כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו

לכבוד יום ההולדת ה־13 (!) של פורטפוליו - שהתקיים בחודש ינואר - החלטנו שמגיעה לנו מתנה שווה במיוחד: אתר חדש. ואם כבר אתר חדש אז גם כתובת חדשה: prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

הקיוסק של אנפולד. צילום: Kristof Vrancken

סטודיו UNFOLD: הזכות להעתיק (ולהדפיס)

סטודיו UNFOLD עורר מהומה כשהיה מועמד ב־2013 לפרס של מוזיאון העיצוב בלונדון, ורצה להציג בתערוכה העתקי עבודות של מועמדים אחרים. ״זו לא הצהרה שהעיצוב מת״, אומר דריס ורבורגן בביקור בישראל

בשנת 2011 הציגו קלייר וורנייר ודריס ורבורגן מהסטודיו הבלגי UNFOLD בשבוע העיצוב של מילאנו את ״קיוסק״, פרויקט שבחן תרחיש עתידי שבו הדפסת תלת־ממד תהיה נפוצה כל כך, עד שיהיה אפשר למצוא בפינות הרחוב רוכלים שמציעים פריטים שהודפסו בטכנולוגיה הזו, ממש כמו דוכני הנקניקיות שברחובות של ניו יורק. הרעיון היה שאפשר יהיה לקבל בפינת הרחוב תיקון מותאם אישית לעקב נעל שנשבר, להדפיס גרסאות לא חוקיות לפריטי מעצבים (כמו החיקויים של משקפי השמש והתיקים שמציעים רוכלי הרחוב), או לקנות ברגע האחרון מתנת יום הולדת בשעה שהחנויות כבר סגורות. 

הפרויקט אתגר תפיסות רווחות של בעלות ומקוריות, ובחן מה תפקידו של המעצב כשהתוצר עיצובי מועבר ממקום למקום בצורה של שרטוטים דיגיטליים, ומופקע בדרכים שמעבר לשליטתו. ״בהתחלה סרקנו אוביקטים קימים במטרה ליצור קובץ דיגיטלי שיהיה אפשר להדפיס לאחר מכן, אבל מהר מאוד הבנו שאין בכך צורך, כי כל מה שרצינו לסרוק כבר היה אפשר למצוא עותק דיגיטלי שלו באינטרנט״, מספר וורבורגן, שביקר בישראל כאורח הכנס Ctrl+Print, שיתוף פעולה בין התכנית לתואר השני לעיצוב תעשייתי בבצלאל, המכון לכימיה באוניברסיטה העברית, מוזיאון המדע ירושלים והרשות לפיתוח ירושלים.

קבצי הדפסה של המסחטה המפורסמת של פיליפ סטארק

הדפסת ההעתק מהקבצים. צילום: מ״ל

״לדוגמה, היינו יכולים להשיג קובץ דיגיטלי של אגרטל של מרסל ונדרס בארבעה דולר או אפילו בחינם. אני מדמיין איזה סטודנט לעיצוב שרצה ללמוד את התוכנה ובנה לעצמו את הקובץ, ואז אמר ׳אולי נעלה את זה לאינטרנט ונרוויח קצת כסף׳. או המסחטה האיקונית של פיליפ סטארק: יש הבדלים בין מה שאתה מדפיס מהקבצים שאתה מוצא באינטרנט לדבר האמיתי, אבל אף אחד לא שם לב כי הצורה כל כך איקונית. מידע רוצה להיות חופשי, והאינטרנט הופך את ׳הרצון׳ הזה לקל יותר״.

איך המבקרים במילאנו קיבלו את הרעיון?

״מאוד בחביבות, הם עדיין לא חשבו שזה באמת יחליף את המקור״.

מקרה קלאסי של win win

מהו תפקידו של המעצב וכיצד הוא משתנה בזמן שבו העיצוב והייצור הופכים יותר ויותר דיגיטליים? שאלה זו היא המפתח להבנת העבודה של סטודיו אנפולד, שנוסד בשנת 2002 על ידי וורנייר ו־ורברוגן, לאחר שסיימו את הלימודים באקדמיה לעיצוב באיינדהובן. לשם אנפולד שתי משמעויות: האחת, הפיזית – להתפרש, להיפתח; השנייה, המטאפורית – להתגלות, להיות מובן. את שתי המשמעויות אפשר למצוא בעבודות הסטודיו, שיוצר פרויקטים שחוקרים דרכים חדשות ליצירה, ייצור, מימון והפצה במציאות משתנה.

כך, לכשעצמו, הקיוסק היה יכול להישאר עוד קונספט נחמד שמאתגר תפיסות קיימות; אולם הוא עלה לכותרות לאחר שב־2013 היה מועמד בתחרות פרסי עיצוב השנה של מוזיאון העיצוב בלונדון, רק שהפעם הצמד שמאחורי אנפולד הגדיל לעשות וביקש להציג העתק של שלושה מהמועמדים האחרים לפרס.

״לא חשבנו שנזכה עם פרויקט ספקולטיבי, שמתמודד מול פרויקטים כמו אלה של זאהה חדיד, לדוגמה. אמרנו בואו נעתיק את שאר המועמדים ואם הם יזכו גם אנחנו נזכה״, אומר ורברוגן בחיוך. ״זה מקרה קלאסי של win win, למרות שאת המבנה של חדיד מאוד קשה להעתיק. גם פה, חלק מהקבצים הדיגיטליים של הפרויקטים המועמדים לפרס היו זמינים באינטרנט, בין אם קבצים מקוריים של חברות שרוצות שאדריכלים ישתמשו במוצרים שלהם להדמיות, ובין אם קבצים מועתקים. במקרים אחרים הסתכלנו על סרטונים שהעלו היוצרים לאינטרנט ועשינו ׳הנדסה הפוכה׳; כלומר, הסתכלנו על המוצר, ניסו להבין אין הוא נוצר, ראינו את המעצבים מספרים עליהם, וחיקינו את תהליך היצור״.

הציפורים המועתקות של צ׳ארלס וריי אימס. צילום: Peter Verbruggen

דריס ורבורגן בכנס בבצלאל. צילום: מ״ל

כצפוי, המהלך לא עבר בשקט. המוזיאון ביקש מהסטודיו להסיר מהתערוכה את ההעתקים של שאר המועמדים. ״הם היו בסדר עם להעתיק את אימס, אאלטו או וונדרס, אבל לא את המועמדים האחרים לפרס. בהתחלה חשבנו שזה מן הומור בריטי, ואמרנו: או שהכול בפנים או שהכול בחוץ. אבל בסוף החלטנו לא להעתיק את האוביקט אלא את השיטה: להציג את אחורי הקלעים של המהלך. אם אתה מציג את המטבח ואת המתכון, כולם יכולים להשתמש בו. 

בהתחלה חשבנו שזה מן הומור בריטי, אבל בסוף החלטנו לא להעתיק את האוביקט אלא את השיטה: להציג את אחורי הקלעים של המהלך. אם אתה מציג את המטבח ואת המתכון, כולם יכולים להשתמש בו

״אחת השאלות שכולם שאלו אותנו הייתה האם אנחנו מציעים למכירה את מה שאנחנו מציגים, וענינו שלא, אנחנו מעצבים, אנחנו רוצים לעורר שיחה, לדאוג שלא כולם טומנים את הראש בחול לאור השינויים הטכנולוגיים. וגם הוספנו שלמרות שאמנם אנחנו לא מוכרים אותם, אבל יש כבר מי שמוכר את הקבצים הדיגיטליים. היום כבר אפשר למצוא חברות שמשחררות חלק מהזכויות שלהן ונותנות לאנשים להדפיס מוצרים בבית. זו אסטרטגיה שאפשר לקרוא לה no-original strategy: פרויקטים ללא מקור. כל עוד הקובץ דיגיטלי, אפשר לשחק איתו. הכל נזיל. בסופו של דבר מבחינתנו זו שיחה, לא הצהרה שהעיצוב מת או משהו כזה״.

הכבשה השחורה של התהליך 

ואמנם, המילה שחזרה הכי הרבה בהרצאה של ורבורגן הייתה שיחה (אם להתעלם, כמובן, מתלת־ממד והדפסה). וזה היה מעניין, כי יותר מלהגיד מה זו הדפסת תלת־ממד היום ומה אפש לעשות איתה, ורבורגן ביקש מהנוכחים – בעיקר מעצבים וסטודנטים לעיצוב – לחשוב מה הטכנולוגיה יכולה לעשות ואיך היא יכולה לשנות את הדרך שבה מעצבים, כמו גם הקהל הרחב, חושבים על מושגים כמו יצור, תעשיה, קהילה, ועוד.

אנחנו לא מתעניינים בהדפסת תלת־ממד כאופציה לשכפל צורות קיימות בצורה המדויקת ביותר, אלא במשמעות של המעבר של היצור, ההפצה והשימוש מהתעשייה

הנחת היסוד של ורבורגן הייתה העצמה: ״אנחנו לא מתעניינים בהדפסת תלת־ממד כאופציה לשכפל צורות קיימות בצורה המדויקת ביותר אלא במשמעות של המעבר של היצור, ההפצה והשימוש מהתעשייה״. כך לדוגמה, הוא התחיל את ההרצאה שלו עם אדריאן בוייר, שבשנת 2009 יצר מדפסת תלת־ממד שמדפיסה את עצמה. לאחר מכן סיפר על נגר בדרום אפריקה שנקטעה לו האצבע ובעקבות סרט שראה ביו־טיוב החליט ליצור אצבעות חדשות בעזרת מדפסת תלת־ממד.

״האינטרנט עזרה לבוייר להפיץ את הרעיון ואנשים שנחשפו לפרויקט התחילו לעזור לפתח ולשפר אותו. זו הזכות להעתיק: אני אוהב להעתיק, זו יופי של דרך ללמוד. האם הדפסת תלת־ממד תהיה הנפסטר הבא? היכולת להעתיק והאפשרות לשתף מאפשרות לחדש וליצור דברים חדשים. זה מה שתעשיית המוזיקה לא הבינה בזמנו: הם אמרו שהאיכות של קבצי MP3 נמוכה ושאנשים יעדיפו מוזיקה באיכות טובה יותר״.

״האומן האלקטרוני״. צילומים: Peter Verbruggen

תוצרי ״האומן האלקטרוני״

דוגמה לשיבוש נוסף של סטודיו אנפולד אפשר למצוא בעבודה ״אומן אלקטרוני״ (L’Artisan Électronique), שמתייחסת לאחת הטכניקות הקדומות של יצירת חפצים שימושיים בשילוב טכנולוגיות דיגיטליות: אובניים וירטואליות המופעלות באמצעות סורק תלת־ממד ותוכנה מיוחדת, שביחד מאפשרות ליצור כלי קרמיקה בלי ללכלך את הידיים. העבודה, שהוצגה ביריד העיצוב במילאנו ב־2010, ושנתיים לאחר מכן גם בתערוכה ״חוקרים במופלא״ במוזיאון ישראל, לקחה את הקראפט הדיגיטלי צעד אחד קדימה, והפכה את התהליך לטקטילי יותר: במקום ללוש חומר, הסורק קורא את תנועות כף היד ומתרגם אותם לגופי תלת־ממד על גבי מסך מחשב.

לאחר שהיוצר מרוצה מהתוצר הסופי הוא יכול לשמור את הדגם במחשב לשימוש עתידי או להדפיס אותו בהדפסת תלת־ממד. אולם, בניגוד למדפסות תלת־ממד ״רגילות״, תהליך ההדפסה בעבודה זו מחקה את הטכניקה המסורתית שמשמשת קדרים, שבה הצורה מתגבשת על ידי חיבור בין ״נחשי״ חומר, שכן ההדפסה נעשית עם חימר. ״זה לא מושלם, זה לא נקי מדי, אפשר לראות את היד שעשתה את זה, זו לא רק מכונה״.

לקריאה נוספת

״הפיגומים״ שיתמכו באוביקט המודפס. צילומים: Materialise

לעומתה, העבודה Skafaldo משנת 2016 היא תוצאה של שיתוף פעולה בין הסטודיו לחברת Materialise, שיוצרת את התכנה שרבות מיצרניות מדפסות התלת־ממד משתמשות בה. ״הם יוצרים מבנים שתומכים באופן אוטומטי באוביקט הסופי, ושבדרך כלל מושלכים לפח בסוף התהליך. במקרה הזה אמרנו בואו לא נדפיס משהו כי יש לנו מדפסת חינם, רצינו להדגיש את התהליך.

״נמשכנו לאלגוריתם של מה שתומך בהדפסה, ׳הכבשה השחורה׳ של התהליך. התוכנה מייצרת אוטומטית את הפיגומים שתומכים בהדפסה עד שהחלקים מתחברים זה לזה. מצאנו יופי בעובדה שאחרי הפרויקט זה ישר הולך לפח וכולם מנסים להעלים את הסימנים של הפיגומים מהמוצר הסופי.

״מה שיפה הוא שהפיגומים מעולם לא עוצבו כדי להיות ׳יפים׳ אלא תוכננו לתמוך באוביקט הסופי. אבל אנחנו מצאנו בהם יופי: הצלחנו לתכנן אוביקטים ש׳הכבשה השחורה׳ היא חלק מהותי והכרחי בהם, והאסתטיקה שלהם הושפעה מהאסתטיקה התעשייתית של פיגומים. התייחסנו לתהליך כמו זרעים, שאתה לא יודע מה יגדל מהם, ובכל פעם הופתענו ממה שהאלגוריתם יצר. שנה לאחר מכן זה הפך להיות חלק בלתי נפרד ממנורת שולחן, שהיום אפשר לקנות באתר הסטודיו״. 

קערת Skafaldo. צילומים: Kristof Vrancken

שולחן צד Skafaldo

x סגירה

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden