כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו

לכבוד יום ההולדת ה־13 (!) של פורטפוליו - שהתקיים בחודש ינואר - החלטנו שמגיעה לנו מתנה שווה במיוחד: אתר חדש. ואם כבר אתר חדש אז גם כתובת חדשה: prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

Christian Werner

אייל לנדסמן: האתגר הגדול הוא להצליח לעניין אותי, את האוצר ואת כל הקהל

״הפכנו מפסטיבל שמציג גם פעילות חברתית, לארגון חברתי שמקיים גם פסטיבל״, אומר אייל לנדסמן, המייסד והמנהל האמנותי של פסטיבל הצילום הבין־לאומי, שיפתח בשבוע הבא בתל אביב בפעם השישית עם 200 צלמים ב־40 תערוכות

Yuval:

הי אייל, מה קורה? מה שלומך?

Eyal:

הי, הכל מצוין. התרגשות באוויר וגם הלחץ בהתאם

Yuval:

כן… מכיר את התחושה. אז קודם כל סחתיין על המיקום החדש באזור שהיה פעם מתחם גולף, בואך שיכון דן וצהלה. זה נראה לי ממש מגניב!

Eyal:

האמת שכן, זה ממש מגניב! זה הפך כבר לחלק מהאתגר למצוא כל שנה מקום שיהיה מספיק גדול וראוי וכמובן שיסכים לארח אותנו

Yuval:

כמובן. תגיד, איזו פעם זו שהפסטיבל מתקיים?

Eyal:

תלוי איך סופרים… רשמית זה הפסטיבל השישי שלנו, אבל עברנו הרבה תהליכים בשנים האחרונות וחיפשנו את מקומנו בשדה המקומי והבין־לאומי. אני מרגיש שאנחנו די קרובים למה שפסטיבל צילום בין־לאומי צריך להיות; בעיקר החיבור החזק שעשינו לפעילות חברתית, שמלווה את הפסטיבל במהלך השנה

Yuval:

אם כבר ציינת את זה, אני חושב – ותקן אותי אם אני טועה – שאתם באמת משהו יוצא דופן בנוף המקומי. כי אתם לא פועלים רק לקראת הפסטיבל ובמהלכו, אלא יש לכם פעילות לאורך כל השנה

אייל לנדסמן. צילום: אלעד מלכה

דימטרי מקרוב

Eyal:

לגמרי. בשנתיים האחרונות הפעילות השנתית שלנו כבר הרבה יותר משמעותית מהפסטיבל: הפכנו מפסטיבל שמציג גם פעילות חברתית, לארגון חברתי שמקיים גם פסטיבל. זה בא מההבנה שכדי לייצר תהליכים יותר עמוקים של דיאלוג בין קהילות שונות ובין אמנים, צריך לתת לפעילות החברתית יותר זמן וחובה לערב את הקהילה בתהליך. גם בהבט הבין־לאומי הבנו שאם אנחנו רוצים להשפיע ולהיות נוכחים, אנחנו חייבים לצאת לפסטיבלים בעולם עם משלחות ולהזמין אמנים אלינו במשך כל השנה

Yuval:

והנה מגיע עוד פסטיבל, והשאלה המתבקשת היא מה מצפה לנו שם? אני יודע שזו שאלה לא פשוטה לענות עליה, ובכל זאת, זרוק לנו כמה רגעי שיא מבחינתך

Eyal:

באמת שאלה מכשילה, ואתחיל בהתנצלות לכל 200 הצלמים ב־40 התערוכות השונות שלא הזכרתי אותם. אז יש תערוכת יחיד לצלם הדרום אפריקאי רוג׳ר בלאן, אחד האמנים החשובים והמשפיעים במאה ה־21; תערוכת יחיד לזוכה פרס מיתר למצוינות בצילום, כריסטיאן ורנר; תערוכה משותפת לאמנית סיגלית לנדאו ולצלם יותם פרום, בסוג של מיצב אמנותי של הפרויקט שעליו עובדת לנדאו ב־15 השנה האחרונות בים המלח; עברי לידר מציג מיצב המורכב מצילומים שצילם בדירת אביו מיד לאחר פטירתו לפני כשבע שנים; פרויקט ארכיוני מאוסף קק״ל; ובוגרי המחלקה לצילום בבצלאל…

נוסף על כך, מכיוון שחשוב להרחיב את הפסטיבל מעבר לתערוכה ענקית של תמונות על הקירות, נקיים ערב מיוחד של הקרנת עבודות עם מופע של שלומי שבן על פסנתר, מופעי מחול, פרפורמנס והמון מפגשים עם צלמים מכל העולם. זה ממש בקצרה!

Yuval:

יש תמיד משהו מסובך ברשימות האלו, אני חושב; אולי במיוחד בצילום, מדיום נפוץ ונגיש כל כך היום. אני תוהה מה יבין מי שיגיע לפסטיבל על המדיום הזה היום ב־2018? מה ההבדל בין מה שהוא או היא היו רואים בפסטיבל הראשון לעומת הפסטיבל הזה?

כולנו הפכנו לצלמים, וכולנו משתמשים בדימויים כחלק מהתקשורת היום־יומית שלנו. בגלל זה אנחנו גם מוצפים בדימויים, ולא יודעים יותר מה טוב או מה חשוב

Eyal:

צודק! זאת שאלה מאוד חשובה שאנחנו עוסקים בה בכל שנה מחדש; גם אני חושב ומביט על צילום בצורה אחרת מלפני עשר שנים. ההבדל הגדול הוא שכולנו הפכנו לצלמים, וכולנו משתמשים בדימויים כחלק מהתקשורת היום־יומית שלנו. בגלל זה אנחנו גם מוצפים בדימויים, ולא יודעים יותר מה טוב או מה חשוב. בעיניי, האתגר הגדול הוא להצליח להביע את עצמך ולהגיד משהו שיכול לעניין אותי, את האוצר ואת כל הקהל. המטרה שלנו להציג סיפורים על הקירות בשימוש בצילום. אם הקהל השנה יבין שצילום הוא כלי להבעה, ובאותה הזדמנות גם יחשוב על מה שיש לצלמים להגיד מעבר לעוד דימוי ״יפה״ – הצלחנו

Alex Farfuri

Maria Svarbova

Yuval:

אז מה בכל זאת ההבדל בין מה שהמבקרים ראו בפסטיבל הראשון לעומת מה שהם יראו בפסטיבל הזה? האם משהו בטכנולוגיה שהשתנה משפיע במיוחד? האם משהו בנושאים שמעסיקים את הצלמים ושהחלטתם להציג השנה השתנה?

Eyal:

בפסטיבל הראשון התחלנו בהצגת המעגל הקרוב שלנו: חברים, מורים שהיו לנו ושאר צלמים מוכרים. בהמשך דרכנו הבנו שחלק מהתפקיד שלנו הוא להביט רחב ככל האפשר ולנסות לשבור את ההיררכיות המקובלות של תצוגה בגלריות ובמוזיאונים שקצת פעלנו כמותם. לכן יצאנו עם פרס מיתר, שהוא עד היום אחד העוגנים של הפסטיבל, שפתוח לכל אחד ללא הבדל גיל, השכלה או קהילה ונשפט באופן אנונימי על ידיי צוות שופטים מכובד מאוד.

זה היה הפתח הראשון לעולם שאפשר פנייה לכל אחד ונתינת הזדמנות אמיתית (גם לאמנים לא מוכרים) להצגת עבודות אם הן ראויות. השנה הלכנו צעד נוסף והוצאנו קול קורא פתוח שקיבלנו אליו 900 עבודות מכל העולם. יש השנה יותר צלמים בין־לאומיים בפסטיבל, ומצלמים ישראלים אנחנו כבר לא מחפשים רק שמות מוכרים. אנחנו מחפשים צלמים שיש להם מה להגיד

הוצאנו קול קורא פתוח שקיבלנו אליו 900 עבודות מכל העולם. יש השנה יותר צלמים בין־לאומיים בפסטיבל, ומצלמים ישראלים אנחנו כבר לא מחפשים רק שמות מוכרים. אנחנו מחפשים צלמים שיש להם מה להגיד

Yuval:

ומה יש להם להגיד השנה?

Eyal:

בכל שנה יש נושא מרכזי שמהווה עוגן לבחירות של העבודות. השנה הנושא הוא ״יחסים״, עם כל הפרשנות והמורכבות של המונח. בהקשר של מערכות היחסים המורכבות בין בני אדם, קהילות ומדינות (כולל סכסוכים), הצילום נותן לנו כלי נוסף למבט חוקר ומעמיק על העבר ובעיקר על ההווה שבו אנו חיים.

השנה פנינו לצלמים מרחבי העולם במטרה לראות מערכות יחסים וללמוד עליהן מנקודת המבט שלהם. חיפשנו גופי עבודה שאינם בהכרח אוביקטיביים או מנסים לייצג אמת כלשהי, אלא באים להציג נקודת מבט חדשה. כמו כן, החלטנו להדגיש בפסטיבל נקודת מבט נשית של צלמות מוכשרות, החל מצלמות שנדחקו מההיסטוריה הגברית מאוד של הצילום הישראלי ועד לצלמות עכשוויות מרחבי העולם.

לדוגמה, התערוכה של כריסטיאן ורנר, צלם גרמני שמציג סדרת צילומים שבה הוא תיעד את בני הקהילה היזידית הנרדפת במנוסתם מפני לוחמי דאעש בטבח סינג׳אר. במשך שנתיים הוא נסע עשר פעמים לעירק לתעד את אנשי הקהילה היזידית שסבלו מהרדיפה הקשה ביותר שאליה היו חשופים בכל 74 הפעמים שבהן עברו רצח עם, ומכאן שם התערוכה – 74. ורנר מתעד לצד זוועות המלחמה רגעים מרגשים של חיי היום־יום. כריס הגיע אלינו דרך פרס מיתר: הוא צלם צעיר מאוד, מבטיח, שבהחלט יש לו מה להגיד והוא יודע איך לספר את זה  וגם לצעוק את זה!

Yuval:

אז אולי לפני שנסיים תוכל להסביר בקצרה על החיבור של צילום למוזיקה, פרפורמנס ומחול?

Eyal:

קודם כל פסטיבל הוא גם חגיגה, לכן מוזיקה וריקוד הם חלק מהתפריט. אני חושב שחלק מהשינוי שהצילום עבר והפתיחות שלו מביאה אותו לחיבורים לשאר סוגי המדיה. יכול להיות שזה קשור לעובדה שהייתי צלם מחול המון שנים, אבל אנחנו תמיד שמחים להציג כל חיבור מאתגר ומסקרן. שלומי שבן, לדוגמה, שמופיע בערב מיוחד בפסטיבל, מעורב בבחירת הצלמים והדימויים שנציג בערב דרך עיניים אחרות שבאות ממחשבה על מילה ועל צליל

Yuval:

יפה! משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

Eyal:

קודם כל היה כיף, ותודה, ובהצלחה לך בשבוע האיור. ותבוא לבקר בפסטיבל!

Yuval:

תודה, ובהחלט! תמיד הייתי מפספס אתפסטיבל הצילום כי זה היה בפסח, אבל משנה שעברה שזה יוצא במקביל אלינו, אני שמח כי זה אומר שאני בטוח בארץ…

John Paul Evans

Ed Kashi

פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden