כל מה שחשוב ויפה
קרקס הבריחה: שבוע העיצוב ירושלים 2021
עדן סעדון. צילום: אחיקם בן יוסף

בוגרים 2017: המחלקה לעיצוב טקסטיל, שנקר

שנקר: המחלקה לעיצוב טקסטיל, 52 בוגרים. ראש המחלקה: קטיה אויכרמן; ממלאות מקום ראשות המחלקה בניהול משותף: גלי כנעני והדס הימלשיין

מלבד היותה שכבת הבד שעוטפת את הגוף, הבטנה מסתירה את פנים הבגד, ומשמשת כתו תקן המעיד על טיב הבגד ואיכותו. היא עשויה לייצג חלל אישי ונסתר מן העין, שמציע פתח למכלול של יצרים, רגשות ופנטזיות. בפרויקט הגמר שלה, ״חלקי פנים״, עיצבה מיכל לוריא סדרה של עשר בטנות מודפסות בתוך ז׳קטים עשויים בד גולמי, לצד מטפחות כיס. כך, כשם שבטן האדם מסמלת מרחב אינטימי, רגשי ופגיע, גם הבטנות בפרויקט מציעות הצצה לחדרים כמוסים. העיצובים נולדו מתוך המחשבה על בטנה כפורמט, וכן מתוך התייחסות למכלול ההקשרים שבין הבטנה לנפש. הבטנות נוצרו בטכניקות מגוונות כמו ציור בתוכנות מחשב, דפוס דיגיטלי, תפירה ורקמה והן עשויות ממשי, בד גולמי, צבעי ריאקטיב וחוטי רקמה.

מיכל לוריא

אדווה קרמר. צילום: אחיקם בן יוסף

אדווה קרמר. צילום: אחיקם בן יוסף

אדווה קרמר יצרה את המוזיאון לערכים אמפיריים, פלטפורמה טכנולוגית היוצרת שיטה אחידה להערכה, לייצור, לתצוגה ולסחר באומנות. היעד המרכזי הוא להטיל ספק בערכה ״האמיתי״ של אמנות, ולחשוף את המבנה השברירי של תמחור עבודות אמנות. קרמר מציעה ליצור עבודות אמנות על ידי אריגת דימויים בנולי ג׳קארד מתוך זרם המידע המשתנה אודות יצירות אמנות בגוגל טרנדס, כדי לייצר ייצוג חזותי לפופולריות של יצירת אמנות, ולשמש מדד אובייקטיבי להערכת שוויה. הדימויים עשויים מכותנה ופוליאסטר באריגת ז׳קארד תעשייתית ואריגה ידנית על נול מסגרת.

טל רוזנטל עיצבה קולקציית לבוש העשויה בדי פליסה מודפסים שיוצרים שפה צורנית בהשראת הארכיטקטורה הבין־לאומית בתל אביב ככלל וברחוב מזא״ה בפרט. ההדפסים המסתתרים בין הכפלים, משחקי השקיפויות והשכבות מייצגים את החויה הוויזואלית של ההליכה בעיר. את פריטי הלבוש היא מייעדת למי שהארכיטקטורה בעיר היא חלק בלתי נפרד מהזהות שלו, והבדים עשויים מפוליאסטר בטכניקות הדפסת סובלימציה, פליסה ותפירה.

טל רוזנטל

טל רוזנטל. צילום: אחיקם בן יוסף

תום לרנטל. צילום: אחיקם בן יוסף

תום לרנטל עיצבה מערכת תלבושות תאטרלית המגדירה תבנית פיזית וחזותית של גוף האדם ותנועתו. בתהליך פירוק והרכבת איברים התלכד הגוף אל דמויות שהן ספק אדם, ספק צורה, ספק ייצור כלאיים דמיוני. יצירת התאטרון־מחול מאנישה את התלבושות ובכך בוחנת את ההשפעה ההדדית בין היוצרים ואת היחסים שבין דימוי לגוף, צורה ותנועה, עד שנדמה כי הלובש אותן מקיים אב־טיפוס של הצעת גוף־צורה אחר/ת.

בהשראת נעלי ספורט Nike Free, דגם המשלב אלמנטים של סריגה, אנאי גרובמן עיצבה סריגים שמעבירים את המראה והנוחות של נעל הספורט לאופנת היום־יום ובכך יוצרים פריט ייחודי. מבנה הסריג – העשוי מחוטי גומי/ניילון, חוטי כותנה וחוטי פוליאסטר בטכניקת סריגה תעשייתית – יוצר חיבור עם הגוף. הסריג על דגמיו השונים נמתח, משנה צורתו ומתעצב בהתאם לגוף, כך שהגוף מעצב את הסריג והסריג מעצב את הגוף.

אנאי גרובמן. צילום: אחיקם בן יוסף

קארין בקשי. צילום: אחיקם בן יוסף

קארין בקשי. צילום: אחיקם בן יוסף

אדום, ירוק וכחול הם קולטני האור הראשוניים, ויתר הצבעים הם שילובים של צבעים ראשוניים אלה. דרך עיקרון מנחה זה, עיצבה קארין בקשי סדרת סריגים המחולקים לפסים בהתאם לגוף, ושעשויים מניילון וכותנה בסריגה תעשייתית. הסריגים מכילים בתוכם שלושה צבעים עיקרים, ועל ידי שילוב בינם לבין עצמם, מבני סריגה שונים וצפיפות הפסים, אפשר לגלות את השינוי התפיסתי שנוצר עד לקבלת צבע אחיד אחר.

Flexy Black, הפרויקט של עדן סעדון, יוצר כולו בעבודת יד באמצעות טכנולוגיה מתקדמת של טכניקת ציור המודפסת בתלת מימד מחומר פלסטי גמיש (בחסות חברת 3Doodler). סעדון פיתחה תחרות עדינות המבוססות על דימויים מעולם טקסטילי קלאסי של פלורה ופאונה, ומעניקה פרשנות חדשה ומקורית למלבושי המיטה הנשיים.

עדן סעדון

עדן סעדון. צילום: אחיקם בן יוסף

נעם שובלי

נועם שובלי לקחה שקיות פוליאתילן, שהשימוש בהן הוא בדרך כלל חד־פעמי, והפכה אותן לפריטי לבוש. היא התיכה את השקיות ויצרה בעזרתן מגוון טקסטורות, סוגי פני שטח ועוד. מבנה הבגד נובע מצורת השקית והנפילה מושפעת מהתכת החומר הפלסטי. התוצאה מצליחה לרומם את החומר הבנאלי והיום־יומי ולהיות בו זמנית עכשווית, אופנתית ונחשקת.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden