רולפי תרגש אותי: ההצהרה האופנתית של ויקטור אנד רולף

מילים יכולות להרוג, זה ידוע, אבל מסתבר שמילים יכולות גם להפיח חיים ולעשות גלים בתעשייה שהתעייפה קצת מלחדש ולהמציא את עצמה מחדש כל שלושה חודשים. שיחת העיר בשבוע האופנה של פריז, שהתקיים בשבוע שעבר, כמעט שלא עסקה באופנה. את הכותרות – ועוד יותר מזה את עמודי האינסטגרם וציוצי טוויטר – כבשה הקולקציה של צמד המעצבים ההולנדי ויקטור אנד רולף, שלקחו את המושג ״הצהרה אופנתית״ לקיצוניות, והפכו את ה״ממים״, המשפטים הכי נפוצים ברשת, לסדרת הדפסים על שמלות ערב. ומה שיצא מהרשת התקבל בחזרה בחיבוק חם ואוהב.

כאילו קים קרדשיאן או אנה וינטור, שכבר ראו הכל מתחת למשקפי השמש, קמו בבוקר ואמרו – רולפי תרגש אותי. ויקטור ורולף, שידועים בחיבתם לאוונגארד ובקשר שלהם לעולם האמנות, דבקו בעבר בעיצובים אנינים ועדינים משהו – גם כשהציגו שמלות בהשראת פיסול קוביסטי או מסגרות תמונות שהפכו למכפלת החצאית. הפעם הגזימו עוד קצת, בקולקציית גראנג׳־קיטש, שפרט לרמיזות למורשתה המסואבת של מארי אנטואנט (זאת עם העוגות) מזכירות לנו שאנחנו חיים בעידן הסיסמאות הנדושות.

על מסלול התצוגה עלו בזו אחר זו הדוגמניות, שהצטמצמו לכדי ראש זקוף וזרועות מגיחות מתוך שכבות של טול בגווני שחור־לבן ופסטל – בפרפראזה מוגזמת על שמלות רומנטיות וחסודות. שמונה קילומטרים של בד שימשו לתפירת הקולקציה, שבכל אחת משמלותיה הורכבו שכבות על שכבות של יריעות בד גדולות אך אווריריות, עם קפלים שקופים ומתנפחים וקשתות תמיכה. התוצאה היא צללית בקווי מתאר גיאומטריים, שבין צורת A לשעון חול. אולם השמלות הן רק הרקע: על כל אחת מהן מופיע טקסט באותיות ענק, בעיצוב גרפי שמתאים לסטטוסים וסטיקרים ברשתות חברתיות.

טקסטים שנלקחו בחלקם ישירות מקמפיין metoo# – כמו בדוגמה I’m Not Shy I Just Don’t Like You (אני לא ביישנית, אתה סתם לא מוצא חן בעיניי), או בנוסח היותר בוטה, Go Fuck Yourself או פשוט Go To Hell (יש לכם את זה ביותר דיר באלאק הארווי וויינשטיין?). אחרות סותרות את עצמן וקוראות No Photos Please (להיט אינסטגרמי מובטח). חלק מהן יותר אופטימיות וסתמיות, כמו Peace עם סמל השלום בצבעי הקשת; וחלקן פשוט אומרות את האמת בפנים, וחושפות מצב ידוע בסיטואציות חברתיות, אבל כזה שלא מדברים עליו: ״סליחה שאיחרתי, לא רציתי לבוא״…

לדברי המעצבים, באמצעות הקולקציה הם חוקרים את כוח הביטוי של הלבוש. אבל ההברקה שהעבירה משפטי מפתח, סיסמאות מחאה ואימרות רוחניקיות מעולם הטי שירט המודפס של מזכרות סוף מסלול למסלול התצוגות בשבוע האופנה של פריז, הצליחה להסיט את הדיון מאופנה לאופנתיות, מלבוש להתנהגות.

ואולי ויקטור ורולף מגלים רמזים מקדימים מההיערכות לקראת תערוכת הקאמפ של המט בניו יורק – שמתוכננת להיות ההיי לייט השנתי של מכון התלבושות, יצרן הלהיטים של השנים האחרונות. אין ספק שיותר משהשמלות בקולקציה מתאימות לשטיח האדום או לגאלה באופרה, הן מתאימות לתצוגה ולמחקר על עיצוב, על אופנה ועל רוח הזמן.

השמלות הללו, במיוחד המהדורה הראשונה ואולי היחידה שלהן, הן חומר טוב לאספנים: גם המעצבים כוכבים, גם תפירה עילית, חלקה בעבודת יד מוקפדת, וגם סיסמאות שוות לכל נפש. הוכחה לכך סיפק אוסף האן נפקנס מברצלונה, תומך ותיק של ויקטור אנד רולף, שרכש עוד לפני התצוגה אחת השמלות, והעניק אותה מיד למוזיאון ברוטרדם. השמלה הנבחרת היא אולי התמימה ביותר שבקולקציה: אחת שחורה, ששוליה מכסים את הרצפה ברדיוס שנראה אינסופי, ועליה שמש בהירה נושאת את המשאלה האולטימטיבית: I Want a Better World. טוב, מי לא?