כל מה שחשוב ויפה
בייסקאמפ בבית האדריכל. צילום הצבה: דימה פוליבקין

בייסקאמפ: ארגז הכלים המתחדש של אדריכלים ומעצבים

האוצרות דנה גורדון וטל דה לנגה ביקשו מאדריכלים ומעצבים לבחון את משמעות היציאה למסע המקצועי. את התשובות הן מציגות בתערוכה BASECAMP בגלריה בבית האדריכל. שיח גלריה בתערוכה בחמישי הקרוב, 1.8

Yuval:

הי טל, הי דנה, מה שלומכן?

Dana:

מצויין

Tal:

התגובות לתערוכה מאוד טובות ואנחנו נערכות לשיח גלריה ביום חמישי הקרוב (1.8 בשעה 20:00)

Yuval:

נייס. אז בואו נתחיל מהתחלה: מאיפה הגיע הרעיון לתערוכה?

Dana:

הרעיון נבנה כחלק מרעיון גדול יותר שעבדתי עליו בגלריה בבית האדריכל, והוא לבחון את הגלריה עצמה כמקום להתרחשות, כמרחב לפעולה ולשינוי. רציתי להיעזר בחלל של הגלריה על מנת להבין מה הם הכלים שאנחנו נדרשים אליהם בתכנון ועיצוב. במסגרת הזו הוצגה התערוכה ״הנחיות מרחביות״ בחודש מרץ השנה, שבחנה את אופן השימוש בחלל באמעות סאונד ותנועה. בייסקאמפ נולדה במטרה להשלים את התמונה ולחשוב באמצעות התערוכה על הכלים הנוספים הנדרשים בעבורנו במקצוע

Tal:

כחברה בוועדת התערוכות של האגודה, שמעתי מדנה על נושא התערוכה ומיד הצטרפתי אליה למסע. מבחינתי האתגר הראשון היה ליצור תערוכת אדריכלות מולטידיסציפלינרית השונה באופייה מתערוכות אדריכלות שבהן המבקר נפגש בשרטוטים וצילומים של מבנים שאינם מתקשרים, ואף עלי, אדריכלית במקצועי, הן מטילות שיממון… בנוסף חשבתי שהנושא רלוונטי לאור התמורות הקורות היום בעולם שמחייבות אדריכלים ומעצבים לעדכן את ארגז הכלים ולהרחיב את הידע שלהם

Yuval:

שיממון! אני שמח שאת אומרת את זה, כי הפונטציאל של תערוכות אדריכלות הוא כל כך גבוה ומרתק, ואז בדרך כלל יש עוד ועוד שרטוטים ותכניות. אבל את זה אולי נשאיר לאחר כך…

ניני ורשבסקי. צילום: דימה פוליבקין

עירית אביר. צילום: מ״ל

Yuval:

אז יש נקודת מוצא, ואז מה? מאיפה מתחילים את העבודה?

Tal:

העבודה התחילה בכתיבת טקסט משותף כקול קורא המזמין מעצבים, לא רק אדריכלים, לקחת חלק במסע ולנסות לחשוב את תחומי העיצוב והאדריכלות מחדש עם פנים לעתיד; ללכת למקום פחות ברור מאליו. לכן גם הלכנו למושג בייסקאמפ, שהמקור שלו לא מגיע מעולם האדריכלות והעיצוב והוא מתקשר למסעות אקסטרים

Dana:

נכון, הוא גם מדבר על מרחב, מקום שאפשר לשהות בו ולהתכונן לקראת המסע. וכמו שאמרה טל, התחלנו בניסוח קול קורא: רק זו משימה שדורשת הרבה דיוק והתכוונות, כשהמחשבה היתה לחפש את התשובות במקומות חדשים, ולאו דווקא לפנות לאדריכלים או אמנים שאנו מכירות. הקול קורא הזמין אדריכלים, אמנים ומעצבים לשלוח עבודות שעוסקות בבסיס שלהם בעבודה, והשתדלנו לפתוח את זה לנושאים רחבים – כלומר, שהבסיס יכול לבוא מעולמות המוסר, הידע ההיסטורי, הכלים הטכניים, הנוסטלגיה וכן הלאה

Tal:

רצינו שלא ישארו רק באיזורי הנוחות שלהם אלא יחדדו את הסוגיה תוך הרחבת פרספקטיבה

Dana:

הרעיון העיקרי, לפחות כך בדמיון שלנו, היה שהגלריה תתפקד כסוג של בייסקאמפ בתקופת התערוכה

Tal:

נכון. ובנוסף רצינו שיעלו שאלות חדשות ויבחנו תחומים הנושקים לדיסציפלינה כמו כלכלת שיתוף, טכנולוגיה, עירוניות אחרת וכו׳

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

Yuval:

אז אני רוצה רגע לחזור למה שטל כתבה, למסעות האקסטרים: זו התחושה שלכן? שמעצבים ואדריכלים נמצאים בתקופת קיצון? שהשינוי גדול כל כך מלפני עשר או 20 או יותר שנים?

Dana:

אני חושבת שהמשמעות של המסע היא פחות בתמורות שחלו בשנים האחרונות, אלא שהמקצועות האלו הם בפני עצמם מסעות די מאתגרים, שבכל רגע נתון אתה מתכוונן לאיזה פסגה חדשה. וכן, ישנם שינויים ותמורות שאנחנו לא בהכרח מספיקים להכיר תוך כדי המסע היום־יומי. ולפעמים צריך לעצור לרגע ולהתבונן, להתכוונן מחדש

טל דה לנגה. צילום: מ״ל

טל דה לנגה: העולם משתנה, האינטרנט כמשאב למידע וידע הוא מהפכני, התקשורת משתנה. אדריכלים צריכים להכיר את העולם הכלכלי והיזמי, מדעי המחשב, טכנולוגיה, מדע, ממסד ועוד. החינוך למקצועות האלו צריך להשתנות בהתאם

Tal:

במהלך העבודה על התערוכה פניתי לבחון מה אומרים ראשי מחלקות לאדריכלות בכל העולם, ולמה הם חושבים שיש לכוון את הבוחרים במקצוע הזה. פרופ׳ נרי אוקסמן אמרה (בתרגום חופשי): אנחנו לא פותרי בעיות אלא מחפשים פתרונות לבעיות שיתכן ולא יתקיימו…

 ולשאלתך: כן, העולם משתנה, האינטרנט כמשאב למידע וידע הוא מהפכני, התקשורת משתנה ואדריכלים צריכים להכיר את העולם הכלכלי והיזמי, וגם מדעי המחשב, טכנולוגיה, מדע, ממסד ועוד. כמרצה בכירה באקדמיה הרבה שנים אני חושבת שהחינוך למקצועות האלו צריך להשתנות בהתאם. אבל, זה כנראה לשיחה אחרת

Yuval:

זה באמת לשיחה אחרת, למרות שכאמור זה מקביל וקצת ביצה ותרנגולת

בצניעות ולא באלימות כובשת

Yuval:

נחזור לתערוכה: הוצאתן קול קורא, קיבלתן עבודות והצעות: הופתעתן? או שקיבלתן מה שחשבתן שתקבלו?

Tal:

ראשית, הקול הקורא הביא לקבלת עבודות מגוונות וזו כבר הייתה התחלה טובה. בנוסף אופי העבודות היה מגוון: עבודות בחומר, איור, סאונד, תחריט וכו׳. כשבחנו את העבודות הצטיירה תמונה מעניינת, אם כי קצת שונה ממה שאני לפחות ראיתי בעיניי דמיוני. עם זאת עדיין חלק מהעבודות היו יותר מופשטות וחלק הסתכלו על המסע באופן שונה

ויקטוריה ויקי מרודי. צילום: דימה פוליבקין

תמר עופר

נופר כהן. צילום: דימה פוליבקין

Dana:

אחד הדברים המשמחים היו שהגיעו הצעות ממגוון של אנשים, בגילאים שונים ובשלבים שונים בקריירה המקצועית. גם אמנים ומעצבים נענו לאתגר, ולא רק אדריכלים – מבחינתנו זו היתה התחלה טובה. אחד הדברים שחזרו על עצמם היה ההתמקדות של הצעות רבות בנושא הבית כבייסקאמפ. זה אמנם לא מפתיע מאוד, אבל זה הביא אותנו להתבוננות מחודשת על הרעיון של התערוכה, וגם למחשבה איך אפשר בכל זאת לחדד נושאים נוספים שנראו לנו חשובים, וליצור איזון על מנת שתתקבל יריעה רחבה יותר של רעיונות

Yuval:

תנו קצת דוגמאות מתוך התערוכה?

Dana:

אחת העבודות שאני שמחה מאוד שמשתתפת בתערוכה, היא עבודה של האדריכל אסף מאיר. אסף הוא בוגר ה־AA בלונדון מלפני כ־20 שנה, והוא הציע את הפורטפוליו של הפרויקט שלו מהשנה הראשונה ללימודי אדריכלות, בטענה שדווקא הוא משפיע עליו באופן מאוד מובהק עד היום. בתערוכה מוצג הפורטפוליו המלא שלו, שמכיל שרטוטים ידניים, ציורים, תצלומים ואפילו מודל תלת־ממדי שנשמר עד היום. יש בו גם תמימות וראשוניות, אבל גם המון חוכמה ודיוק

אסף מאיר

בר קדזן. צילום: הגר השילוני

Tal:

העבודה של בר קזדן, בוגרת המכון טכנולוגי חולון (בהנחיית גל גאון), התחילה מנקודת המוצא של היותה בת לאב מפקח בנייה. היא יצרה סדרת תכשיטים מחלקים שנאספו במחסני ברזל, חומרי בניין וכו׳. זו נקודת מוצא מעניינת מהבית, דרך אוביקטים לעולם שונה מנקודת המוצא. העבודה של ניני ורשבסקי התייחסה, בניגוד לרוב העבודות, לחזרה מהמסע ולא ליציאה אליו. ניני יצר גזרות מבתים שתכנן ובכך הפך את הבתים לפרישות אבסטרקטיות המאפשרות התבוננות נוספת ואחרת על הנושא של תכנון בית. פה נכנס גם אלמנט הזיכרון.

תגית כלימור מתייחסת לבית הן כמושא זיכרון והן כדיאלוג בין טבע ואדמה לבין המבנה ומביעה עמדה לגבי האופן שבו אדריכלים צריכים להתייחס למשאב היקר הזה של הטבע: בצניעות ולא באלימות כובשת

Dana:

ישנן גם שלוש עבודות שמתעסקות במיפוי ככלי עבודה וחשיבה בשלושה הבטים שונים לחלוטין: העבודות של עירית אביר, תמר עופר ונופר כהן. אצל עירית המיפוי הוא רגשי ואינטואיטיבי: היא שמה מזוודה עם חפצים, ואוסף אסוציאטיבי של מילים, כולם חלק מחיי היום־יום שלה. לעומתה, תמר עופר שהיא ממש על סף סיום לימודי אדריכלות בבצלאל, מציגה מיפוי של כל השדה האדריכלי – החל מהרשויות וכלה באבטיפוס של האדריכל. נופר כהן, מעצבת צעירה, יצרה עבודה במיוחד בעבור התערוכה שמשתמשת בסאונד (או רעש כפי שהיא קוראת לזה) על מנת למפות את המרחב שבו היא נמצאת – במקרה הזה – הגלריה עצמה

Tal:

סאונד ככלי לחשיבה תכנונית אינו ברור מאליו ומוסיף שכבה מעניינת ומעוררת מחשבה המשלבת פיוט עם קונקרטיות של המקום

עיניים פקוחות לרווחה ואומץ

Yuval:

מעבר לכך שהטכנולוגיה והאינטרנט משנים את העולם ואת המקצוע, מה אפשר ללמוד מהתערוכה על העתיד (או אפילו ההווה) של המקצוע?

Dana:

אני חושבת שאחד הדברים שנלמדים כאן הם שקצב השינוי הוא לא כל כך מטורף, ושאנחנו (בני האדם היוצרים) דווקא מעוניינים לשמור על ערכי העבר. ההווה והעתיד מורכבים במידה רבה מכל מה שכבר למדנו, זה לא נעלם לחלוטין. המסקנות כאן די דומות לחלק מהרעיונות שעלו גם בתערוכה הבית העתידי (שבוע האיור 2018) – שאנחנו רוצים לשמור על הבית שלנו, על מה שאנחנו מכירים – ולהשתמש בערכים האלו בתוך המרחב החדש או המשתנה; לא לוותר על הבסיס שצמחנו ממנו. זה לא סותר, אגב, את היכולת להתפתח וללמוד דברים חדשים

דנה גורדון: אנחנו רוצים לשמור על הבית שלנו, על מה שאנחנו מכירים – ולהשתמש בערכים האלו בתוך המרחב החדש או המשתנה; לא לוותר על הבסיס שצמחנו ממנו. זה לא סותר, אגב, את היכולת להתפתח וללמוד דברים חדשים

דנה גורדון. צילום: דימה פוליבקין

Tal:

התערוכה, באופן מפתיע אולי, אינה עוסקת בכל הרבדים של האינטרנט כפלטפורמה. אפשר ללמוד ממנה שלמרות השינויים בעולם, החיבור היצירתי הוא עדיין לא פעם קמאי ובסיסי. מצד שני, שווה לבחון את החלל עצמו כמרחב פעולה, נושא שחבל שלא מוצה. כמו כן, אפשר ללמוד שלאדריכלות ולעיצוב דרכי ביטוי מגוונות שאפשר לעשות בהן שימוש ובכך להרחיב את גבולות החשיבה/יצירה/עשייה/הבעת עמדה. זה מאוד מעשיר ומוציא מהשממון…

בנוסף, ההתנסות של דנה ושלי באוצרות משותפת הייתה מעשירה ומאתגרת ועם זאת נטולת מניירות אישיות ותוך דיאלוג מאוד פורה. גם זה לא ברור מאליו. לפרגון יש כוח

Dana:

אני לגמרי מסכימה עם טל, גם לנו היה מסע אישי בתוך התערוכה – גם בנפרד, אבל גם בעבודה המשותפת. בערב הפתיחה, אגב, תוך כדי שיחה עם אחת המשתתפות, הבנתי שהיה פה גם אלמנט של לשאול שאלות שאני מנסה לברר עם עצמי באופן יום־יומי

Tal:

בעיניי אין סתירה בין חיבור למקורות לבין התבוננות יותר מחייבת על הקורה סביב ועל המחשבה איך זה נוגע לנו כאנשי מקצוע וכמחנכים, ומה הכלים שעלינו להוסיף. כמו שכתבנו במאמר ״עדכון רשימת הציוד המפורטת״, נושאים או תחומים שבעבר היו פחות רלוונטיים לתחום, היום יכולים להיות מנוע לשינוי

Yuval:

אז אם אתן צריכות לתת עצה אחת קצרה ותמציתית למעצב או האדריכל שבדיוק מסיימים את הלימודים, מה תהיה אותה עצה?

Dana:

להעיז, וכמה שיותר

Tal:

מוח גמיש, מולטידיסציפלינריות כתפיסת עולם, עיניים פקוחות לרווחה ואומץ

יוסי וסיד, מתוך מיצב הבית המקורי, סטודיו 89

לנה ארבוב עטואר, מתוך מיצב הבית המקורי, סטודיו 89

Yuval:

יפה! מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

Dana:

חשוב לפרגן למשתתפים, שהעיזו ויזמו והביאו מעצמם

Tal:

תודה לסטודיו 89 על אוצרות אחרת והבאת שכבה נוספת של חשיבה על הנושא: גלגולו של הזכרון לעבודה האדריכלית. אושרי כהן נדר ואור־יה רוזמן איזנשטדט פנו לשישה אדריכלים – אילן פיבקו, אמנון רכטר, טולה עמיר, יוסי וסיד, לנה ארבוב עטואר ודניאל שטרסבורגר. הן מציגות את זכרונות הילדות שלהם ואת האופן שבו הזכרונות האלו עיצבו את התודעה ואת העבודה האדריכלית שלהם.

ואנו מקוות לפגוש אותך שם. תודה רבה, היה מעניין לחשוב שוב על הבייסקאמפ


BASECAMP (עד 8.8), הגלריה בבית האדריכל, המגדלור 15, יפו. שיח גלריה: יום חמישי 1.8 בשעה 20:00. משתתפי התערוכה: אילון ערמון, אסף מאיר, בר קזדן, דני ראובני, ויקטוריה מרודי, נופר כהן, ניני ורשבסקי, ניצן סט, עירית אביר, תגית כלימור ואורי הלל, תמר עופר. מיצב ״הבית המקורי״ באוצרות סטודיו 89 ובהשתתפות: אילן פיבקו, אמנון רכטר, דניאל שטרסבורגר, טולה עמיר, יוסי וסיד, לנה ארבוב עטואר

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden