כל מה שחשוב ויפה
קרקס הבריחה: שבוע העיצוב ירושלים 2021
רן סלפק, זום 2019 במוזיאון הטבע. צילומי הצבה: שי בן אפריים

זום (2019) על אמנים צעירים במוזיאון הטבע

גילה לימון וטל בכלר אצרו במוזיאון הטבע בתל אביב את המהדורה השנייה של זום: 22 אמניות ואמנים צעירים מציגים את עבודותיהם ״בתחביר חדש בין המוצגים הייחודיים של המוזיאון״

Yuval:

הי גילה וטל, בוקר טוב מלונדון. מה שלומכן בעיצומו של הקיץ?

Ghila:

בוקר טוב מצרפת. נהדר!

Tal:

בוקר טוב מישראל, מתכוננת לטיסה הערב. איך בלונדון? לא חם מידי?

Yuval:

לא, עכשיו אפילו קצת קריר ויש קצת גשם, או ליתר דיוק ה־drizzle הלונדוני הטיפוסי. אבל בואו נעזוב את ההתחממות הגלובלית – למרות שזה רלוונטי למוזיאון הטבע – ונדבר על זום. ואולי נתחיל בשאלה מאיפה הגיע הרעיון להביא את זום למוזיאון הטבע?

Ghila:

בהתחלה חשבנו שזום הולך להיות תמיד במוזיאון ישראל בירושלים (הזום הראשון ב־2016 היה בבית טיכו), ואחר כך חשבנו שאולי יותר נכון לפרויקט להיות בתל אביב מכיוון ששתינו מתל אביב והיתה תקופה של חילופי הנהלה בירושלים והפרויקטים ה״מיוחדים״ שלא בלו״ז השגרתי התעכבו מבחינת תכנון. לי היה חשוב להמשיך עם זום בצורה רציפה.

התייעצתי עם מירה לפידות, האוצרת הראשית של מוזיאון ישראל, כדי להבין ממנה אם בא בחשבון מבחינתם להמשיך לשתף איתנו פעולה גם אם נעשה את זה בתל אביב. היא מאד התלהבה מהרעיון, במיוחד בגלל שהצעתי לה ספציפית את מוזיאון הטבע, מוזיאון חדש ומעניין שעוסק בתכנים שיכולים לתרום ממד אחר ומקורי לשיח עם האמנים הצעירים ולעבודות החדשות שהם מוזמנים ליצור לרגל התערוכה. כך יצאנו לדרך עם מיקום אחר ומרתק מבחינתנו

יובל אצילי (משמאל) בתערוכה

Tal:

מוזיאון הטבע הוא מקום היוצר חווית מרחב־זמן שונה מזו של הקוביה הלבנה הסטנדרטית. המוזיאון מדגיש פרקטיקות מדעיות של קטלוג ומיון שיטתי של דברים גשמיים, בעוד שהאמנים עוסקים ברעיוני, באסתטי ובתרבות שבה אנו משוקעים. חשבנו שמפגש זה מזמן דיאלוג אוצרותי בין שני ממדים אלו של חיינו – הגשמי והנפשי. תערוכת אמנות המתארחת בתוך מוזיאון לטבע מנסחת באופן שונה את התמות שבהן עוסק המוזיאון ומאתגרת אותן

Yuval:

אז רגע לפני, מאיפה הגיע הרעיון בכלל לעשות פרויקט כמו זום? מה הייתה (ועדיין) המוטיבציה?

Ghila:

זה היה רעיון שעלה אצלי לאחר שש שנים של עבודה במוזיאון הרצליה בניהולה של דליה לוין. בתקופה שעבדתי שם פיתחתי תשוקה לעבודה עם אמנים צעירים שרק התחילו את דרכם. לאחר פרישתה של דליה לגמלאות החלטתי שיש מקום להמשיך ולפתח את הנושא הזה ולבנות פרויקט גדול ומשמעותי שיעזור לקדם בוגרים צעירים מצטיינים שמסיימים תואר ראשון או שני במוסדות שונים בכל רחבי הארץ (ממכללת תל חי בצפון ועד ספיר בדרום).

החלטתי לעשות זאת ברמה המקצועית ביותר ולהשיג לזה מימון נאות. הצגתי את הרעיון בפני ג׳יימס סניידר (מנכ״ל מוזיאון ישראל דאז) ומירה לפידות: הם תמכו בשיתוף הפעולה המקצועי וגם והזמינו את זום להתארח במוזיאון. השגתי קבוצה של תורמים לפרוייקט והזמנתי את טל לבוא לאצור את זום ביחד. כך יצא לדרך הזום הראשון

Tal:

כשעבדתי כאוצרת במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, דליה לוין התוותה דרך אמיצה שהרבתה לשלב במוזיאון תצוגה של אמנים צעירים, שסיימו לימודי אמנות ונמצאו בתחילת דרכם האמנותית. מאד התלהבתי מהחלק הזה של העבודה, מהתעוזה ומראשוניות של האמנים והאמניות והחלטתי להפוך את זה למרכז העשייה שלי. 

גילה ואני הכרנו במהלך הלימודים ובעבודה משותפת על תערוכות בהרצליה. גילה יזמה והקימה את זום שבדיוק התאים להתלהבות שלי מהעבודה עם האמניות/ים הצעירות/ים, ובשמחה גדולה הצטרפתי לגילה ולזום

טל בכלר (מימין) וגילה לימון. צילום: לימור תמיר

מורן אסרף

שיר הנדלסמן

Yuval:

יפה. אז היה זום אחד במוזיאון אנה טיכו, ואחריו, לקראת זום במוזיאון הטבע, מה אתן יכולות לספר על תהליך העבודה? איך בוחרים אמנים.ות? מה אתן מבקשות מהן? מאיזו רגע מתחילה המחשבה על חללים ספציפיים במוזיאון? וכן הלאה

Ghila:

תחילה יש סיקור מקיף של תערוכות גמר בבתי הספר במשך כמה קייצים (בשביל זום 2016 ראינו תערוכות בוגרים של שני מחזורים ובשביל זום 2019 של שלושה מחזורים: 2016, 2017, 2018). זה תהליך של סיור ובחינה של מאות עבודות (לזום 2019 ראינו כ־1,000 עבודות). לאחר מכן עשינו רשימות של העבודות שסיקרנו אותנו. ניפגשנו עם מרצים שליוו את התלמידים בכול מוסד ומוסד ושאלנו אותם שאלות ספציפיות על כל אותם אמנים. השיחות עם המרצים חשובות לנו כי אנחנו יכולות לקבל מהם אינדיקציה לגבי הביצועים של אותם צעירים במהלך הלימודים ולא להסתמך על עבודת הגמר בלבד.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

אנו מחפשות אמנים צעירים עם תשוקה, עם כוונה להמשיך בעשייה אמנותית לאורך זמן, עם סקרנות ונחישות. לקראת זום 2019 פגשנו באופן אישי כ־80 בוגרים צעירים, ראינו את תיק העבודות שלהם ולמדנו מהם על העשייה שלהם: על איזה נושאים הם מעוניינים להמשיך לעבוד ועל הטכניקות שבהם הם עובדים. לא חשבנו בשלב זה על שום חלל או מקום תצוגה ספציפי. היה לנו חשוב שלאמנים שנבחר תהייה אג׳נדה כלשהי, עניין בנושא שמלהיב אותם ומניע אותם לעבוד

Yuval:

ומה קורה אחרי שיש 80?

Ghila:

מתוך ה־80 התמקדנו ב־35 שלהם עזרנו להכין מצגות מקצועיות והזמנו אותם לבוא להציג אותן בפני האוצרים של מוזיאון ישראל: מירה לפידות, אמיתי מנדלסון, איה מירון, נועם גל, רונית שורק. במשך ארבעה ימים אינטנסיביים בירושלים התנהלו מפגשים מרתקים בין האמנים הצעירים לאוצרים הבכירים. אפשר לומר שזו היתה חוויה שתרמה לשני הצדדים: האמנים הצעירים שמחו ליצור קשרים עם אוצרי המוזיאון, ואוצרי המוזיאון זכו להכיר אמנים שלא כולם מבתי ספר הגדולים במרכז. חלק לא קטן באים מהפריפריה, מבתי ספר שלא זוכים לביקורים של אוצרים בכירים ממוזיאון ישראל באופן קבוע. נוצרה דינמיקה מאד חיובית שם. 

לאחר שסיימנו את המפגשים, האוצרים של מוזיאון ישראל שימשו לנו כוועדה מייעצת ובעזרתם בחרנו מתוך ה־35 את ה־22 שמציגים בתערוכה. לאחר שהסתיים השלב הזה התחלנו לחשוב על חללים ספציפיים במוזיאון ולא רק על זה. התייעצנו גם עם האמנים כדי לראות מי מהם מעוניין לעשות עבודה חדשה לחלל ספציפי. לבסוף חלק מהאמנים הציגו עבודות חדשות, חלקם הציגו עבודות גמר שעברו אדפטציה למקום התצוגה וחלקם אף הציגו את שני סוגי העבודות חדשות ו״ישנות״ יותר

Tal:

ניסינו להציג את יצירות האמנות בתחביר חדש בין המוצגים הייחודיים של המוזיאון, באופן שהיצירה מקבלת משמעות נוספת, התלויה בהקשר התצוגה ובתכנים שהוא מדגיש. היצירה היא תמיד הקשרית, תלויה בקריאה החזותית שהחלל מכתיב. המוזיאון שימש כבמה להעלאת שאלות אתיות שבסביבה אחרת, גם אם היו מועלות, אופי קריאתן היה שונה. 

לדוגמה, המיצב ״פינת חי״ של איזבלה וולובניק מתייחס למושגים כמו אילוף, ריסון ולמונח כלבה (bitch) בהקשר התרבותי, וזה מקבל רובד נוסף כשזה מוצג במוזיאון הטבע בדיוק ביציאה מאוסף הפוחלצים אל מרפסת המשקיפה על כל תל אביב. את הפסל ״חיה״ של רן סלפק הצבנו ליד חלון שממנו משתקף אוסף הפוחלצים של האב שמיץ. זהו פסל ברונזה של חיה היברידית בתהליכי התכלות המנכיח את מושג המורבידיות ומערער את המראה ה״חי״ של הפוחלצים. בעבודת הווידאו של שי דרור הנסיון להשתמש בטכנולוגיה לציד עננים מדגיש את השיח על השתלטות האדם על הטבע ומשאביו

רן סלפק

שמואל גולדשטיין

Ghila:

חלק מהאמנים מתייחסים לתכנים של מוזיאון הטבע וחלק לא. את אלו שמתייחסים לתכנים של המוזיאון מיקמנו במקומות שבהם נוצר דיאלוג מעניין עם המיצגים הקבועים, וחלק אחר של עבודות שאינן קשורות בהכרח לתכנים של המוזיאון מיקמנו בקומת התערוכות המתחלפות או במרפסת

Yuval:

כמה היה לכן חשוב שהעבודות ישתלבו באופן טבעי בתצוגות הקבע וכמה רציתן שהן יבלטו כדי שיהיה ברור שהן עבודות אמנות שהוצבו שם במיוחד?

Tal:

לדעתי המקום הלא ברור שבו הצופה תוהה ״מה זה״ ולמה זה שייך מפעיל ויוצר מחשבה. השתדלנו במקרים שבהם אין הקשר להציג ליד האוספים של המוזיאון, להפריד ולא לייצר מלאכותיות

Ghila:

רצינו שהעבודות שבתוך האוספים לא ייראו כחלק מהתצוגה אלא שיעוררו מחשבה ואפילו ביקורת על התכנים של המוזיאון. חשוב לנו לתת לאמנים הצעירים חופש בחירה ושיעסקו בעבודותיהם בנושאים שמרתקים אותם, גם אם אותם נושאים לא בדיוק תואמים את הנרטיב של מוזיאון הטבע. יש בחלק מהעבודות לא מעט ביקורת על תהליכי הפיחלוץ והשימור, ובכלל, על ההתנשאות של האדם על הטבע…

Yuval:

מה היה החלק של מוזיאון הטבע בתהליך? איזה פידבק נתנו האנשים שלו?

Ghila:

הצוות של מוזיאון הטבע היו פשוט נהדרים. הם התעניינו, ביקשו הדרכות לפני שפתחנו את התערוכה ושמחו לראות התייחסות של אמנים למה שמוצג במוזיאון. הייתה להם פתיחות גדולה והם גם תרמו לנו בדיעבד הסברים מדהימים על עולם הטבע, ואיך הם רואים את עבודות האמנות מנקודת הראייה המדעית שלהם. השיח האינטרדיסציפלינרי היה מרתק

Tal:

אלון ספן (מנכ״ל המוזיאון) ופרופ׳ תמר דיין (יושבת הראש של המוזיאון), יחד עם כל צוות המוזיאון, היו מאוד פתוחים לשיח ולתכנים שהעלו האמנים\יות ואפשרו לנו מרחב פעולה

Yuval:

יש גם פרס. נכון? תספרו לנו עליו?

Ghila:

כן, יש גם פרס בסך 30,000 שח ששניתן לאמנית/אמן מתוך התערוכה. הכוונה היא להעניק לאמן שמראה תשוקה, כישרון ויוצר עבודות מעוררות מחשבה את הדחיפה הנוספת הדרושה לו כדי להתחיל את דרכו בעולם האמנות. הפרס ניתן על ידי צוות שופטות עצמאי שלא היה קשור לאוצרות של התערוכה. הצוות מורכב משתי אוצרות מחו״ל ושתי אוצרות מהארץ: אלן גינתון, לשעבר אוצרת ראשית לאמנות ישראלית במוזיאון ת״א; והילה כהן שניידרמן, האוצרת של מוזיאוני בת ים, היו הנציגות מהארץ. מחו״ל הזמנתי הפעם שתי אוצרות מהמוזיאון לאמנות מודרנית בפריז: עמנואל דה ל׳אקוטיי וג׳סיקה קסטקס.

מיה פרי, מדוע להביט בחיות

מיה פרי, מדוע להביט בחיות

הן בחרו בהתייעצות ביניהן את האמנית הצעירה והמדהימה מיה פרי, בוגרת מנשר. מיה עשתה עבודת אנימציה והתערבות בסרטי טבע ישנים, שכללה סאונד מקורי שהיא חיברה (היא גם מנגנת בלהקת רוק). העבודה של מיה התייחסה בעדינות אך בביקורתיות לתהליך הפיחלוץ. עבודה מאד איכותית גם אם ״מינורית״, כפי שהגדירו אותה השופטות המכובדות שבחרו בה

Tal:

מיה היא רשמת, ציירת, אנימטורית ומוזיקאית שעוסקת בטראומה ובהשפעתה על הגוף האנושי, בחרדת המוות וביחס המנכס של האדם לבעלי חיים. הפרס ניתן לה על הפגנת כשרון דמיון ותשוקה. היא פיתחה שפה אמנותית אינטימית ורגישה שבמובן מסוים משקפת את דורה

Yuval:

יפה. מה הלאה? התחלתן לסמן משתתפים פוטנציאליים לזוום מספר שלוש?

Ghila:

שאלתך במקום. התחלנו לסמן השנה בוגרים שנראים לנו מעניינים אך דרך ארוכה עוד לפנינו. בינתיים סיימנו את סבב סיורי התערוכות השנה ויש לחכות לשנה הבאה ואולי גם לזו שאחריה. בינתיים אנחנו נהנות כמוך מהקיץ ומהחופש הגדול. נהנות מאד גם מלראות את המוני המבקרים במוזיאון הטבע ומהחשיפה המדהימה של זום 2019!

Tal:

בחודש האחרון ביקרנו בהמון תערוכות גמר והתחלנו להכיר את הבוגרים/ות הצעירים/ות: הם מעניינים, הם רעננים והקושי שלהם לפרוץ הוא עצום. הייתי שמחה שגופים משמעותיים שיכולים לתמוך באמנות צעירה יתחברו למיזם הזה, המכיל בחובו מידה גבוהה יותר של סיכון אך אנחנו חושבות שהוא משמעותי, ולדעתי זה יכול לעניין גם בעולם

Yuval:

לגמרי! הלוואי. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

Ghila:

כן, לדעתי חשוב לציין בפני כול מי שבאו למוזיאון הטבע בקיץ עם ילדים קטנים ו״גילו״ את תערוכת האמנות הצעירה והאיכותית של זום במוזיאון אך לא הצליחו להתמקד בה כמו שצריך (ידוע לנו מה זה לרוץ אחרי ילדים קטנים!), ולכול מי שאוהב תערוכות איכותיות של אמנים צעירים ומצטיינים (שעוד בטח נשמע עליהם בהמשך), שיבואו למוזיאון הטבע ויחוו את התערוכה.

יש מפה של המוזיאון עם מיקום כל היצירות שמסומנות עליה, וקטלוג מקסים, ואפשר לסייר במוזיאון החדש והמהמם הזה ולגלות גם תערוכת אמנות איכותית. באתר של זום יש את פרטי האמנים ואם מישהו רוצה ליצור איתם קשר ישירות ולקנות מהם עבדות זה בטח אפשרי. אנחנו לא תערוכה מסחרית שמוכרת את האמנות שהיא מציגה אבל בהחלט מעוניינות לפתוח לאמנים דלתות לעזור להם ולקדם אותם.

Tal:

אני חושבת שהאמנות היא חלק חשוב של התרבות שלנו כאן ואני מקווה שאנחנו מצליחות ליצור לה מקום ולפתוח אותה לקהל רחב באופן מעניין ומחדש


זום 2019, מוזיאון הטבע ע״ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב
קלאוזנר 12, תל אביב. נעילה: 20.10
משתתפים: מיכל לופט, נגה מזרחי, יובל אצילי, נגה פרחי, שני דגן, מיה פרי, רן סלפק, עדי פלומן, מורן אסרף, ג׳נאת אמארה, איזבלה וולובניק, שמואל גולדשטיין, אושר בן יהודה, סאהר מיעארי, נרדין סרוג׳י, חמוטל אתר, רון חן, שי דרור, שיר הנדלסמן, סיון פרבר, ענת קינן, כנרת חיה מקס.

מיכל לופט

כנרת חיה מקס

*כוכבית מייצגת שדות חובה

3 תגובות על הכתבה

  1. יאיר

    מיה פרי היא אמנית פורצת דרך, כזאת שלא נופלת לקלישאות ויראליות וגימיקים צעקניים.
    האומנות שלה תמיד חודרת עמוק ללב בעדינות רבה כל כך, כאילו מבקשת רשות.

  2. סאני

    תערוכה מעולה עם כשרונות נהדרים והתאמה מצויינת לאכסניה.

  3. נטע

    תערוכה מעולה!
    אמנים נהדרים

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden