כל מה שחשוב ויפה
נעמה רוט, לימבוטופיה בגלריה קו 16. צילום: דני לימור

הלימבו של נעמה רוט: מבריסל לקו 16

במהלך שהות של שנתיים בבריסל, נעמה רוט החליפה את האור הטבעי במסכי לד ובאור מלאכותי. ב״לימבוטופיה״, תערוכת יחיד בגלריה קו 16 בתל אביב, היא מציגה עבודות אור ״בלימבו בין פיסול לציור״

Yuval:

בוקר טוב נעמה. מה שלומך? ומזל טוב על התערוכה החדשה‎

Naama:

בוקר אור. אין תלונות. תודה רבה!‎

Yuval:

אולי נתחיל בשם התערוכה: לימבוטופיה. רוצה להסביר?‎

Naama:

השם לימבוטופיה לקוח ממאמר של ד״ר ורד קרתי שם טוב ופרופסור אילנה גומל. שמעתי ראיון עם אילנה שבו היא הסבירה את המושג, וזה לגמרי התחבר לי לתערוכה‎. על רגל אחת – מושג המתאר תחושה של התעקעות בהווה מתמשך‎. כשעבדתי על התערוכה ובשיחותי עם קרני המונחים דיסטופיה או אוטופיה עלו לא פעם, אך באמת זה לא היה ממש זה או זה, וכשנתקלתי בלימבוטופיה הבנתי שזו המילה שחיפשתי‎. התערוכה מתייחסת למופעי זמן שנתקעו, למוטיבים של גבול ומצבי ביניים‎

לימבוטופיה. צילומי הצבה ועבודות: טל ניסים

Yuval:

מה את מציגה בתערוכה?‎

Naama:

אזהרת ספויילר: בעיקר עבודות אור שגם הן בלימבו בין פיסול לציור. בתערוכה יהיו יחסית מעט עבודות (כארבע עבודות), שתיים מתוכן מונומנטליות ומשתלטות על החלל, אך כל אחת מהן זקוקה לזמן ולמרחב והתבוננות. כלומר, אפשר להגיד את זה על כל עבודת אמנות, אבל במקרה הזה מכיוון שהעבודות עשויות מחומרים מורכבים ולא מזוהים העושים שימוש באור, נדרש יותר זמן‎

Yuval:

מה זאת אומרת חומרים לא מזוהים שעשוים שימוש באור?‎

Naama:

בשנתיים האחרונות צללתי לתוך עולם ייצור מסכי ה־LCD, שם גיליתי עולם שלם של חומרים מרתקים, מפילטרים מקטבים עד לזכוכיות rgb, ואחרי אין־ספור ניסויים כאלה ואחרים עם אותם חומרים ותגובתם לחומרים אחרים הצלחתי לרתום אותם לאמנות שלי‎. זה התחיל באופן מאוד לואו־טק ואקספרימנטלי, ולקראת התערוכה הזו כבר ידעתי את התכונות של אותם חומרים ויכולתי להזמין אותם כחלקים ישר מהמפעלים בסין ‎

Yuval:

כל זה קרה בתואר השני בבלגיה, נכון? יכולה לספר קצת על התקופה הזו?‎

Naama:

נכון. חזרתי לא מזמן אחרי שהות של שנתיים בבריסל ללימודי תואר שני. זו הייתה תקופה מדהימה שאיפשרה לי להתפתח ולגלות אופנים שונים של עבודה ומחשבה – דווקא מתוך הקושי של להיות זרה בסביבה חדשה. ובלי קשר, בריסל זו ממש אחלה עיר‎.

למדתי בבית ספר בשם  LUCA בבריסל, זו תוכנית ללימודי תואר שני באמנות רב־תחומית באנגלית. כשחיפשתי תוכניות תואר שני באירופה באנגלית (אחרי שכמעט מכרתי ריאה בשביל לממן לימודים בסלייד בלונדון, ואז הבנתי שזו לא אופציה טובה), באופן די אינטואטיבי בחרתי בבריסל כי הייתה לי תחושה טובה לגבי העיר, ובדיעבד אני מבינה שלא טעיתי. בית הספר בעיקר סיפק לי חלל עבודה וגישה לכל הסדנאות השוות (עץ, מתכת, פלסטיק וכו׳), כך שרוב הזמן ביליתי בסטודיו עם עצמי ויכולתי להרשות לעצמי לצלול לתוך העבודה והגילויים החדשים.

בהתחלה זה כמובן לא היה פשוט, הייתי די אבודה מהחיפושים, ודווקא מהמקום הזה התפתחתי‎

Yuval:

אז שם גם קרה המעבר מאדריכלות ואור טבעי למסכים ואור מלאכותי, אם אפשר להגדיר את זה בצורה פשטנית יחסית?‎

Naama:

ממש כך. בארץ תמיד עבדתי ממקום של דיאלוג עם האלמנטים של הסביבה – אור, אדריכלות, הקשרים… וכשעברתי לבריסל פתאום לא היה לי את כל דברים האלו שהיוו את נקודת המוצא של היצירה תמיד. כך מצאתי את עצמי מחפשת נקודת מוצא חדשה, שבדיעבד אני מבינה שהיא לא כל כך שונה: אור השמש הישראלי הוא אור הלד המלאכותי, המרחב הוא המסך‎, והפירוק החומרי קורה בשניהם‎

Yuval:

ומבחינה צבעונית? מה קרה לסקאלת הצבעים שעבדת איתה לפני בלגיה?‎

Naama:

זה נכון שהיא נרגעה קצת, אבל עדיין מגיחה מדי פעם… דווקא עכשיו בתערוכה היא נוכחת‎. אני חושבת שזה קשור בהתבגרות. שלא נאמר הזדקנות…

Yuval:

תזכירי לי בת כמה את? 30 וכמה?‎

Naama:

30 וארבעה וחצי חודשים‎. אבל מי סופר…

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

Yuval:

אז אם לחזור לתערוכה, ממה שראיתי וממה שאת מספרת ומכל הלימבו הזה, יש תחושה של מציאות מתעתעת, ואני רוצה לשאול עד כמה חשוב לך להיות מובנת? איזו חוויה את מזמנת למבקרים בתערוכה בזמן הביקור? רגע אחרי שהם יוצאים מהגלריה?‎

Naama:

מה שחשוב לי זה פחות העניין של להיות מובנת או לא, אני לא רלוונטית יותר בחוויה של הצופה. אני רוצה לזמן למבקרים אפשרות להתמסר להתבוננות ולאפשר טווח מחשבה וביקורת, ללא יד מכוונת שלי. מבחינתי מה שחשוב זה הרבדים הסמויים בעבודה והמבקר יכול להבחין בהם או לא. במובן מסויים זה כמו ללכת לפסיכולוג – בסוף אתה מבין את מה שאתה רוצה להבין

Yuval:

אז פה ממש מתבקש לשאול מה את מבינה על האמנות שלך? על המוטיבציה שלך ליצור אמנות? האם משהו בזה השתנה מאז שסיימת את התואר הראשון בשנקר לפני ארבע שנים, אפרופו הבגרות וההזדקנות…‎

Naama:

אופן המחשבה שלי על האמנות שלי ועל אמנות בכלל השתנה כמובן, נהייתי פחות סבלנית ומכילה אני חוששת, אבל לשמחתי או לצערי לא הרבה השתנה במוטיבציה שלי ליצור. זה עדיין מגיע מאותו מקום תשוקתי וכמעט הכרחי. גם אני תקועה בלימבו הזה שנקרא אמנות ‎

Yuval:

כן, נראה לי שלא פשוט לצאת ממנו. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?‎

Naama:

שלמרות שנוה אליעזר לא בדיוק משתלב בסיבוב גלריות טיפוסי, אני מקווה שאנשים יגיעו! ובכלל גלריה קו 16 היא פנינה בעיניי‎


נעמה רוט, לימבוטופיה. אוצרת: קרני ברזילי
גלריה קו 16, מרכז קהילתי נווה אליעזר, ששת הימים 6 תל אביב
פתיחה: 12.9; נעילה: 14.11

*כוכבית מייצגת שדות חובה

2 תגובות על הכתבה

  1. תולי

    וואו. נראה מדהים.

  2. וניה

    אמנית ערנית ומרגשת! מומלץ.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden