כל מה שחשוב ויפה

הבלוק: ככה לא בונים תכנית

השופטים מסרסים ושמרנים, התכנית ארכנית וטרחנית, ועל עיצוב אין בכלל מה לדבר. הפרק הראשון של ״הבלוק״ גורם לרצות לשפץ את הטלוויזיה

לא עברו יותר מ־10 דקות מתחילת התוכנית, וכבר הרהרתי שאולי אני לא האדם המתאים לכתוב ביקורת על הבלוק, תוכנית הריאליטי החדשה של ערוץ 10 שהחליפה את הישרדות. בדמיוני ראיתי את עצמי מחלק ציונים להחלטות העיצוביות של המשתתפים, מבקר אותם על שילוב הצבעים המזעזע שבחרו לחדר השינה, ותוהה למה לעזאזל החליטו לתכנן סלון גדול כל כך.

ההתחלה הייתה מבטיחה: חמישה זוגות נכנסים לבנין הרוס, כל אחד מהם נדרש לשפץ דירה בסכום של 200 אלף ש״ח. בניגוד לתוכניות ריאליטי אחרות אף זוג לא מודח במהלך התוכנית והזוג המנצח יהיה זה שיצליח למכור את הדירה בסכום הגבוה ביותר.

אולם, לא יכולתי לטעות יותר. מהר מאד הבנתי שלפחות בדבר אחד יש הגיון – בשמה של התוכנית. הבלוק, לפחות על פי הפרק הראשון, עניינה שיפוצים וקבלנות, ולא עיצוב. לכן, אולי היה צריך פסיכולוג או יועץ זוגי שינתח את חיי הזוגיות של המשתתפים, נציג של איגוד הקבלנים שיפקח על העבודה, או יועץ לשוני שיתקן את הטעויות ויציע למשתתפים לשלב קצת פחות ביטויים באנגלית בדבריהם. מה שבטוח, לא צריך להיות מבין גדול בעיצוב.

כבכל תוכנית ריאליטי, גם פה הקפידה ההפקה על יצוג הולם לכל המגזרים. לצד מניח התפילין יש את זוג ההומואים, ולצד הזוג שיתחתן במהלך התוכנית יש את הזוג שהדירה בבלוק היא הדירה הראשונה שהם חולקים במשותף. זוג זה (שרה ועופר) הסתמן כזוג הסימפטי של הפרק הראשון, ולו בגלל העובדה שהם לא נושאים שנים של משקעים ממגורים משותפים, שעניינם מי שוטף כלים ומי תופס למי את השמיכה.

חוסר העניין של ההפקה בעיצוב בלט כשהמשתתפים נדרשו להציג בפני צמד השופטים, ברברה ברזין וירון טל, את הצעותיהם לתכנון הדירה על מנת שיוכלו לקבל ״אור ירוק״ ולהתחיל בשיפוצים. השרטוטים וההדמיות שימשו כתמונת רקע חטופה, שלא ניתן היה להבחין בפרטיה. כך, גם כשנימקו השופטים את החלטתם, קשה היה לקשר בין דבריהם לבין ההצעה.

בעיה אחרת היא אורכה של התוכנית, והנטייה של ההפקה לחזור על כל דבר כמה פעמים. 45 דקות לאחר שהתוכנית התחילה מצאתי את עצמי לראשונה בחיי מחכה שיגיעו כבר הפרסומות; לפחות שם הן חוזרות לא יותר מפעמיים. מעבר לכל עניין השיפוצים, ההפקה הוסיפה לתחרות גם ממד הישרדותי. המשתתפים קיבלו את הדירות כשהן הרוסות, כאילו מישהו עבר והשחית אותן בכוונה לפני שנכנסו אליה, והשאיר אותן ללא מים זורמים, בלי שירותים ובלי חשמל. אבל, למה היה צריך לצפות בכל זוג נכנס לדירה ונדהם מהחורבן ומההרס כאילו מעולם לא ראו בית הרוס בחייו?

כבר אחרי הזוג השלישי הבנו שאין מקלחות ואין שירותים, שהכל נראה כמו חורבה ושיש המון עבודה. הלאה. הנטייה להגיד כל דבר פעמיים ואף יותר דבקה גם בשופטים. כך, למדנו מהשופטת ברברה ברזין על תוכנית אחת ש״זה פשוט no no״, ש״בית חייב להיות קודם כל פונקציונלי. פונקציונלי״, וכשאישרה לבסוף את אחת התוכניות היא נתנה לזוג המאושר ״אור ירוק, אור ירוק, אור ירוק״ (כך במקור).

כשאסף וגל הציגו את ההצעה שלהם תקפה אותם ברזין על מיקום הדלת והסלון הקטן: ״יש פה שגיאה בסיסית בתפיסה של החלל. בסיסית, אקוטית, רע מאד. כשאתה פותח דלת לדירה, לחלל, לבית, אתה מזמין אותי: בואי לפה, אתה בעצם מזמין אותי ואני מתרסקת על קיר. הדבר השני שיש זה קטסטרופה. הסלון שלכם דחוק. ככה. דחוק, לחוץ, מוסתר. דלת מאיימת אם אתה לא רואה מי בא. למה, כי אתה לא בשליטה. ובדלת, מי שיכול לבוא…״.

למזלם של הצופים גל עצר אותה ואמר לה שהיא צודקת, וכך לא נאלצנו לשמוע את תרחישי האימה הפרנואידיים של ברזין בנוגע למי יכול לבוא מבעד לדלת. בתגובה היא אמרה לו שהיא תמיד צודקת, אבל זה לא נגמר. כשגל ואסף הציעו לפתור את העניין עם מראה, היא אמרה ״לא צריך שום מראה, תשמעו טוב. זה פולחן ועבודת אלילים, זה פגאניזם בהתהוותו״.

אם אלו השופטים, קשה להאשים את המשתתפים בחוסר נועזות ותחכום. השיא היה כששרה ועופר הציגו בפני זוג השופטים את ההצעה שלהם לדירה, שלא כללה מקום לטלוויזיה. די היה להציץ בפניו של השופט ירון טל על מנת להבין שפה כבר נחצה קו אדום. הצעה לדירה בלי טלוויזיה? על זה ערוץ 10 כבר לא יכול להבליג…

– – –

הביקורת פורסמה לראשונה במוסף גלריה של עיתון הארץ

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden