כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו

לכבוד יום ההולדת ה־13 (!) של פורטפוליו - שהתקיים בחודש ינואר - החלטנו שמגיעה לנו מתנה שווה במיוחד: אתר חדש. ואם כבר אתר חדש אז גם כתובת חדשה: prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

מגרש המשחקים המסוייט של להקת בת שבע

ניב מצהיב 3, העבודה שיצרה הכוריאוגרפית מרלן מונטירו פריטאס ללהקת המחול בת שבע, מתרחשת בעולם דמיוני ומסוייט, ספק מגרש משחקים ספק אתר בנייה. החוויה המטלטלת, התובענית והמרהיבה נשארת עם הצופה הרבה אחרי שהרקדנים ירדו מהבמה

01

״מרלן מצליחה לחבר בוויזואליות מרהיבה את האבסורד עם האפל ‏ועם הפוליטי. היא חוצה קווים וכותבת קודים חדשים שדוחפים את המחול קדימה. היא יוצרת מזן נדיר: יוצרת שמחוללת שינוי״.
אוהד נהרין

״המקום שבו הלב פועם, אינו בהכרח המקום שבו הוא נשאר״.
מרלן מונטירו פריטאס

02

לפני חמש שנים הצטרפתי למועצה הציבורית של להקת בת שבע. ולמרות שאני מכיר די טוב את העבודות של הלהקה, צופה בהן אדיקות ומשתדל יותר מפעם אחת, שום דבר לא הכין אותי לחווית הצפייה בעבודה האחרונה של הלהקה, ניב מצהיב 3, שיצרה הכוריאוגרפית מרלן מונטירו פריטאס, ושמתרחשת בתוך עולם דמיוני ומסוייט, ספק מגרש משחקים ספק אתר בנייה.

זו הייתה חוויה מטלטלת. תובענית. אינטנסיבית. מטרידה. מעוררת השראה. מכשפת. מהפנטת. מסוייטת. מרהיבה. יוצאת דופן. בכל מה שהתרחש על הבמה: מהתנועה הלכאורה מכנית וצייתנית של 17 הרקדנים, ועד האסתטיקה יוצאת הדופן: בבמה, בתפאורה, באיפור, בתלבושות, בצבעים.

זו הייתה חוויה עוצרת נשימה, במובן הפיזי של המילה: היה לי קשה לנשום. במשך שעה וחצי הגוף היה דרוך, זז באי נוחות על הכיסא, לא היה רגע של מנוחה: בכל פעם שהיה נדמה שהנה, אפשר לנשום לרגע, לנסות להבין את החוקים שעל פיהם הלהקה זזה, שאולי עכשיו יגיע הקתרזיס? לא. מונטירו פריטאס לא מרחמת על הצופה, לא נותנת הנחות, לא טורחת להסביר. הרקדנים לא נחים לרגע, וחוסר השקט עובר גם לקהל. 

להקת בת שבע, מתוך ״ניב מצהיב 3״. צילומים: אסקף

בדרך הביתה ניסיתי לחשוב מתי בפעם האחרונה ראיתי עבודת אמנות מטלטלת כזאת; בכל תחום. אוונגרד. עבודה שאפשר להגיד עליה את הקלישאה, אבל הפעם להתכוון לכל מילה, שהיא מותחת ומאתגרת את גבולות השדה (ואת הסבלנות של הצופה). שממש כמו שאמר אוהד נהרין, ״מחוללת שינוי״.

וכשהגעתי הביתה ולא הצלחתי להירדם, ניסיתי לחשוב איך לעזאזל הרקדנים הולכים לישון אחרי חוויה כל כך (כל כך) אינטנסיבית.

אין לי מושג.

03

שלושה וחצי שבועות לאחר מכן, אני מדבר עם מונטירו פריטאס בטלפון. היא בדיוק חזרה מוונציה, שם הוענק לה פרס אריה הכסף במחול במסגרת הביאנלה. רגע לפני כן היא הייתה עם הלהקה בפסטיבל מונפלייה בצרפת. ולכן, לא פלא שכשאני שואל אותה מה שלומה, היא עונה שהיא עייפה: מה שנקרא, יותר מדי מדינות בפחות מדי זמן, אבל היא לא מתלוננת. ״היה נהדר בוונציה״, היא אומרת, ״זה פשוט מסוג הדברים שאתה לא מצפה שיקרו, ופתאום אתה שם, בוונציה, והכל כל כך יוצא דופן״.

וכשאני אומר לה שאני חושב שהיא ממש רשעה וחסרת רחמים, ומספר לה על חווית הצפייה שלי, היא שוב צוחקת. ״אין לי מן הסתם כוונה לעייף את הקהל או לגרום לו לסבול. אני מתרגשת מהעבודה ומהרקדנים, אבל אני יודעת שיש אנשים שהתגובה שלהם היא אחרת: חלק מהאנשים מתחברים, חלק לא, וזה לגמרי בסדר. אני יודעת שיש לי נטייה לעשות עבודות ארוכות, העבודה האחרונה שלי נמשכה שעתיים וחצי, אבל כשאני עובדת עם 17 אמנים מוכשרים כל כך, פשוט קשה לעשות משהו קצר. יכולתי להמשיך לעבוד איתם עוד ועוד״. 

היא בת 39,  נולדה באיי כף ורדה, קבוצת איים באוקיינוס האטלנטי, כ־500 קילומטרים מערבית לאפריקה. כיום היא מתגוררת בליסבון, והקשר שלה ללהקה החל בעקבות הופעתה בפסטיבל ישראל בשנת 2016 עם היצירה ״על שנהב ובשר – גם פסלים סובלים״, שלאחריה הזמין אותה אוהד נהרין, המנהל האמנותי של בת שבע, ליצור יצירה חדשה ללהקה, כבוד שמעטים זכו לו עד כה.

מרלן מונטירו פריטאס. צילום: אנדריאס מרק

את ״ניב מצהיב 3״ היא מתארת כאתר לא מתפקד שנשלט בידי פסלונים ומנוהל כמופע קרקס פרוע. בתוך העולם הדמיוני שהיא יוצרת משולבים אלמנטים כמו פיגומים ואבק, לוח תוצאות שמשתנה בצורה לכאורה אקראית, שעון עצר שמראה את הדקות שחלפו מאז תחילת המופע (עד שהוא נעצר. ומתחיל שוב), וכמובן את הרקדנים: לבושים כספורטאים בתלבושת אחידה בצבע שחור, עם גרבים לבנים, חמושים במשרוקית ובכפפות סגולות, שפתיהם משוחות באדום וצבע לבן מדגיש את הסנטר שלהם; מתפקדים בעולם פנימי שמורכב מסתירות, כפופים לחוקים שלא ברור לפי איזה הגיון הם פועלים.

״נקודת הפתיחה הייתה הרצון ליצור אתר בנייה משחקי״, היא מספרת. ״רציתי ליצור מקום מסודר ומובנה כמו אתר בנייה, אבל שההחלטות בו נלקחות בדומה לאופן שבו ילדים משחקים. אלו החלטות לא עקביות, לא רציונליות, העיקר הוא המשחק: תיזכר איך כשאתה ילד, ואתה רוצה לנצח במשחק, אתה פשוט משנה את החוקים. אם אתה רואה צעצוע שמוצא חן בעיניך אתה פשוט לוקח אותו, גם אם הוא לא שלך. 

"אלו החלטות לא עקביות, לא רציונליות,
העיקר הוא המשחק: תיזכר איך כשאתה ילד, ואתה רוצה לנצח במשחק, אתה פשוט משנה את החוקים. אם אתה רואה צעצוע שמוצא חן בעיניך אתה פשוט לוקח אותו גם, אם הוא לא שלך"

״וכשחשבתי על אתר של משחק, התחלתי לחשוב על שעון עצר, על לוח תוצאות, הסתכלתי על תלבושות של פועלי בניין, של שחקני ספורט, ויצאנו לדרך. קנינו בדים, בחנו את הצבעים, ולאט לאט התחלנו להבין איזה צבע עובד עם התנועה, מה צריך לשנות כשהעבודה מתפתחת״.

ולמרות שיש לוח תוצאות, זו אותה קבוצה ולכל השחקנים יש את אותו מספר (3) על הגב.

״נכון. אלה לא שתי קבוצות עם שני צבעים, זה לא משחק מהסוג שאנחנו מכירים. זה קצת כמו משחק עם הרבה מראות״.

04

״ניב מצהיב 3״ היא העבודה הראשונה של מונטירו פריטאס שבה היא לא רוקדת בעצמה, והראשונה שבה היא עובדת עם להקה קבועה ולא עם קבוצת רקדנים שהיא מגבשת בעצמה. היא הגיעה לישרא כבר בחודש ינואר לחמישה ימים. ״בדרך כלל אני מתחילה לעבוד לבד, אבל ממש הייתי צריכה לראות עם מי אני הולכת לעבוד הפעם״, היא מספרת. ״במהלך הביקור ראיתי את ׳ונצואלה׳, וגם אם לא כל הרקדנים השתתפו בעבודה, זה היה מועיל״. 

בחודש אפריל היא חזרה לישראל ועבדה עם הרקדנים מדי יום עד להופעת הבכורה שהתקיימה בחודש שעבר בפסטיבל ישראל. לפני תחילת העבודה, היא מספרת שהדפיסה את הפנים של הרקדנים ובמהלך הטיסה לישראל שיננה את השמות שלהם, ממש כמו משחק הזיכרון. ״הייתי חייבת לדעת את השמות של כולם לפני שאנחנו מתחילים לעבוד. הסתרתי את השמות של הרקדנים והסתכלתי על הפנים שלהם, ולהפך״.

ואז מתחילים לעבוד.

״כן. והדבר הראשון שהבנתי, מהרגע הראשון, היה שזו קבוצה של רקדנים שרגילה ׳לעבוד׳. לא היה שם עניין של הרגל, של ככה אנחנו רגילים לעשות דברים. יש להם תרבות אמיתית של עבודה ושל סקרנות, של מחקר ושל חיפוש. הם משלבים בין סקרנות למשמעת עבודה, ואלו שני הבטים שמאוד חשובים לי בעבודה. הרגשתי אליהם מאוד מאוד מאוד קרובה: רקדנו כל יום ביחד, ומכיוון שחשובה לי הפיזיות שאנחנו חולקים כרקדנים, ככוריאוגרפית זו הייתה התאמה מושלמת, גם מבחינה אנושית וגם מבחינה מקצועית״. 

ובכל זאת הם רגילים לעבוד עם כוריאוגרף אחר.

״אפשר כמובן להבחין בהשתקפות של העבודה שלהם עם אוהד, ולכאורה יכולתי להיתקל בהתנגדות גדולה למה שרציתי לעשות איתם, אבל זה לא קרה. ואני מאמינה שזה נובע מהתרבות של הלהקה, מהאופן שבו הם מתעניינים בשינויים, בלבדוק איך זה לעבוד בצורה אחרת.

״מעבר לכך, אני מאמינה שגם בכל עבודה של אוהד יש הבטים חדשים. אבל אלה רקדנים שרגילים להתמודד עם קשיים ועם העובדה שהם צריכים לעבוד קשה כדי להתגבר עליהם. היה ברור שהם רגילים לעבוד על דקויות, על דברים קטנים, על פרטים קטנים, ולכן, גם אם אתה מלמד אותם שפה חדשה, הבסיס נשאר. וכמובן שיש להם תשוקה, וכשיש לך תשוקה זה גורם לך לזוז. אם אין תשוקה, אתה פשוט לא זז. פשוט אין לך סיבה״.

05

״המפגש עם מרלן ועם עולמה הפנימי והמעשיר הביא לקבוצה רגישות, הקשבה, קבלה ואהבה״, אומרת רני לבצלטר, רקדנית בלהקה. ״מרלן שמה דגש גדול על התהליך היצירתי ולא מפחדת להקדיש לו זמן רב ואנרגיה. אנחנו נהנים מהלא נודע, נהנים לא להגדיר, ליצור כל יום מחדש, להיות יחד כקבוצה, וגם להתבונן ביחידים – לראות שכל אחד הוא שונה ומביא איתו את עולמו הפנימי בצורה הכי חשופה שיש.

״באופן אישי, המפגש עם מרלן גרם לי לנסות לקבל את עצמי קצת יותר כל יום. בכל תהליך יצירה יש ימים קשים ועולה השאלה איך להתמודד איתם. בחיוך ובפתיחות שלה מרלן מצליחה לחבק גם את הימים האלה, להגיד להם כן, ודווקא מתוכם לצמוח ולגדול״.

06

״בסוף יש את הרקדנים ואת הבמה ואת הכוריאוגרפיה, ויש את הקהל שמגיע עם הציפיות, עם התשוקות, עם הפחדים ועם העבר שלו״, מונטירו פריטאס מסכמת. ״הרקדנים מופיעים על הבמה, הקהל יושב באולם, וההתרחשות קורית בתווך. תמיד יש אפשרות שלישית, מרחב שלישי, שבו לא העבודה ולא הקהל שולטים. שם כל אחד מתעמת עם הדמיון שלו, עם הפחדים ועם התשוקות שלו. שם, במרחב השלישי הזה, קורה הדבר הכי חשוב: שם קורית החוויה״.

07

אחד הדברים שאני הכי שונא זה כשאומרים לי ״אתה חייב״.
אתה חייב ללכת לראות, אתה חייב ללכת לאכול, לקרוא, לשמוע, לבקר וכן הלאה.
החל ממחרתיים (יום רביעי 11.7) המופע ניב מצהיב 3 יעלה שמונה פעמים במרכז סוזן דלל בתל אביב.
אני חושב שברור מה אני הולך להגיד עכשיו…

x סגירה

הוסיפו תגובה

תגובה אחת

הוסיפו תגובה
פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden