו־ממדי. היכולת שלו לעבוד עם האור הטבעי והצל הופכים אותו לדינמי ומגדירים את הסגנון העיצובי כולו.

סקיצות

המקום השני:

באורח מעניין, נדיר וכמעט מרגש, על אף שהתהליך היה ארוך ומאתגר, היו מעט סקיצות שלא נבחרו. העבודה בו זמנית, יחד, בשתי הדיסציפלינות של העיצוב (עיצוב הפנים של אורן והחזותי של הסטודיו), שהתבססה על אותם ערכים ועל אותם רעיונות שניסחנו יחד, היא מה שהפכה את התהליך לזורם ואת התוצאה למדויקת כל כך וייחודית בנוף הציבורי.

עיצוב טוב:

כמו בכל פרויקט עיצובי שאני עושה אני תמיד משתדלת לספק כמה רמות של חוויה, על אחת כמה וכמה במרחב ציבורי. יש את החוויה הפשוטה והפונקציונלית של המבקר שמגיע למקום בעבור מטרה ספציפית, אבל במידה והוא מעוניין לשוטט בבניין הוא מגלה סיפור נוסף על הקירות, מה שמייצר בעבורו חוויה כוללת, מעניינת, מסקרנת ובעיקר מכבדת.