כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לפורטפוליו

ספרו לנו על פרויקטים חדשים ומלהיבים. ליצירת קשר ולפרטים נוספים – hi@prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

ארטאורי דיזיין בעקבות מלכה ונטיק. צילומים: אורי גרון

אורי ניב: משפחתי וחיות אחרות

בשנת 1967 פרסמה האמנית מלכה ונטיק ספר עם 24 רישומים של בעלי חיים מגן החיות הראשון של ת״א. 50 שנה לאחר מכן אורי ניב - המייסד של ארטאורי דיזיין, שסבו היה אחיה של ונטיק - הפך אותם לפסלי מתכת מלאי חיים

Yuval: 

הי אורי, בוקר טוב. מה קורה? מה שלומך?

Ori:

בוקר טוב, מעולה ואתה?

Yuval:

גם. לא רע בכלל! ובוא נתחיל עם מלכה ונטיק, הבנתי שהיא הייתה אחותו של סבא שלך

Ori:

כן, לא זכיתי להכיר סבא וסבתא אחרים כך שהיא הייתה הסבתא היחידה שלי. לא הייתה לה משפחה משלה ואנחנו היינו כמו המשפחה שלה. היא עבדה לפרנסתה בתור מזכירה ב״יכין״ ובשעות הפנאי ציירה ועסקה באמנות

Yuval:

על איזה שנים אנחנו מדברים?

Ori:

היא למדה ציור באבני הישן בתל אביב, אצל כל הציירים הגדולים כמו סטימצקי, זריצקי, פרנל ועוד רבים, אני מניח שבסביבות שנות ה־50. בשנת 1967 היא הוציאה ספר רישומים של בעלי חיים שהיא ציירה בגן החיות בתל אביב, שהיה איפה שהיום ממוקם גן העיר, וסטימצקי כתב את ההקדשה לספר

Yuval:

אני מאלו שעוד זוכר את גן החיות (נולדתי לא רחוק משם). אחד הזכרונות הראשונים שלי בתור ילד, הוא איך אחרי שסגרו את גן החיות היינו קופצים מעל הגדר ומסתובבים בגן החיות הנטוש…

Ori:

אני לא זכיתי לצערי…

Yuval:

בן כמה אתה?

Ori:

באוגוסט הבא 50

Yuval:

אז אתה זוכר את הציורים שהיא ציירה בגן החיות בתור ילד?

Ori:

גדלתי בחולון והייתי מגיע לבקר את מלכה בדירתה הקטנה ביד אליהו. כל הדירה הקטנה הייתה מלאה בציורים, רישומים וספרי אמנות. אני הייתי מסתכל בספרים, ברישומים, יושב איתה ומקבל הרצאות על אמנות וציירים: אמנות מצרית שהיא מאוד אהבה; את השמות פיקסו, ואן גוך, סטימצקי ואחרים שמעתי בפעם הראשונה אצלה. אני מייחס את המשיכה שלי לאמנות ולעיצוב מהביקורים ומזמן האיכות שהיה לי אצלה

Yuval:

ומה קרה שהחלטת עכשיו להפוך את הרישומים מהספר לפסלים תלת־ממדיים?

Ori:

הספר הזה, שנותרו לי ממנו שני עותקים בלבד, נמצא אצלי בספריה ומדי פעם אני שולף אותו ומסתכל קצת. פתאום לפני כשנתיים שמתי לב שחלפו בדיוק 50 שנה ממועד הוצאתו. לא יכולתי לתת לתאריך הזה לחלוף ככה סתם וחשבתי על דרך לציין את האירוע.

הקרבה שלי לעבודה עם ברזל יצרה את החיבור ואחרי כמה נסיונות ראיתי שהחד־ממדיות של האיורים מסתדרת יפה עם חיתוך לייזר ופסלים שטוחים לקיר או למדף. בחרתי כ־13 איורים, ובזהירות רבה השתדלתי להשאיר את הפסלים כמה שיותר נאמנים למקור. מדי פעם נאלצתי לחבר איזה קו, כדי שהפסל לא יתפרק, ולדעתי הלא אוביקטיבית הצלחתי להעביר את היופי גם לפסלים

Yuval:

מה הגודל של הפסלים?

Ori:

עשיתי שלושה גדלים: פסלוני מדף עם בסיס קטן בגובה של 30 ס״מ, ושני גדלים של פסלונים צמודי קיר בגובה של 50 ס״מ ו־100 ס״מ

Yuval:

ואיך אתה רואה אותם מתקשרים למה שאתם עושים בדרך כלל בסטודיו, בארטאורי דיזיין? אולי זה גם הזמן לספר קצת על הסטודיו, כמה זמן הוא פעיל, מה אתם עושים וכן הלאה

Ori:

הסטודיו מתמחה בעיצוב, יצור ומכירת מתנות מעוצבות. עיקר המוצרים שלנו עשויים ממתכת אבל גם בחומרים אחרים כמו עץ, קרמיקה, פלסטיק ועוד. הקמתי אותו לפני כעשר שנים, בהתחלה במקביל למקצוע אחר שהיה לי (לגמרי לא קשור לתחום) ואחרי כמה שנים מכרתי את העסק הקודם והתמקדתי רק בו.

בדרך כלל מוצרים ממתכת, אני מייצר בהתחלה בישראל בסדרות קטנות וכשהמוצר מצליח והכמויות מצדיקות את זה, אני מעביר את היצור לסין. הנגישות שלי למפעלים בחיתוך לייזר היא זו שגרמה לי להעביר את האיורים למדיה הזו. הפסלים של מלכה ונטיק לא קשורים לליין המוצרים הרגיל שלנו. זו איזה נישה נפרדת שאני מאוד אוהב ומהווה מה שרציתי מהעסק, כשרק התחלתי לחשוב על הסבה לתחום העיצוב והאמנות.

השם של העסק הוא שילוב של השם שלי והמילה ART, כי חשבתי על עסק שלא עוסק רק בעיצוב אלא גם באמנות. אני מתכנן דברים נוספים מאוד מעניינים גם בתחום הזה

אורי ניב. צילום: דן לב

מלכה ונטיק. צילום מהאלבום המשפחתי

Yuval:

רגע לפני העתיד, מאיפה הגעת לתחום? מה עשית עד כמעט גיל 40?

Ori:

רציתי לעסוק בעיצוב כבר מגיל צעיר. בתיכון למדתי במגמת עיצוב המוצר במקיף תל גיבורים בחולון, וההמשך היה לי לגמרי ידוע ללימודים במכון הטכנולוגי או לימודי עיצוב בחו״ל. כשהשתחררתי מהצבא עשיתי טעות גדולה (שנאלצתי לתקן אחר כך…) והשתכנעתי להתעסק בעיצוב ואמנות כתחביב, ולגשת דווקא לתחום של שמאות ביטוח (התחום שבו עסק אבא שלי). כך קרה ששנים עבדתי בתחום המשעמם והנוראי הזה כשעל הדרך אני עושה תואר ראשון באמנות, לומד ועובד בקופירייטינג; אפילו שנה שלמה אחרונה של התואר עסקתי בציור וניסיתי להתפרנס ממנו (ללא הצלחה כמובן).

במסגרת עבודתי כשמאי יצא לי להגיע לסטודיו של עודד פרידלנד ההוגה של מונקי ביזנס, ואני זוכר שאמרתי לו שמה שהוא עושה זה מה שאני רוצה לעשות בחיים. לקראת יום הולדתי ה־40 ידעתי שאם לא עכשיו אז לעולם לא, והתחלתי במקביל לניהול משרד שמאים לעשות מוצרים ולמכור אותם. לימים כמה מהמוצרים שלי נכנסו לקטלוג של מונקי ביזנס…

רק כמה שנים אחרי, כשהתעסקות בעיצוב גדלה והצריכה יותר זמן, מכרתי את המשרד ועסקתי רק בעיצוב. אנשים שלא מכירים את העבר שלי ומכירים אותי כשמאי, אומרים לי איך פתאום הגעת לעיצוב. אני תמיד אומר שלמדתי עיצוב וידעתי שאהיה מעצב עוד לפני כולם… וזה שהייתי שמאי זה מה שמפתיע

Yuval:

שמאות ביטוח! לגמרי מפתיע, אם תשאל אותי…

Ori:

גם אני לא מאמין על הבחירה הזו… אבל הייתה לכך סיבה. היה לאבא שלי חבר טוב שהוא צייר ואמן והיו לי איתו המון שיחות. הוא היה אז בן 60 בערך, מתפרנס בקושי רב, והוא אמר לי תלך על מקצוע אמיתי ותעשה אמנות בשעות הפנאי. אל תתפרנס מלצבוע קוליסות בסניף של הצופים כמוני. השיחה איתו שכנעה אותי לצערי

Yuval:

אז עכשיו אחרי עשר שנים, מה התכניות לעתיד? מה על הפרק?

Ori:

התחלנו את השנה החדשה בסטודיו חדש. עזבנו את תל אביב ועברנו להוד השרון, שזה כבר שינוי גדול. יש המון דברים חדשים בליין המוצרים הקיים שלנו שהם עדיין בשלבי עיצוב ותכנון ויצאו במהלך השנה. בכל הנוגע לוונטיק, יש תוכנית להוסיף פסלים מרישומים נוספים שלה שלא היו בספר: רישומים מדהימים של חיות, אבל גם עירום ועוד. יתכן ונעשה הוצאה מחודשת של הספר כשלכל רישום של חיה יהיה שיר, וגם השתתפות בתערוכה עם הפסלים והאיורים תהיה מתישהו בעתיד הלא כל כך רחוק

Yuval:

מגניב! יש למה לחכות. משהו נוסף חשוב להגיד לפני שמסיימים?

Ori:

אני מאוד שמח על הפרויקט של מלכה ונטיק. שלוש חברות טובות שלה מהעבר (שאף אחת לא פחות מ־90…) יצרו איתי קשר והיו לי שיחות מאוד מרגשות איתן. היא הייתה אישה מאוד מאוד טובה ותמימה, שלא ידעה לדחוף את עצמה ותמיד הייתה נחבאת אל הכלים. אני שמח שהאמנות שלה זוכה להכרה גם אם זה יותר מ־50 שנה אחרי. זו הייתה הכוונה העיקרית של הפרויקט ואני שמח שהשגתי את המטרה

הספר המקורי

2 תגובות על הכתבה

  1. ron

    מדהים משא חיים מענין מאד

  2. ron

    תמשיך כך – בהצלחה רכה
    אבא

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden