כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לפורטפוליו

ספרו לנו על פרויקטים חדשים ומלהיבים. ליצירת קשר ולפרטים נוספים – hi@prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

עודד בן יהודה במוזיאון לאמנות האסלאם. צילומים: דור אבן חן

המזרח התיכון החדש של עודד בן יהודה

עודד בן יהודה המציא מדינה חדשה בשם The Middle Middle East. ״אנחנו חיים בתוך המציאות המדכאת הזו כל כך הרבה זמן, ומותר לנו לפנטז על עולם אחר, שונה, נעים, טוב יותר״, הוא אומר

Yuval:

הי עודד, בוקר טוב. מה קורה? בוא נדבר על The Middle Middle East

Oded:

קדימה. בוקר טוב

Yuval:

אם אני מבין נכון ההתחלה של הפרויקט קרתה אי שם בלימודי התואר השני שלך בלונדון. מתי זה היה?

Oded:

ב־2014 עשיתי תואר שני בלונדון, ושם הכל התחיל. כשאתה חי בחו״ל זה קל ואפילו קצת כיף להתבונן על הדברים מהצד: אתה שואל שאלות, מטיל ספק. מבקר… החלטתי לחקור את המושג ״מזרח תיכון״. כולם יודעים איזה מדינות מרכיבות את סקנדינביה, או דרום אמריקה, אבל איפה בדיוק עוברים הגבולות של המזרח התיכון? פתאום שאלתי את עצמי את הדבר הבסיסי ביותר. מדהים שאפילו המפה הרשמית של האו״ם לא מציינת גבולות ברורים

Yuval:

וואלה. מה היא כן מציינת?

Oded:

היא פשוט מקטע מהגלובוס, שעשו מעין זום אין על האזור הזה שאנחנו מכירים. אבל מדינות כמו תורכיה, אתיופיה, או אפילו אפגניסטן – חציין שם וחציין מחוץ למפה, אז הן חלק מהאזור? לא חלק? לא ברור

Yuval:

מאיפה בכלל הגיע השם המזרח התיכון?

Oded:

השם מזרח תיכון הגיע מהאימפריות המערביות של אירופה: הן היו מוקדי הכח בעולם וקיבעו את מפת העולם כשהן המרכז, וכל מה שמצידן הימני הוא המזרח. במחקר שלי מצאתי שאחד השמות הראשונים של האזור היה בכלל ״המזרח הקרוב״, כשעד היום השתרש בחלק הקיצוני של אסיה ״המזרח הרחוק״. אגב, במחקר שלי מצאתי לשאורך ההיסטוריה, בכתבים שונים, היו עוד 12 שמות נוספים לאזור הזה

Yuval:

מה לדוגמה?

Oded:

the Greater Middle East, או Southwest Asia. מעניין, לא?

Yuval:

לגמרי. בוא נחזור ל־2014. יש מחקר, מה עכשיו? כי בכל זאת זה תואר שני בעיצוב

Oded:

בסופו של דבר זה מחקר של מעצב ולא שלא היסטוריון: בדקתי את עולם העיצוב של המזרח התיכון, מגזינים ואירועים גדולים, והתפוצצתי שאנחנו, ישראל, לא חלק מהמסיבה. אנחנו אמנם נמצאים במזרח התיכון אבל לא באמת מתקיימים כחלק מהמרחב שלו. לקח לי זמן ובודדתי 20 נרטיבים, סיפורים, קלישאות, מסרים שעליהם גדלתי ובתוכם אנחנו חיים, ואז הבנתי שמתקיים פה פרדוקס גדול: כל עוד נמשיך להחזיק באותן דעות – לא נוכל להיות חלק מהמזרח התיכון

Yuval:

אתה יכול לתת דוגמה?

Oded:

״אנחנו היינו פה קודם״, ״אנחנו העם הנבחר״, ״יש להם 22 מדינות״… ועוד כל מיני קלישאות. זה בדיוק המקרה של להיות צודק ולא חכם.

רציתי שהחברים שלי מהלימודים יראו בתוך אלו נרטיבים אני חי, ובראייה רחבה יותר, רציתי שכולם יבינו שאל תוך החוויה הזו אתה גדל. קצת לחשוף את מערומינו, ואולי אפילו לייצר הבנה ב״צד השני״ לאותה מציאות, ואותם קונפליקטים

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

Yuval:

ומה היו התוצרים

Oded:

בלונדון התוצר היה אותו קיט סטנסלי, וכאן עשיתי משהו שונה. הרחבתי מעט את היריעה. העבודה הפעם מחולקת לשלושה חלקים, שכולם תוצר של אותו מחקר. פרק אחד בתערוכה עוסק במשפטים: עטפתי את כל קירות חלל הגלריה באותם מסרים, רציתי לשקף את חווית הרוויה. החנק. אם בלונדון זה היה משרד החינוך שהיה חתום על אותו קיט – כאן אני פונה אל כל מנהיגי המדינה לדורותיה, שבמידה מסויימת קעקעו בדמנו את אותם נרטיבים. הוספתי על גבי המשפטים צילומים של עינים של אותם מנהיגים. עינים שלא מסתכלות ישירות אלינו. הן פונות לצדדים. קצת מתביישים, קצת לא מוכנים להישיר אלינו מבט. והחלל הופך להיות כמו קיר עם חורי הצצה. ספק הם מציצים אלינו, ספק אנחנו עליהם

Yuval:

ושני החלקים האחרים?

Oded:

מטרת העבודה היא לערער את אופן המחשבה שלנו. להטיל ספק בהכל, ולשאול שאלות. הפירוק הראשון מתחיל כבר בעבודה הראשונה שעל הקיר – סרטון אנימציה שנקרא: ״12 מזרחי תיכון״ – שמציג את האבולוציה של הטריטוריה הזו שנקראית ״מזרח תיכון״; שלא תמיד הייתה ככה כמו שאנחנו מכירים אותה היום. אני רוצה שהצופה יכנס לתוך החוויה הזו כשהוא מבין שכל דבר ניתן לשינוי. שלא צריך לפחד מלחשוב מחוץ לקופסה – והנה עכשיו אני יצאתי קלישאתי

Yuval:

לפעמים קשה להתחמק מקלישאות

Oded:

אכן. ואם הצופה מתחיל את השוטטות עם מבט מהעבר, הוא נכנס לגלריה, פוגש את המשפטים שמשקפים את ההווה, בקצה החלל, החלק השלישי של התערוכה, יצרתי פנטזיה עתידית: The Middle Middle East: אם לא מזמינים אותי למסיבה, החלטתי להדחף אליה… כמעצב, אתה יכול להיות אלוהים, ולברוא איזו מציאות שמתחשק לך. החלטתי לקחת את מדינת ישראל ואת שכנותיה, לבטל את כל הגבולות שמפרידים ביננו, ולהמציא מדינה חדשה שקראתי לה The Middle Middle East

Yuval:

ומה היא אותה מדינה? את מי היא כוללת? ומה החזון והמהות שלה?

Oded:

ישראל, הרשות הפלסטינית, מצרים, לבנון, ירדן וסוריה. במסגרת התואר השני ירדתי לרזולוציות של דגלים וסמלים, כאן החלטתי רק להציג את מפת המדינה החדשה, דרך מרבד של קקטוסים

Yuval:

קקטוסים?

Oded:

תאמין או לא, הטבע לא מבדיל בין גבולות ומדינות. בחרתי לעבוד עם רדי־מייד שקשור לטבע. לצמחיה. הקקטוס – הצבר שכולנו מכירים – קצת כמונו גם הוא צמח גלותי, שהגיע בכלל מדרום אמריקה. מעניין היה לגלות שגם אנחנו, הישראלים, ניכסנו אותו לתרבות שלנו דרך ה״צבר״, וגם בתרבות הערבית הוא מרכיב משמעותי. המילה ״צבר״ בכלל באה מערבית מדוברת: סאבאר-صبار מן המילה ״סָ֫בַּר״-صبر, שמשמעותה ״סבלנות״, בשל מיעוט צורכו בהשקיה

Yuval:

וואלה. אז עכשיו לי שאלה לגבי המהות: התערוכה נפתחה כחלק משבוע העיצוב ירושלים שהתמה שלו השנה היא מזרח, והיא ממשיכה להיות מוצגת במוזיאון לאמנות האיסלאם. אני תוהה מה אתה רוצה שיקרה למי שיבקר בתערוכה. מה המוטיבציה שלך?

Oded:

אני רוצה לערער מחשבה. אני רוצה שלא נפחד להטיל ספק בקיים, לשאול שאלות, לשחק ״בנדמה לי״. אנחנו חיים בתוך המציאות המדכאת הזו כל כך הרבה זמן, ומותר לנו – לא רק כמעצבים – לפנטז על עולם אחר, שונה, נעים, טוב יותר. אני רוצה שלא נפחד להטיל ספק בקיים, לשאול שאלות, ״לשחק בנדמה לי״. מותר לנו, לא רק כמעצבים לפנטז על עולם אחר, שונה, נעים, טוב יותר

Yuval:

אתה לא מפחד ליפול למקום קצת דידקטי? כי מהמקום הפוליטי אתה לא יכול להתחמק (ולא שאני חושב שצריך)

Oded:

שמע, אני לא פוליטיקאי, אני מעצב. עיצוב זו הזירה היחידה שבה אף אחד לא יכול לשלוט עלי, להגיד לי מה לעשות או באיזה עולם הייתי רוצה לחיות. בעולם ההיי־טק והעסקים אנחנו כבר מזמן שם, עם גישת ה־Design Thinking, אז לך תדע, אולי אם מעצבים היו מחליפים את הפוליטיקאים כבר מזמן היה טוב יותר. אני לא בא לחנך: אני מציע רעיון קטן. מחשבה. זה לא פתרון כולל לקונפליקטים של המזרח התיכון. אבל זו מחשבה. אני מזמין אנשים לפנטז

עודד בן יהודה. צילום: ערן אבן

אני לא פוליטיקאי, אני מעצב. עיצוב זו הזירה היחידה שבה אף אחד לא יכול לשלוט עלי, להגיד לי מה לעשות או באיזה עולם הייתי רוצה לחיות. אולי אם מעצבים היו מחליפים את הפוליטיקאים היה טוב יותר

Yuval:

לפנטז זה תמיד טוב. ואפרופו ״אני מעצב״: אתה גם כותב וגם מלמד וגם מציג בתערוכות. אתה רואה קשר בין הדברים השונים שאתה עושה?

Oded:

בטח. אני נע כבר שנים בתוך המשולש הזה של ״אקדמיה־כתיבה־עיצוב״. במשך שנים ניסיתי להגדיר את עצמי, ולנסות להבין איך מפצחים את הקוד הזה שחולש בין שלושת העולמות. היום ברור לי שזה הליבידו שלי. מעבר לתשוקה והאהבה העצומה שיש לי לכל אחד מהם, המכנה המשותף בינם הוא ״קריאייטיב״, להיות יצירתי ומעט בלתי צפוי, וזה לא משנה אם אני ממתג רשת קפה חדשה בתל אביב, מעצב חלון ראווה, חוקר על הטרנדים האחרונים בעולם העיצוב בעבור כתבה, או מכין הרצאה על המיתוג של דאעש. קצת אחרי שסיימתי את הלימודים בבצלאל הרכבתי מעין רשימה של כל הדברים שהכי בא לי לעשות, עד היום נשארו כמה מילים ברשימה שעוד לא הגשמתי

Yuval:

בטוח שעוד תגיע לזה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שנפרדים?

Oded:

חשוב לי לציין ששותפי לפרוייקט הוא המעצב המוכשר עיליי עובדיה, שסבל אותי לילות ארוכים, רווי קפה ומגשי פיצה. ושב־29.6 אעביר הרצאה על הפרויקט והמחקר שערכתי בלונדון


תיכון המזרח התיכון
המוזיאון לאמנות האסלאם, רח׳ הפלמ״ח 2, ירושלים
שיח גלריה בשבת, 29.6 בשעה 12:00, ההשתתפות כלולה בדמי הכניסה למוזיאון
נעילה: 13.7

פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden