כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לפורטפוליו

ספרו לנו על פרויקטים חדשים ומלהיבים. ליצירת קשר ולפרטים נוספים – hi@prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

שירה גלזרמן, גן התענוגות הארציים. צילומים: רויטל טופיול

החמלה, האמפתיה והאפוקליפסה של שירה גלזרמן

ב״גן התענוגות הארציים״ מציגה שירה גלזרמן סצנות אפוקליפטיות במגזרות נייר שחורות גדולות ממדים. ״האמנות שלי משקפת תפיסת עולם ועמדות ערכיות״, היא אומרת. ״אין פה היקסמות מדימויים של אסונות, למרות שיש בהם משהו מהפנט ואסתטי״

בתערוכת היחיד ״גן התענוגות הארציים״, שתיפתח ביום חמישי (3.5)  בגלריה p8 בתל אביב (אוצרת: רוית הררי), מציגה האמנית שירה גלזרמן מיצב קיר המורכב ממגזרות נייר שחורות וגדולות ממדים, הנראות כצלליות הנשזרות זו בזו לכדי פנורמה סוריאליסטית העוטפת את חלל הגלריה. המיצב, המבוסס על דימויים שפורסמו בכלי התקשורת, מתייחס לטריפטיך האיקוני של הירונימוס בוש בשם זה כנקודת מוצא רעיונית, ומייצר פנורמה המתפרשת על שלושה מקירות הגלריה כהדהוד לטריפטיך. הוא מתאר סצנות אפוקליפטיות שונות של אסונות טבע הנובעים משינויי אקלים, משטפונות ועד שריפות יער, וסצנות אחרות של הרס כדור הארץ, תוצר ישיר או עקיף של הרס וזיהום סביבתי מעשה ידי אדם. ואולם, בין דימויי האסונות והחורבן מופיעים גם דימויים של חמלה ותקווה, המבקשים מן הצופה לבחון את הרגלי הצריכה שלו ולשאול שאלות על אחריות ובחירה.

שירה גלזרמן. צילום: מ״ל

Yuval:

הי שירה, בוקר טוב. מה שלומך?

Shira:

טוב, מתרגשת לקראת הפתיחה כמובן. מה שלומך?

Yuval:

גם טוב, לא רע בכלל. הכול מוכן? כול מגזרות הנייר? זה נשמע כמו המון (המון) עבודה

Shira:

זה באמת המון עבודה. יותר ממה שדמיינתי, כי אף פעם לא עשיתי משהו כזה, אבל כן, הכול מוכן (:

Yuval:

יפה. את יכולה לספר מאיפה ומתי הגיע העניין שלך בטכניקה של מגזרות הנייר?

Shira:

זה משהו שהעסיק אותי כבר כילדה, נטשתי את זה להרבה שנים כשהתמקדתי בציורי שמן ורישום, אבל תמיד היה איזה געגוע לזה. עכשיו חזרתי לזה בפרויקט הזה וגם בסדרה הקודמת, ״ג׳ורג׳ הבודד״, שהצגתי בגלריה רוזנפלד, שעסקה בחיות שנכחדו בעקבות פעילות אנושית. הסכין שאני משתמשת בה היום היא אותה סכין מאז, מגיל 13… 

בגלל שהטכניקה הזו, שהיא מסורתית ומתקשרת למשהו נקי וגם לאמנות פולקלור, והיא פחות ישירה באופן שבו התכנים מוצגים, היא מאפשרת לי להתעסק בנושאים שלפעמים נראים בוטים או ישירים מידי בטכניקות אחרות

אני עוסקת הרבה בנושא הזה, של המפגש ההרסני בין המין האנושי והטבע, ביחס הנצלני של האדם לסביבה שלו. אני חושבת שאמנות לא צריכה להיות נעימה או קלה לעין

Yuval:

את חושבת? כי זו לא הפעם הראשונה שאת עוסקת בנושאים בוטים וישירים. ואקטואליים

Shira:

נכון, זו בהחלט לא הפעם הראשונה, התכנים שלי תמיד כאלה. התכוונתי שזה מאפשר לי, דווקא בגלל ההשטחה והריקון מפרטים, להיכנס לנושאים האלה באופן אחר. אני עוסקת הרבה בנושא הזה, של המפגש ההרסני בין המין האנושי והטבע, ביחס הנצלני של האדם לסביבה שלו. אני חושבת שאמנות לא צריכה להיות נעימה או קלה לעין, אבל כשאני מציירת, לדוגמה, חיה מפוחלצת או משומרת בפורמלין, אנשים לפעמים רוצים להסיט את המבט, וכאן יש דרך אחרת להגיע לשם. יותר מרוככת אולי

Yuval:

אז רגע לפני התכנים באופן כללי, ספרי קצת מה את מציגה בתערוכה הנוכחית בגלריה p8

Shira:

אני מציגה שם מיצב קיר של מגזרות נייר גדולות, שעוטפות את כל חלל הגלריה. הצופה נכנס לתוך העבודה ולא צופה בה מבחוץ: יש שם משהו קלסטרופובי, מן כניסה לארץ סוריאליסטית שממבט ראשון היא מושכת אבל היא אפוקליפטית מאוד. המגזרות מתארות סצנות שונות של אסונות טבע והרס סביבתי שהם תוצאה של מעשי אדם, והם כולם מבוססים על דימויים מהחדשות, דברים שקרו וקורים כול הזמן

Yuval:

אני יודע שאין פה מתכון או תשובה אחת, אבל איפה עובר הגבול במקרה הזה בין היקסמות מהטכניקה והמיצב המרשים בגלריה, לבין התכנים שאת מציגה. את לא מפחדת שזה יכול ללכת לאיבוד?

Shira:

אתה יכול לחדד את השאלה? אתה מתכוון לאיך שאני עובדת או לאיך זה נתפס אצל הצופה?

Yuval:

איך זה נתפס אצל הצופה

Shira:

ברור לי שאנשים מתפעלים מקראפט, בייחוד כשהוא מאוד אסתטי, אבל אני חושבת שקשה לפספס את הנרטיב שם. אולי לא ממבט ראשון, וזה מצוין מבחינתי, כי עבודות שמתפענחות מייד תמיד פחות מעניינות בעיניי. אני גם לא חושבת שכל ההתרחשויות שם יהיו מובנות לכולם וגם זה מכוון, כי זה לא תיעוד פורמלי, זה משהו יותר פתוח, אנשים שונים יזהו שם דברים שונים, וזה לא יתחבר מייד אבל זה יתחבר. והתחושה הכללית, של עולם חרב עוברת

Yuval:

בואי נדבר אם כך על הנושאים שאת בוחרת להתעסק בהם: את יודעת להסביר מה מושך אותך לעסוק באמנות שלך באקטואליה? באסונות? בעוולות? 

Shira:

אני חושבת שהאמנות שאני עושה משקפת תפיסת עולם ועמדות ערכיות שאני מאמינה בהן. אין פה היקסמות, שלי לפחות, מדימויים של אסונות, למרות שיש בהם משהו מהפנט ואסתטי

האמנות שאני עושה משקפת תפיסת עולם ועמדות ערכיות שאני מאמינה בהן. אין פה היקסמות, שלי לפחות, מדימויים של אסונות, למרות שיש בהם משהו מהפנט ואסתטי

Yuval:

אז יש לך רצון להשפיע? להסב את תשומת הלב של המבקרים? או שאת עושה את האמנות שלך ומוציאה אותה לעולם ושכל אחד יעשה עם זה מה שהוא מבין?

Shira:

אני חושבת שזה גם וגם. יש לי רצון להשפיע, אבל לא במובן שאני רוצה לומר לאנשים מה לחשוב. אני פשוט רוצה לייצר אי נחת שמעורר למחשבה. אני שואלת שאלות ומקווה שאנשים ישאלו את עצמם את השאלות אבל אני לא נותנת את התשובות. עם ובלי קשר לנושאים אקטואליים קונקרטיים, אני עסוקה מאוד בשאלות על חמלה ואמפתיה, מן הסתם זה בא לידי ביטוי בעבודות שלי

Yuval:

לגמרי. אני יכול לספר שבאופן אישי תמיד קצת קשה לי עם העבודות שלך (בקטע טוב, כן?). יש בהן משהו מאוד פתייני, אבל מהרגע שבו אני מבין מה אני רואה אני לא תמיד עומד בזה. קצת כמו אסון שאתה עוצם את העיניים מולו, אבל פותח עין אחד כדי לראות בכל זאת. ויש סדרת עבודות שאני חוזר אליה כל הזמן, רישומי העיפרון שלך שמתארים את תלייתם של צעירים הומוסקסואלים באיראן. מן הסתם יש לי בזה עניין אישי יותר, אבל אני הכי מזדהה עם מה שכתבת בתשובה האחרונה – חמלה ואמפתיה. שני דברים שמאוד חסרים מסביבנו.

וכן, אני יודע שאין פה סימן שאלה בסוף

Shira:

זה מאוד משמח אותי שאתה מרגיש כך מול העבודות שלי; והסדרה שאתה מדבר עליה באמת היתה לי מאוד קשה. תליתי בסטודיו את הצילומים מתוך ההוצאה להורג הזו, והם הקיפו אותי בזמן שעבדתי על זה, וזה היה כמעט בלתי נסבל. התחושה היתה כמו אבל אישי, על אנשים שאני לא מכירה. והעבודה על התערוכה הנוכחית היתה גם היא קשה מאוד, כי בתהליך איסוף הדימויים לרפרנס הסתכלתי כל הזמן על ההתרחשויות שמעציבות ומייאשות אותי נורא, על גורים של פילים ליד הגופות של האמהות שלהם, על אנשים המומים מול חורבות הבתים שלהם. ואין לזה סוף

Yuval:

תגידי, עם יד על הלב: לא בא לך לעשות לפעמים משהו שמח? כיפי? חדי קרן ורודים וזיקוקי דינור בשמיים?‎

Shira:

התערוכה הבאה תעסוק בדובוני אכפת לי (:

כן, הייתי רוצה לפעמים, אבל זה לא מניע אותי לפעולה. ואני זקוקה לנרטיב. כשלמדתי אצל הרשברג עניין אותי לרכוש את הכלים של רישום וציור אקדמי, ואני נפעמת גם מול רישום נוף טוב, אבל בציור *שלי* אני צריכה את הנרטיב. ואני כותבת ״ציור״ למרות שמדובר במגזרות כי אני מרגישה שזה עדיין ציור, פשוט בחומר אחר

Yuval:

עברת לא מעט טכניקות במהלך הקריירה שלך…

Shira:

אני חושבת שהן קשורות אחת לשניה. ואני חושבת גם שהכלים שלמדתי אצל הרשברג, על קו וכתם, על חללים נגטיביים ופוזיטיביים, עזרו לי מאוד גם בבניה של מגזרות. הכל כאן חלק משפת הציור בעיני

Yuval:

בהחלט. משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

Shira:

שאני מאוד אשמח שתבואו לתערוכה (:

Yuval:

זו לגמרי התכנית!

פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden