כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו

לכבוד יום ההולדת ה־13 (!) של פורטפוליו - שהתקיים בחודש ינואר - החלטנו שמגיעה לנו מתנה שווה במיוחד: אתר חדש. ואם כבר אתר חדש אז גם כתובת חדשה: prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

סדרת SMOKE במוזיאון העיצוב חולון. צילומים: שי בן אפרים

בראש של מרטן באס // אין ״עשן״ בלי אש

״עשן״ - סדרת הרהיטים השרופים שהציג מרטן באס בפרויקט הגמר שלו - הפכה בן לילה את הילד הרע של האקדמיה לכוכב פורץ דרך בעולם העיצוב. מבט עומק על התערוכה מחבואים במוזיאון העיצוב חולון. פרויקט מיוחד

פורטפוליו בשיתוף מוזיאון העיצוב חולון


הסדרה SMOKE (עשן) שהציג מרטן באס בפרויקט הגמר של לימודיו באקדמיה לעיצוב באיינדהובן, בשנת 2002, התבססה על אסופת רהיטים טיפוסיים מתקופת הבארוק, שבאס קנה באי־ביי ושרף באופן חלקי – כך שנותרו ניתנים לזיהוי ואף לשימוש, אחרי שהעניק להם טיפול משמר. כורסה, פסנתר, ארון, רהיטים ״תקופתיים״, קיטשיים ברובם, שמייצגים בעיניו את ההיסטוריה החבויה של רהיטים וחפצים – את הקשר הרגשי שאנשים רוחשים לרכוש, ואת הצורך האנושי לשמור ולטפח חפצים בעלי ערך.

״הייתי ׳הילד הנורא׳ של הכיתה. עשיתי רק מה שהאמנתי בו ורק כמו שאני רוצה״, באס מעיד על עצמו. אולם השריפה לא הייתה רק מעשה פרובוקציה – אלא התייחסות מעשית למקומם של רהיטים בעולם, ותפקידם בין היתר כחלק מסימני התקופה. העבודה הרדיקלית שלו חתרה תחת התפיסות המקובלות של יופי, ערך, שימור ותהליכי שינוי.

את האיכויות הללו זיהה מוזיאון חרונינגר, שהזמין אותו להיכנס למחסניו ולהעניק ״טיפול״ דומה לרהיטי מעצבים ידועים. כך נולדה סדרת ההמשך ״אם יש עשן…״ (2004) ובה מתחדד הדיאלוג של באס עם גדולי המעצבים ב־50 השנים האחרונות.

למה זה עיצוב

שריפת רהיטים אינה דרך מקובלת לייצר רהיט, אבל באס השכיל לשלב בתהליך חשיבה על ערכים כמו נראות ושימושיות. השריפה החלקית נועדה להותיר את הרהיט במצב מפוחם, והאסתטיקה של העץ השרוף העניקה לרהיטים אופי סדרתי.

לאחר שריפה חלקית באס ציפה את האובייקטים החרוכים והשבריריים בשכבות רבות של שרף אפוקסי שקוף, שחיזק אותם ואיפשר להם לחזור ולתפקד כרהיטים שימושיים. בהמשך ייצר באס גם חפצים משלימים כמו שנדלירים שרופים ומסגרות לתמונות שעברו שריפה, בהזמנת גלריות וחברות עיצוב כמו Moooi.

למה זו אמנות

את המקוריות והעוצמה של עבודותיו זיהו אספנים ומוזיאונים מיד עם הצגת הרהיטים הראשונים. בקיץ 2002, מזכיר באס, העולם היה שרוי תחת הזעזוע של אסון 11 בספטמבר בניו יורק. זה הצטרף לתחושת האפוקליפסה והאי־ודאות שליוו את הכניסה למילניום החדש. שריפת הרהיטים היא פעולה שיש לה משמעות ניהיליסטית, מרדנית: החרבה של העולם הישן, שנעצרה רגע לפני שהלכו הרהיטים לאיבוד, ואז זכו לטיפול משקם, מלטף, שהפך את אותם חפצים שמאסנו בהם לפני רגע לנחשקים ורבי ערך מחדש. כך באס מצביע על מעגל החיים של החפצים, ובעיקר על ההתנהגות האנושית. מרדף מתמיד אחר החדש, המתנהל תוך מאבק פנימי עם הנוסטלגיה וההתרפקות על שרידי העבר.

בשריפת רהיטי המעצבים באס משתמש ב״רדי מייד״ בעל נוכחות משמעותית – סימני דרך בעולם העיצוב, רהיטים יחודיים, שלא יוצרו באופן תעשייתי, וערכם רב יותר בשל נדירותם. מעבר למטען הרגשי ולערך הכספי של פריטי האספנות, שריפת הרהיטים וניכוס שלהם לסדרת עבודותיו מתריסה ומשחקת משחק כפול: של הרס וניתוץ ה״אלילים״, יצירי כפיהם של גדולי המעצבים, והיבנות שלו ״על אפרם״.

ספרייה/מחיצה ״קרלטון״ בעיצוב אטורה סוטסאס לממפיס מילאנו, 1981 (צילום: ויקימדיה קומונס)

אולי יעניין אתכם גם…

סדרת רהיטי המעצבים השרופים שמוצגת בתערוכה מחבואים במוזיאון העיצוב חולון, יכולה לשמש מעין תקציר להיסטוריה של העיצוב: מנורה ניצבת טליסיין III בעיצוב פרנק לויד רייט; כיסא זיג־זג, שעיצב חריט ריטפלד בסגנון המודרניסטי של התנועה ההולנדית דה סטיל; וכוננית הספרים ״קרלטון״ שעיצב אטורה סוטסאס, כחלק מסדרת הרהיטים הראשונה של קבוצת העיצוב ״ממפיס מילאנו״, משנות ה־80, שעיצוביה נתפסו כתגובת נגד לעקרון הפשטות של תנועות הבאוהאוס, דה סטיל ודומותיהן.

בין כל אלה בולט הרהיט היחיד שנוצר במאה ה־21 וזכה לשריפה בידי באס: כיסא ״פאבלה״ של האחים קמפנה, שנבנה במקור מפיסות עץ שחוברו יחד בהשראת משכנות העוני של סאו פאולו, עירם של המעצבים.

x סגירה

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden