כל מה שחשוב ויפה
גן עדן: שבוע העיצוב ירושלים בטוקיו. צילומים: בריאן סקוט פטרסון

שבוע העיצוב ירושלים: מקום 1 בטוקיו

גן עדן, התערוכה של שבוע העיצוב ירושלים, זכתה בפרס הראשון בפסטיבל דיזיין־ארט טוקיו. ״ניסינו להבין איך אנחנו מעבירים תכנים ישראלים בלי להיות ׳התערוכה הישראלית׳ הגנרית״, אומרים האוצרים ענת ספרן וטל ארז

Yuval:

הי ענת, הי טל. קודם כל מזל טוב על הזכייה בתערוכה הכי טובה בפסטיבל דיזיין־ארט טוקיו 2019. כבוד גדול!‎

Tal:

תודה! אכן מרגש‎

Anat:

תודה רבה!‎

Yuval:

איך קרה בכלל שהגעתם להציג שם?‎

Tal:

וואוו, סיפור ארוך – ענת?‎

Anat:

הכל התחיל בשבוע העיצוב בשנה שעברה, כשאריה רוזן – נספח התרבות שלנו בטוקיו – הגיע לבקר. שם בבית הנסן התחלנו לרקום תכניות משותפות. בהמשך השנה צצה הזדמנות לעשות פרויקט בגלריה בטוקיו ששייכת לאיומי סוזוקי, שביקשה להזמין מעצבים ישראלים להקים פרויקט בחצר הגלריה שלה. משם התחילו הדברים להתגלגל ולצמוח, דיזיין־ארט טוקיו נכנסו לתמונה, ובעיקר בזכות הקשרים שאריה רקם בטוקיו הפרויקט קרה‎. הזמנו מעצבים יפניים מדיזיין־ארט טוקיו לקחת חלק בשבוע העיצוב בירושלים, וידענו שאת חלק ב׳ של שיתוף הפעולה נעשה באוקטובר בטוקיו‎ ‎

Tal:

נזכיר גם שהתמה שלנו השנה היתה ״מזרח״, מה שתרם לקשר קודם כל בשבוע העיצוב 2019‎

אבי בן שושן

בר הורוביץ, פרויקט השדכן

ענת ספרן, רן וולף וטל ארז בקבלת הפרס

Yuval:

אז יש התעניינות ויש קשרים ויש רעיון. מה עכשיו? איך מתחילים? ‎

Anat:

התבוננות על הפרויקטים משבועות העיצוב האחרונים מגלה שיש לנו לא מעט פרויקטים מצוינים, ושבאוצרות חדשה אפשר לייצר מהם תערוכה חדשה ומרגשת‎

Tal:

זה משחק בין פתרונות של תוכן להרבה מציאות בשטח, וצריך לזכור שזה שטח שאנחנו לא נמצאים בו. שוב – תודה לאל על אריה, שהתחיל לרקום שם מערך קשרים שביסס מנגנון עבודה אפקטיבי. בשלב הראשון בעיקר ניסינו להבין איך אנחנו מעבירים תכנים ישראלים בלי להיות ״התערוכה הישראלית״ הגנרית. קצת מהרוח של שבוע העיצוב…

טל ארז: בשלב הראשון בעיקר ניסינו להבין איך אנחנו מעבירים תכנים ישראלים בלי להיות ״התערוכה הישראלית״ הגנרית. קצת מהרוח של שבוע העיצוב…

Yuval:

תרחיבו עוד על תהליך בחירת העבודות?‎

Tal:

התחלנו מלהסתכל על מה עבד בשבוע העיצוב, שחשבנו שיכול להיות חזק גם במקום אחר, ומהר מאוד הגענו לפרויקט המלח של מיכל אביתר וכרמל בר ולפרויקט החיטה של גיא משעלי ונתי טונקלרוט‎. זה נתן הקשר תוכני אבל גם שפה מסוימת של פרויקטים, חומריות וסקאלה מקומית‎

Anat:

היה לנו ברור שאנחנו לא הולכים לעשות משהו קטן ופשוט, ושהפרויקט חייב להיות סייט־ספסיפיק. ברגע שידענו מה החלל בנינו את התערוכה לתוכו. ספירל הוא מבנה מיוחד בלב רובע אומוטסנדו‎ בטוקיו, שדורש התיחסות מיוחדת לאדריכלות ולחוויה של המקום‎

Tal:

התחלנו לאסוף פרויקטים שהיה לנו קשר אליהם, שיצרו תחושה של מקומיות, אבל שגם מתמזגים זה לתוך זה. משם נולד גם הקונספט התמתי של התערוכה‎: גן עדן

כרמל בר

פרויקט החיטה, גיא משעלי ונתי טונקלרוט‎; גנים פרטיים קטנים, גל שריר ועידן סידי

Yuval:

איך זה בא לידי ביטוי?‎

Tal:

הסתכלנו על מקומיות – של כל מקום – כמתח וכמערכות היחסים בין ארבעה צירים: טבע ותרבות, טכנולוגיה ומיתוס. בהקשר הישראלי לכל אחד מהם יש בסיס מעניין וחזק. כל העבודות בתערוכה ממוקמות על ארבעת הצירים האלה‎. כשמשכנו את החוטים האלה לנקודת ההתחלה המקומית והתרבותית שלהם, נולד הקונספט של גן העדן, המיתוס הקדום ביותר, שבו עיצוב מתחיל

Yuval:

למה העיצוב מתחיל דווקא שם?‎

Tal:

זה הרגע שבו תרבות, מודעות נולדת. קח את העלה לדוגמה: חתיכת העיצוב הראשונה, לא?

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

Yuval:

יש מצב. איזה עוד עבודות לקחתם?‎

Anat:

עבודות של דב גנשרוא – גולגלות של פרות שנמצאו בטבע ואז נסרקו והודפסו בטכנולוגיית תלת־ממד (בשיתוף עם סטראטסיס); כלים עשויים מקמח וחול של טליה מוקמל; כלים קרמיים של אבי בן שושן שממוקמים על התפר בין יצירות כנעניות עתיקות לאסתטיקה יפנית; עבודה של תמרה אפרת, בשיתוף עם המעבדה של עמית צורן באוניברסיטה העברית, המשלבת בין אלגוריתמים וקראפט; עבודות של פרויקט השדכן: שאדי פרנסיס מג׳דלטון, מיכל לויצקי, בר הורוביץ ומוחמד מהאלוואס; וגם החוט המקשר של אמיר צובל ואיתי בלומנטל‎

Tal:

פרויקט מדהים שהושק בשבוע העיצוב האחרון, וגם ביפן לא הפסיק להפתיע אנשים כשהוא מקבל פרשנות חדשה‎

Anat:

וגם פרויקט של סטודיו יפני – פיגלאב – שעשו בשבוע העיצוב האחרון את פרויקט הרחפן המצייר וכעת בטוקיו הציגו מסכי דיו אלקטרוני שפיתחו והציגו בהם אינטרפרטציה שלהם לארבע עבודות של מעצבים ישראלים, שהציגו בשבוע העיצוב האחרון‎.

תמרה אפרת ועמית צורן

דב גנשרוא

טליה מוקמל

בנוסף, לפני ימים ספורים נפתח הפרויקט שהתחיל את כל ההרפתקה הזאת בשכונת קאגוראזאקה בטוקיו. לילך שטיאט ודניאל זרחי חברו לעמנואל ויצטום ואיתן ויתקון ויצרו פיסת ירושלים באמצע טוקיו. בפרויקט שדה של עמודים, שמייצרים נוף המזכיר את כיפות ירושלים, כשעל כ־40 עמודים מוצבים QR קוד. סריקה בטלפון תשלח את הצופה היפני לרגע ירושלמי אחד – מוכר הבורקסים בשוק או צלילי פעמונים מכנסיית הקבר בסרטוני וידאו וסאונד. המיצב נמצא בחצר קסומה סביב עץ ומזמין להשתהות ולגלות ובעיקר לחוות את ירושלים דרך החושים.‎

הפרויקט נקרא ספריית ירושלים של הבלתי נתפס ויעמוד במשך שנה שלמה, שבמהלכה יתקיימו בו אירועים קטנים וחיבורים שונים בלייב בין טוקיו וירושלים ‎

Tal:

אני חושב שאחד הדברים היפים שקרו הוא הפיכת שלוש עבודות לעבודה אחת – המלח והחיטה שהזכרתי קודם, יחד עם הפרויקט ״גנים פרטיים קטנים״ של גל שריר ועידן סידי, שמילאו את החלל המרכזי של הספירל

Yuval:

מהתמונות זה אכן נראה סופר מרשים, אני תוהה כמה זמן לקח להקים את כל זה ומאיפה הגיעה החיטה…‎

Tal:

חחחח‎. סיפורים על זה לא חסר‎: זה השדה האחרון של החיטה שעוד לא נקצר ביפן‎, היא הגיע מהוקאידו, בצפון יפן‎

Anat:

היו לנו רק שלושה ימים להקים את כל התערוכה אבל בזכות הרבה עזרה מחברים מקומיים ומתנדבים, הצלחנו להעמיד את הכל בזמן‎

Yuval:

מטורף. ועל המלח אני לא שואל בכלל…

אבל אפרופו לא לרצות להיות ״התערוכה הישראלית״ הגנרית: מה היו התגובות שקיבלתם מהקהל המקומי (כמה קהל היה בכלל?), ומה היה אפשר להביםן על העיצוב הישראלי מהתערוכה

Tal:

היו למעלה מ־10,000 איש, שזה די מדהים והתגובות היו מעולות‎

ענת ספרן: רוב היפנים לא יודעים הרבה על ישראל ולא יודעים כלום על עיצוב ישראלי. בעבורם זה היה מפגש ראשוני, מרתק ומרגש‎

Anat:

הגיעו אלפי אנשים והיה מדהים לראות את התגובות של הקהל היפני לתערוכה.‎ רוב היפנים לא יודעים הרבה על ישראל ולא יודעים כלום על עיצוב ישראלי. בעבורם זה היה מפגש ראשוני, מרתק ומרגש‎

Tal:

אני חושב שהישראליות דווקא יותר נוכחת איפשהו, כי היא עמוק באופי ובטונים של התערוכה, ופחות בשואוקייס של ״זה מה שהולך בארץ״. קשה להתעלם מהתחושה שאלה דברים שנולדים עמוק מהמקומיות‎‎

Anat:

וכמובן שכל הנושא של טבע וגם של טכנולוגיה, שניהם מאוד נוכחים בתערוכה, קרובים לליבם של היפנים ולכן היה להם קל להתחבר למוצגים‎

שאדי פרנסיס מג׳דלטון, פרויקט השדכן

אמיר צובל ואיתי בלומנטל‎, החוט המקשר

מיכל לויצקי, פרויקט השדכן

Yuval:

מה הכי הפתיע אתכם? או ריגש?‎

Tal:

קודם כל החלל. זה באמת כיף לעבוד בחלל כל כך טוב. וההתגייסות המדהימה של כל כך הרבה גורמים כדי לגרום לזה לעבוד. למרות שזה היה פרויקט קשוח, הוא לחלוטין לא הסתיים כפשרה, אלא במקסימום שהוא יכל להיות. זה די מדהים

Anat:

היו לנו הרבה שותפים מקומיים לפרויקט – סטודיו ysla (שעיצבו את תערכת ננדו בחולון, דרך אגב), עיצבו את התערוכה וגם רתמו את הסטודנטים שלהם לעזור בהקמות. זה היה מדהים לראות איך הם התחברו לפרויקט ואיך כל גורם שהיה שותף לו (והיו לא מעט), הרגיש שזה הפרויקט שלו והיה גאה בתוצאה)

Tal:

אה, והיה את הקהל בקימונו שהצטלם כל כך טוב…‎

Anat:

זה בהחלט היה מאמץ משותף וההצלחה הגיעה בזכות המסירות הגדולה של כולם‎

Yuval:

מה היו נימוקי השופטים לבחירה בכם? ובמי התחריתם? מה עוד קרה מסביב?‎

Tal:

היו 104 תערוכות, לא ראינו כמעט כלום, ככה זה תמיד באירועים האלה לצערנו… ‎

Anat:

השופטים מאוד התרשמו מהחוויה הכוללת של התערוכה – מהמורכבות שלה, הן ברמה הפואטית והן ברמת החלל, התכנים והסיפור הגדול של סך כל החלקים 

Yuval:

יפה. מה הלאה? התחלתם לעבוד כבר על 2020? השמועה אומרת שזה יום הולדת 10 לשבוע העיצוב ירושלים. יש כבר תכניות? פנטזיות לכבוש חלקים אחרים בעולם?‎

Tal:

התחלנו, יש ויש

Anat:

אנחנו צוללים מיד לעבודה על שבוע העיצוב 2020 כמובן. ויש גם תכניות להמשיך לנדוד בעולם. נפתח לנו התאבון…‎

Yuval:

תזרקו לנו איזו עצם על שנה הבאה?‎

Tal:

לא. סבלנות עוד קצת‎

Anat:

אוהבים להפתיע. אבל מבטיחים לרמוז בקרוב…‎

Yuval:

טוב בסדר. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?‎

Tal:

יש רשימת תודות אין־סופית. קודם כל לבוס הגדול רן וולף, שמוביל ודוחף את בית הנסן ושבוע העיצוב קדימה למקומות מדהימים כבר הרבה שנים. משם לגב הקבוע שלנו – המשרד לירושלים ומורשת והרשות לפיתוח ירושלים, והבית שלנו בית הנסן והצוות המדהים – קארין, חן, יעל. דרך השגרירות המדהימה בטוקיו, וכל השותפים, המממנים והצוות שהוקם לתערוכה. לא נדחוס את כולם כאן, אבל הם יודעים מי הם וכמה אנחנו אסירי תודה‎‎

Anat:

בהחלט הגשמנו חלום. אבל יש עוד בדרך…‎

*כוכבית מייצגת שדות חובה

2 תגובות על הכתבה

  1. שושי

    כבוד! אסטטית, יצירתית ומאוד מכבדת. יופי של דבר.

  2. רבקה רפאל

    שגיא רפאל מאד מרשים בכשרונותיו ובהשגיו.והתערוכות שהוא אוצר עוצרות נשימה.כל הכבוד.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden