כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לפורטפוליו

ספרו לנו על פרויקטים חדשים ומלהיבים. ליצירת קשר ולפרטים נוספים – hi@prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

ירון לפיד

קן משני: הרדי־מייד של הצלמים

״הרדי־מייד מבקש לנתק את האוביקט ממקורו, ואילו בצילומים בתערוכה ישנו שימוש מלא במקור הדימוי, ובאיך שהוא נתפס על ידי הצופה״, אומרת נטע לאופר, אוצרת התערוכה קן משני, שתיפתח ביום חמישי בגלריה אלמסן

Yuval:

הי נטע, מה קורה?

Netta:

בסדר, יובל, מה שלומך?‎

Yuval:

לא רע בכלל. יש לי הרבה מה לשאול על התערוכה, ואני רוצה להתחיל דווקא בשם שלה: קן משני. אני לא בטוח שאני מבין אותו, בטח שלא בהשוואה לשם באנגלית, All Ready Made‎

Netta:

נכון. אלו שמות שונים במהותם ובאופיים זה מזה, אך הרגשתי נכון שלא לתרגם את שם התערוכה מעברית לאנגלית, אלא לחפש משמעות נוספת לשם באנגלית. לגבי השם בעברית – קן משני הוא מונח שהמצאתי ביחד עם יוסי לשם, צפר וחוקר טבע ותיק ומוכר, ובעקבות שיחה עמו. הוא סיפר לי על תופעה מדהימה של ינשופי עצים ועטים שאינם מקוננים בקן שהם בונים, אלא משתמשים בקנים של אחרים. משם השם יצא ‎

Yuval:

אז במשל הזה האמנים בתערוכה הם ינשופים ועטים? נחמד!‎

Netta:

כן, בתערוכה כל האמנים הם באותה המידה משתמשים במנגנון קיים‎

רונית פורת

נטע לאופר. צילום: אוהד רומנו

Yuval:

ומאיפה הגיע הרעיון לאצור תערוכה עם אמנים שמשתמשים בצילומים קיימים?‎

Netta:

האמת, זה עבר הרבה גלגולים וחזר לבסיס כמו כל סיפור טוב. אבל באופן כללי הטכניקה הזו היא חלק מרכזי מאופן היצירה שלי כיוצרת (אמנית), כך שזה היה מהלך טבעי ואורגני להמשיכו גם מזווית האוצרות‎

Yuval:

רגע לפני התערוכה, ספרי כמה מילים על עצמך לטובת מי שלא מכיר‎

Netta:

אתחיל קצת רשמי: למדתי בבצלאל במחלקה לצילום כשמיקי קרצמן היקר היה בראשה. סיימתי, ולאחר מכן המשכתי לתואר שני בניו יורק במחלקה לצילום ב־SVA כשצ׳רלס טראוב בראשה. בשבע השנים האחרונות אני חוקרת הרבה את יחסי הכוחות בין האדם לטבע דרך מערכות כוח פוליטיות. בימים אלו אני משתתפת בתערוכה הנהדרת קווי הגנה, שאצרה גליה גור זאב בגלריה האוניברסיטאית בתל אביב. בתערוכה זו אני מציגה את עבודת הווידיאו שלי, גדר חיה, שבוחנת את גדר ההפרדה דרך התבוננות בטבע ובבעלי החיים המגיעים למגע איתה. בפרויקט זה אני משתמשת בדימויים ובווידיאו קיים שנלקח מתוך מצלמות אבטחה של צה״ל היושבות על הגדר ומחפשות פעילות. כמובן, בעיקר אנושית

Yuval:

זה אכן קצת מסביר את הקשר לתערוכה הנוכחית. אז יש את העשייה שלך ויש רעיון. מה ההמשך? איך בחרת את האמנים? הם כאלו שהכרת קודם לכן?‎

Netta:

יש ויש… את ירון לפיד לא הכרתי באופן אישי, רק את עבודותיו שחלק מהן הוצגו בתערוכה מעניינת על זהות שאצרה סמדר שפי בבית האמנים בירושלים (לפני שנתיים פלוס מינוס). את רונית פורת גם כן לא הכרתי באופן אישי, אך מאוד התרגשתי מעבודותיה שהוצגו במוזיאון תל אביב לפני שנה כשזכתה בפרס לורן ומיטשל פרסר. את אלה דאמיקו אני מכירה: היא למדה איתי בניו יורק – מאוד אהבתי את את העשייה שלה שם, ואני גם אוהבת את העשייה שלה היום. את מישל קלייר גבינט הכרתי בפנים ובשם מבצלאל, אך דווקא בניו יורק התחברנו מאוד. כמו כן הצגנו יחד בצבע טרי 7

Yuval:

ומהשיחות שלך איתם – מה המניעים שלהם להשתמש בצילום קיים? ‎

Netta:

לכל אחד יש את המוטיבציה שלו. כולם מודעים ובוחרים בדימויים בעלי תוכן קיים. תוכן שנטען במשמעויות על ידי הצופה. לדוגמה, שימוש בדימויים היסטוריים מאפשר לאמן/ית לשנות או להגדיש את הנרטיב הרצוי. שימוש בארכיונים אישיים מערב דימויים מוכרים לצופה מתוך אלבומו האישי. מתוך אותה מודעות ורגישות הם פועלים: כל הדימויים עוברים תהליך התערבות כזה או אחר המשתמש בדי.אן.איי המקורי של אותו דימוי או משנה אותו

Yuval:

את יכולה לתת דוגמה לעבודה מתוך התערוכה כדי שנבין יותר‎?

מישל קלייר גבינט

Netta:

בעבודתה של מישל קלייר גבינט, Urban-speculation, אפשר לזהות במבנים ארכיטקטוניים תחושה והבנה שאותם מבנים שייכים לזרם הברוטליסטי. אך משהו אינו מסתדר, ישנה הפרעה. ההפרעה אינה ברורה לחלוטין, ולכן נוצרת תחושת אי נוחות אל מול הדימוי. מישל מנכסת לעצמה דימויים של מבנים ברוטליסטים מתוך האינטרנט ומעבירה אותם תהליך דיגיטלי, שבו היא לוקחת את אחד מהיסודות המרכזיים של הרעיון הברוטליסטי והוא חזרתיות של צורה מסוימת, ומדגישה אותו עד כדי כך שאותו מבנה משנה את צורתו לחלוטין

Yuval:

את חושבת שיש הבדל בין צלמים שמשתמשים בצילומים של אחרים לבין אמנים פלסטיים? או למעצבים שמשתמשים ברדי מייד?

Netta:

כן, בהחלט! הרדי־מייד (מתחילת המאה ה־20) מבקש לנתק את האוביקט ממקורו, ואילו בצילומים בתערוכה ישנו שימוש מלא במקור הדימוי ובאיך שהוא נתפס על ידי הצופה. נוסף על כך, הוא עובר תהליך התערבות כזה או אחר אצל אמן. זו לא ״אותה חיה״ ‎

Yuval:

אני לא בטוח אם אני מסכים ב־100 אחוז, צריך לחשוב על זה. מה יבין מי שיגיע לתערוכה? מה חשוב לך שיקרה למבקר? שעם מה הוא ייצא?‎

Netta:

שאלות על ייצוג ועל תפיסה של דימוי. ‎העבודות שיוצגו בתערוכה מאפשרות לצופה לעבור תהליך של פירוק ושל בניה דרך שימוש במושגים כמו מקור, שעתוק, ניכוס, היסטוריה, זיכרון ומקום. זה תהליך של פירוש ושל הסימן שניתן לו ביחס ליצירת משמעותו

Yuval:

יפה. משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

Netta:

כן. אני מתרגשת, ומודה ליניב לכמן ולגלרית אלמסן שנותנים לי את הבמה ואת ההזדמנות

ירון לפיד

אלה דאמיקו

פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden