כל מה שחשוב ויפה
תמיד כאן, תמיד בצלאל
הארץ של המאיירים. צילומים: מ״ל

הארץ של המאיירים

במלאת 100 לעיתון הארץ ובמסגרת שבוע האיור, התערוכה הארץ של המאיירים סוקרת איור עיתונאי דרך הצצה לאוצרות מארכיון העיתון. האוצר רועי רגב עם מבט מחודש על הקשר בין טקסט עיתונאי לדימוי המאויר

זה החל במציאת שקית עם איורים מקוריים בארון אפור נטוש בארכיון העיתון. האיורים היו מפוזרים, על רובם לא צוין קרדיט או סימן מזהה אחר. הם הונחו חסרי הקשר, מאפשרים להתבונן על איכות הנייר, הקו, המיומנות האיורית, הצבעים, הקומפוזיציה. הטכניקה הושפעה מאמצעי הדפוס והטכנולוגיה.

בלטה שם ערימת קריקטורות של זאב (יעקב פרקש) מסוף תקופת עבודתו ב״הארץ״, מצוירות בטוש שחור על נייר גדול מעט מ־A4. רק כשהן נסרקות ומוקטנות לכרבע מגודלן בעיתון המודפס, נהפך הקו לזה המזוהה עמו — ההקטנה היא אחד הכלים שזאב משתמש בהם על מנת לייצר את איכות הקו שלו.

החיפוש בארכיון מביא עמו שמחת גילוי לצד אכזבות: הוא אינטואיטיבי ולעולם לא יוכל להציג תמונה מלאה. חומרים אחדים מונחים בצד כ״לא רלוונטיים״. איור מקורי של יוסף בס ממש קופץ ממעטפת "BEN GURION, DAVID״ שקיטלוגה ״נפטרים (.d). מ־ABA-NOVAK עד LENCHITZ״. איורים אחרים יישכחו בין ריבוי החומרים.

חנוך פיבן

יעל בוגן, רענן לוריא, זאב

ערן וולקובסקי, יהודית איל

התמונה הנחשפת בתתערוכה נובעת מאופי הקטלוג והחיפוש. האיור, במנותק מהטקסט שאליו הוא נלווה בעיתון, יוצא מהקשרו ובכך פורץ את גבולותיו ומקבל נוכחות עצמאית. הניסיון לשחזר קונטקסט של איורים ישנים נידון לכישלון — הקריקטורה הפוליטית היא תגובה מהירה, בנויה על ניואנסים, ודורשת היכרות יום־יומית עם הדמויות. הכיתוב ״מלחמת לבנון״ על מעטפת הארכיון שבה נמצא איור מוקדם של עמוס בידרמן (קיטלוג: ״נושאים: מלחמת לבנון 6/6/82 – שק״ם״), מצמצם את המסר האיורי למעין האשטג.

על גבי שולחן גדול שהוקצה בארכיון הארץ, בקומת המרתף של הבניין, מונחת מעטפה חומה ישנה קרועה בפינותיה. כתוב עליה בכתב יד ״(.MEIR, GOLDA (d״ וקיטלוגה ״נפטרים: MEIR GOLDA: עיתונות, הלוויה, בצעירותה: המשך״. דפדוף בין גזרי עיתונים, צילומים, פתקים ומסמכים חושף את האופן שבו עוצבה אחת הדמויות האיקוניות של החברה הישראלית.

עמוס בידרמן

דודו גבע

לצד פוליטיקאים כמו דוד בן גוריון, יצחק רבין, מנחם בגין, אריק שרון, שמעון פרס ובנימין נתניהו, הארכיון מאפשר התבוננות על המרחב של המסר הוויזואלי. החיפוש מגלה חומרים של מאיירי ״הארץ״ מיוסף בס משנות ה־30, רענן לוריא וזאב משנות ה־60, עמוס בידרמן וערן וולקובסקי משנות ה־90, לצד מאיירים כמו דודו גבע, חנוך פיבן ומאיירת האופנה ריקי בן ארי.

סקיצות ורישומים מקוריים למדורים ולמוספים, לאורך עשרות שנים של איור עיתונאי – יחד עם מבחר מאיירות ומאיירים של העיתון, החושפים את תהליך העבודה שלהם ומציגים התייחסות למאיירי הקריקטורות – מרחיבים את השפה ומציגים איורים שיש להם קצב נשימה אחר. מיכל בוננו מציגה מחווה עכשווית לרישומי הדיו של יוסף בס, ראשון המאיירים הקבועים בעיתון, ותמר בלומנפלד בפרשנות לדמותה של גולדה אצל רענן לוריא.

מיכל בוננו

תמר בלומנפלד

איתי בקין

איתן אלוא

איתי בקין ואיתן אלוא מציגים פרשנות עכשווית לדמותו של בנימין נתניהו — הראשון כפסל מתמוטט במחווה לקריקטורה של זאב משנת 1982, והשני כדמות מינית־נוירוטית, במחווה לדמותו באיוריו של עמוס בידרמן. יעל בוגן מתייחסת לעיר ירושלים בפרשנות לקריקטורת עבר של ערן וולקובסקי, ואילנה זפרן מציגה מחווה חתולית לברווז של דודו גבע.

הרבה שינויים עברו על האיור, בתפקידו, מיקומו ובגודלו לאורך כ־90 שנה, אך הוא שרד והפך למרכיב בלתי נפרד מהשפה של ״הארץ״. התבוננות בדפים מקוריים של איורים מאפשרת התקה של האיור לממד אחר — אל מעבר למסך או לעיתון המודפס. המעבר בין החומרים והמדיומים שולף את האיור מהקשרו ומאפשר להתבונן בחומר הגלם ובתהליך. הערות אל העורך או הסורקים בצד האיור, סימונים ארכיוניים, הכיתוב על המעטפות — כל אלו מספרים על היחסים שבין מאייר ועורך, ועל האנשים שמאחורי הגיליון המודפס — עובדי הארכיון, הגרפיקאים והמעצבים.


הארץ של המאיירים – במסגרת ציון 100 שנה לעיתון הארץ; אוצר: רועי רגב
רח׳ ראשית חכמה 14, קריית המלאכה (מעל גלריה דביר, הכניסה מרח׳ חזקיהו המלך 3)
נעילה: 30.11

אילנה זפרן

יעל בוגן

*כוכבית מייצגת שדות חובה

2 תגובות על הכתבה

  1. יעל גלבוע

    מהן שעות הביקור בתערוכה? נותרה לי אפשרות אחרונה- שבת אחה"צ – וחשוב לי לדעת מתי שעת הסגירה.
    תודה

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden