טל גולני בגלריה P8

טל גולני, שמן על בד, צילומי העבודות: טל ניסים

הצופה שייכנס לגלריה P8 בעת התערוכה של טל גולני ימצא את עצמו בלב אולם תיאטרון, סביבו שורות של מושבים מרופדי קטיפה צהובה, במה ריקה ומסך אדום כבד. במיצב־ציור תלוי מקום ובפלטת צבעים תמציתית וחדה, גולני מחפה את קירות הגלריה בקנבסים שעליהם עמלה בשנה האחרונה, ויוצרת סביבה חדשה, חמורת סבר ודרוכת ציפייה. המופע עומד להתחיל, או שמא החמצנו משהו?

היפוך התפקידים אינו ניכר מהרגע הראשון, אלא שהאולם מצטייר כרקע והאדם, הצופה, ניצב במרכז התמונה. בהמשך יתגלה תעלול שיצרה גולני, הכסאות אינם פונים אל הבמה, אלא מפנים לה עורף. הקהל הנעדר־נוכח לוטש עיניים דמיוניות אל הצופה, שהופך לשחקן ראשי.

התערוכה ״כניסת קהל״, שתיפתח ב־22.6, היא תערוכת יחיד ראשונה של גולני, בוגרת המדרשה לאמנות, בית ברל, שמרבה להציג בתערוכות קבוצתיות מאז סיימה את לימודיה ב־2013. גולני מציירת בצבעי שמן ובקנבסים גדולים, ופיתחה לעצמה שפה גרפית גיאומטרית, ועניין מיוחד באתרים מזוהים, שסימני החיים ניטלו מהם. בסדרות ציוריה נמצאים אצטדיונים ומגרשי כדורסל, מסלולי אתלטיקה ואוהל קרקס, תיאטרון ואולמות תערוכות – שהמשותף לכולם הוא בהתרוקנות מהתוכן המעניק להם משמעות.

האוצרת אורית בולגרו כותבת כי עיסוקה של גולני בבמה נולד מסיפור קריסת ״הבמה המשותפת״ בתיאטרון שבקיבוץ עין חרוד, שהיוותה בשנות ה־40 מוקד איזורי תוסס של יצירה ותרבות. ״במוצאי שבת, 21 באפריל 1944, אמור היה להיערך על הבמה מופע של כנס המקהלות הארצי, אלא שלפני תחילת המופע קרסה הבמה לפתע וזמרי המקהלות נפלו אל עומק חדרי ההלבשה ואל המרתף שתחתיה. תצלומי ההריסות והעיסוק בקריסת הבמה היו נקודת המוצא לתערוכתה של גולני״.

הרגע שבו נפערה הבמה וקרסה תחתיה מעורר מחשבה על טשטוש הגבולות שבין כוחו המיתי של התיאטרון לבין כוחה של המציאות, כמו גם על התמוטטות מבני התרבות כפי שאנו מכירים אותם והחיפוש אחר משמעות ותוכן חדש שימלא את החלל. הפניית המבט מהמיקוד בבמה למיקוד בצופה הנכנס ב״כניסת קהל״ היא רמז לעידן הסלפי של היום, ואולי אף ביקורת מסויימת על אובדן הקשב והוויתור על המבט המופנה למעשה התרבות והאמנות.

נעילה: 15.7