כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו

לכבוד יום ההולדת ה־13 (!) של פורטפוליו - שהתקיים בחודש ינואר - החלטנו שמגיעה לנו מתנה שווה במיוחד: אתר חדש. ואם כבר אתר חדש אז גם כתובת חדשה: prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

נגה הראל, פרחי רפאים. צילומים: Sofiya Ilieva

המסע של נגה הראל מירושלים לאסטוניה ובחזרה לישראל

ספר בספרייה של בצלאל, שעורר את סקרנותה של נגה הראל, שלח אותה עד לתואר שני בצורפות בטאלין שבאסטוניה. פרויקט הגמר שלה זיכה אותה בפרס של גלריית מרזה ההולנדית, והוצג בתערוכה של בוגרי בתי ספר לצורפות מכל העולם

Yuval:

הי נגה, מה שלומך?‎

Noga:

שלומי מצוין, תודה רבה. מה שלומך?‎

Yuval:

גם. לא רע בכלל! אני מניח שאני לא הראשון ששואל אותך את זה, אבל טאלין! איך זה קרה?‎

Noga:

שמחה לשמוע…! ‎

ובכן, טאלין. הרבה אנשים שאלו אותי בקשר לזה… הנושא תמיד מעורר פליאה בקרב אנשים… הסיפור מתחיל כך: במהלך הלימודים בבצלאל עבדתי בספרייה. הייתי סקרנית, ובכל רגע פנוי חקרתי את הספרים במחלקת הצורפות בספריה. יום אחד עלעלתי בספר שבו נתקלתי בעבודה של טנל וינר, מי שלימים נהפך לאחד ממוריי. העבודה הפעימה אותי, ונגעה בלבי באופן עמוק. אני זוכרת שחשבתי לעצמי: ״טנל, שם מיוחד, מהיכן הוא״. גיליתי שהוא מאסטוניה, שעד אז לא ידעתי עליה דבר וחצי דבר. בהמשך נתקלתי בעוד עבודות של צורפים אסטוניים, וגיליתי את סצינת הצורפות האסטונית המעניינת והייחודית… התוודעתי לקבוצת הצורפות ״הטירה בשמיים״ שבה חברים רבים מהמורים שלי באקדמיה בטאלין…‎

בזמן שגיליתי על הסצינה האסטונית כבר היו לי מחשבות על תואר שני, וככל שעבר הזמן וגיליתי עוד על אסטוניה הרגשתי שזו הבחירה הכי נכונה עבורי; משהו באינטואיציה שלי הרגיש זאת

Yuval:

נחמד! טיילתי באסטוניה, והייתי גם בטאלין – עיר מקסימה. אני תוהה עד כמה הטירות שלה והעיר העתיקה משפיעות על התוצרים העיצוביים של מי שפועל בה‎

Noga:

טאלין היא אכן עיר מקסימה. הטירות ומבני העיר העתיקה יוצרים אווירה מיוחדת, אבל אני תוהה האם האווירה בה, שהיא חלומית משהו, משפיעה על סצנת האמנות. שהרי סצנת האמנות שבה, ובפרט הצורפות, הן סצנות אפלות משהו. יש בהן אווירה קודרת ומיסטיות. אולי אפשר לומר אפילו שישנו ניגוד מסוים בין אווירת המקום, שלעתים מרגישה כמו חיים בתוך אגדה, לאפלה ולמיסטיות הללו

Yuval:

תספרי רגע מה יצא לך לעשות בין התואר בבצלאל לנסיעה לטאלין‎

Noga:

בין התואר הראשון והשני חלפו להן כמעט שנתיים. אחרי התואר הראשון עזבתי את ירושלים ועברתי לחיפה, עיר שבה רציתי לגור שנים רבות. עבדתי בתור מדריכת שיקום בהוסטל של אנשים בעלי צרכים מיוחדים, ובמקביל עבדתי לתערוכות והמשכתי ליצור

Yuval:

וכמה זמן נמשכו סך הכל הלימודים בטאלין? שנתיים? ‎

Noga:

הלימודים נמשכו שנתיים. אספר לך משהו מעניין: קאדרי מאלק, ראש התואר בטאלין, נהגה לומר שישנם אנשים שהם פרחי סתיו, פרחים המאחרים לפרוח. אני חושבת שאני פרח סתיו קלאסי: נדרשו לי כמעט שש שנים להשלים את התואר בבצלאל עד שהרגשתי מוכנה. במהלך התואר השני הבטחתי לעצמי שהפעם אנסה לסיים את התואר בזמן (אולי כדי לפצות על הזמן שאבד במהלך התואר הראשון), ובאורח פלאי משהו, עמדתי בכך. בסופו של דבר הייתי השנה האדם היחידי מבין בני המחזור שלי שסיים את התואר בזמן. כולם נשארו לעוד שנה לפחות, חלקם אפילו ליותר.

אני השלמתי את התואר בשנה וחצי משום שאת הסמסטר השני בשנה הראשונה העברתי בישראל – חופשת מחלה בעקבות פציעה

Yuval:

מגניב! (שהספקת בזמן, לא הפציעה). מי שאר הסטודנטים? אני מניח שהרוב מקומיים‎…

Noga:

התואר השני הוא תוכנית בין־לאומית במקביל לתוכנית באסטונית. יש אנשים שבאים מכל קצוות תבל: דרום אמריקה, אירופה, סקנדינביה, ארצות הברית, קוריאה. במחלקה שלי היינו ארבעה סטודנטים זרים. חוץ ממני היו שניים מארצות הברית וסטודנט מסין

Yuval:

ומה קורה בלימודים? מה זה תואר שני בצורפות? ובאסטוניה?‎

Noga:

במהלך השנה הראשונה יש הרבה מאוד קורסים תיאורטיים במקביל לעבודה המעשית. היו לנו קורסים בנושאים מגוונים: פילוסופיה, סוציולוגיה, היסטוריה של אמנות אסטונית. במהלך השנה היו לנו סדנות עם צורפים בין־לאומיים. בדרך כלל כל סדנה ערכה שבוע שבה עבדנו באינטנסיביות עם אותו צורף. בשנה השנייה כבר לא היו קורסים תיאורטיים. היו לנו סדנות נוספות עם צורפים, ומפגשים שבועיים עם קדרי מאלק, ראש החוג. עיקר העבודה היא עבודה אישית בסטודיו. במקביל לעבודה המעשית הזמן מוקדש למחקר אקדמי ולכתיבת התזה

Yuval:

וכשאת משווה את הלימודים בטאלין ללימודים בבצלאל מה ההבדלים שאת מוצאת (מעבר לעובדה שבבצלאל למדת תואר ראשון ובטאלין תואר שני)?‎

Noga:

שאלה מצוינת ששאלתי את עצמי רבות… בצלאל הוא ה״אלמה מאטר״ שלי – אני אסירת תודה על כך שלמדתי במוסד הזה. יש בו מורים מדהימים ומעוררי השראה שלהם אני חבה תודה עמוקה… הרמה בבצלאל מאוד גבוהה, וכשהגעתי לטאלין הייתה לי אכזבה מסוימת. השיעורים התיאורטיים והמורים באקדמיה לא השתוו ברמתם לבצלאל; לא גיליתי עניין רב בלימודים התיאורטיים שם – הם היו חסרי מעוף ולא עוררו בי השראה. באותה תקופה הייתי מקשיבה המון להרצאות של ״טד״ בענייני מדע, אמנות ורוח כי הייתה חסרה לי למידה מעמיקה ומעניינת, וכך השלמתי את החסר.

העבודה בתואר השני היא ברובה עצמאית. עבודה בסטודיו על פרויקטים שלך ללא הרבה הכוונה. אני חושבת שהתואר השני, יותר מכל דבר, איפשר לי להפנים את כל מה שלמדתי בבצלאל, לעכל את כל הידע הטכני והתאורטי שכבר היו טמונים בי ולהביאם לידי מימוש. בתקופתו הייתה לי את הזכות הגדולה להתמסר במשך שנתיים תמימות לתהליך היצירה האישי, ליצור ולחקור ללא כל הסחות חיצוניות וללא דאגות. התואר השני היה יותר מכל תהליך של הפנמה ושל עיבוד

נגה הראל

Yuval:

באיזה שלב מתחילים לעבור על פרויקט הגמר? את יכולה לספר על התהליך, מהרעיון ועד לתוצר הסופי?‎

Noga:

בשמחה. אין שלב מסוים שבו אפשר להתחיל לעבוד על פרויקט הגמר כבר מהרגע הראשון באקדמיה. לפני תחילת התואר הסטודנט נדרש להציע הצעה לתזה כך שאתה חייב להתחיל עם עם רעיון; אף על פי שהרבה פעמים הוא משתנה, כמו במקרה שלי. היות שהשנה הראשונה היא אינטנסיבית משהו, לרוב העבודה מתחילה בשנה השנייה שבה יש יותר זמן ואורך נשימה.

הרעיון לתזה שלי התחיל להתהוות כמה חודשים לאחר תחילת הלימודים, בשנה הראשונה, אך קרם עור וגידים במהלך חופשת הקיץ. הבחירה שלי בתזה היא לא שגרתית: לרוב עובדים על פרויקט גמר, והכתיבה התיאורטית מלווה את הפרויקט. אולם אני בחרתי ליצור פרויקט שליוויתי בכתיבה, ונוסף על כך ליצור פרויקט גמר במקביל. כך שעשיתי עבודה כפולה :-)‎

שני הפרויקטים הם נפרדים. לפרויקט הגמר שלי קוראים ״פרחי רפאים״. את העבודה הראשונה לפרויקט התחלתי בחופשת הקיץ, ובעקבותיה נוספו עוד ועוד עבודות. היה לי, כמו בהרבה תהליכי יצירה שלי, חזון ברור ומגובש שראיתי לנגד עיניי בפרויקט: ראיתי בעיני רוחי דימויים ויצרתי אותם. דבר הוביל לדבר עד שבסופו של דבר כלל הפרויקט 38 עבודות שונות.‎

הפרויקט התחיל מתוך התבוננות ברעיונות שמלווים אותי בתהליך היצירה, במקורות ההשראה שלי. ההשראה הכי גדולה שלי היא עולם הטבע, ובפרויקט התאוויתי ליצור פרשנות אישית שלי לעולם זה – מעין תהליך מטמורפוזי שבו צמחים ופרחים מקבלים פרשנות דמיונית…‎

Yuval:

תוכלי לומר כמה מילים על החומרים שבהם השתמשת ועל האסתטיקה שיצרת?‎

Noga:

אני חושבת שבפרויקט הגמר עברתי תהליך של צמצום. בעבר הייתי משתמשת במגוון רחב מאוד של חומרים. עיקר העניין היה עושר חומרי גדול מאוד. כיום אני עדיין עובדת עם חומרים שונים, אך הדגש הוא יותר על טקסטורות, ועל ניואנסים של גוונים. העבודות שלי כולן מונוכרומטיות, שחורות, ומה שמעניין אותי הוא המתח בין גווני שחור שונים וטקסטורות. 

‎אני עובדת בעיקר עם נחושת, ונוסף לה השתמשתי בפרויקט הגמר הרבה באמייל, בניילו שהיא טכניקה עתיקה ובפלוקינג (ציפוי דמוי קטיפה). עבדתי גם עם אבנים, עם פחם ועם בדים. במהלך התואר הראשון למדתי עם גלי כנעני, שהעבירה לנו קורס טקסטיל. הקורס הזה היה אחד הקורסים הכי משמעותיים ומעוררי השראה בעבורי במהלך הלימודים. אני עובדת הרבה עם בדים, ומשלבת אותם בעבודות. אין לי ספק שהחיבה לטקסטיל היא הודות לגלי.

האסתטיקה שלי היא אסתטיקה אפלה, הייתי אומרת: היא מאוד קודרת, ואולי קיימות בה איכויות מיסטיות. אך הייתי רוצה לחשוב שיש בה גם איזשהו זוהר פנימי, אפל, כשם אחת העבודות שאני עובדת עליהן עכשיו..‎.

Yuval:

אז לפני סיום: מה הלאה? מה התוכניות לעתיד?‎

Noga:

הזכרתי מקודם את הפציעה בשנה הראשונה… ובכן, הפציעה הובילה למשבר אישי גדול שבמהלכו עלו בי הרבה שאלות ותהיות לגבי הדרך שלי בחיים – על בחירות שעשיתי ועל מקומה של האמנות בחיי. במהלך השנים עסקתי תמיד בעבודה חינוכית, ותמיד היה לי ברור שארצה לשלב בין האמנות לחינוך, שבו אני רואה שליחות. שאיפה זו תמיד הייתה משהו ערטילאי שלא היה ברור מתי יקרה.

בעקבות הפציעה החלטתי שנוסף לעיסוק בצורפות אלמד גם חינוך – משהו שייתן לי יציבות ובטחון שכל כך חסרים לי בתור אדם שברירי משהו…‎ התחלתי ללמוד כעת חינוך לבית הספר היסודי בגישת וולדורף, חינוך ותפיסת עולם יצירתיים. אני מאושרת בלימודים ומרגישה שזה הדבר הנכון לי. במקביל אני עובדת עכשיו על תערוכות, וכנראה אתחיל לעבוד עם גלריית Marzee ההולנדית שמאפשרת לצורפים בתחילת דרכם המקצועית לעבוד איתה במהלך שלוש שנים שבמהלכן הגלריה מייצגת אותך.‎ 

זכיתי בפרס של הגלריה, שעורכת כל שנה תערוכה בין־לאומית של בוגרי בתי ספר לצורפות מכל העולם, ובמסגרת התערוכה מעניקה פרס לבוגרים נבחרים. הפרס כולל שהות אמן של שבוע בסדנה הממוקמת באזור כפרי בבלגיה, השייך לגלריה. לאחר מכן תתקיים תערוכה של התוצרים מאותה שהות. כמו כן, אני מתכננת תערוכה בקרוב עם אמי וסבי, אמנים גם הם, ותערוכת יחיד בעוד כשנה. בינתיים אני עובדת על יצירות חדשות

Yuval:

שלא יהיה משעמם… משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

Noga:

במהלך השנים היו לי מאבקים גדולים עם מקצוע הצורפות. חשתי קשיים משמעותיים, והיו לי יחסי אהבה־שנאה עם המקצוע. כיום אני במקום אחר – אני אוהבת בכל לבי את המקצוע, והוא מסב לי אושר ומשמעות. כמו שאמרה ורד קמינסקי בשיעור הצורפות הראשון שלנו: ברוכים הבאים למקצוע הכי יפה בעולם

Yuval:

יפה!

x סגירה

הוסיפו תגובה

2 תגובות על הכתבה

  1. נעמי וילנר

    עבודות יפהפיות!

  2. לילי הבר

    עבודות מדהימות ומושלמות.

הוסיפו תגובה
פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden