כל מה שחשוב ויפה
הסטיה, גל קשת. צילומים: מ״ל

איינדהובן 2019: גל קשת

במסגרת הלימודים באיינדהובן בחן גל קשת את מקומה של האש בחיים המודרניים, ויצר אוביקט שמחליף את המדורה במרכז הבית

גל קשת

גל קשת, בן 30, במקור מקיבוץ כפר החורש. לפני הלימודים באיינדהובן שירתתי בקבע בשייטת הצוללות ואז עבדתי תקופה קצרה באלת״א.

Hestia

פרויקט הגמר שלי, ״הסטיה״, על שם אלת הבית ואש האח במיתולוגיה היוונית, עוסק בנוכחות האש בחיים המודרניים. האש היא אלמנט בסיסי בכל התרבויות והדתות; היא היוותה חלק חשוב בהתפתחות האדם, ולהבות מושכות אותנו להתבונן בהן בצורה אינטואיטיבית. מולן אנחנו יכולים לחשוב יותר טוב, לנהל שיחות עמוקות ולהתקרב אחד לשני ולטבע. אבל כמו האלה הסטיה, האש כמרכז החיים נשכחת ובמערב אירופה היא אינה זמינה למי שאין אח עצים או חצר.

כיום, כשהמסך הדיגיטלי תופס חלק הולך וגדל מהחיים היום־יומיים, אני מוצא את עצמי מחפש דרכים להתקרב לאלמנטים בסיסיים כמו אש ומים. כשמתרחקים מהם, קשה לפתח אכפתיות כלפי הטבע ולנוח מהעולם שנעשה מאוד רועש. כשאנחנו נחשפים לאותם אלמנטים, ונזכרים כמה אנחנו אוהבים אותם, נפתחות דרכי מחשבה אחרות, והרבה דברים שנראים מסובכים יכולים להתבהר.

גל קשת. צילום: מקס רדקה

מתוך המשיכה שלי לאש והרצון להנגיש אותה, חיפשתי דרך להבעיר מדורה בתוך הבית ללא צורך בתשתית מיוחדת ובעיקר ללא עשן או גזים מסוכנים אחרים. עיצבתי מכשיר מבטון ועץ עליו אפשר להדליק מדורה שמוזנת באלכוהול נקי. בבעירה, אלכוהול פולט רק פחמן דו חמצני ואדי מים.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

כדי לווסת את הבערה פיתחתי שיטה לשלב ולסדר סיבי כותנה בתוך בטון. הסיבים עומדים כך שהם מתחילים בתחתית כלי, שמלא באלכוהול, ומסתיימים בפני השטח של הבטון. האלכוהול עולה לאט ואז ניתן להצית את הבטון. בגלל שאלכוהול לא פולט עשן ולא משחיר, אפשר גם להניח חפצים בתוך האש ולשחק איתה. רציתי תוצר סופי שמזמין לגעת ולהתעסק בו, לא מוצר נקי, אלא בעל אסתטיקה שמנגישה את האש והופכת אותה לידידותית וגם בטוחה ככל הניתן.

Attached

פרויקט נוסף מהשנים האחרונות הוא עיצוב תכשיט שעוסק בקושי שנשים וזוגות מסוימים חווים בתהליך של הבאת ילדים לעולם. מתוך התבוננות בזוגות שחוו את הקושי הזה, רציתי ליצור טקס קטן, שברגעי קושי יעזור להיזכר שהמאמץ הוא לא לשווא.

בחרתי להשתמש בסמליות של שיבולת השועל ובמשחק שבו ילדים זורקים אותה אחד על השני, ומספר השיבולים שנתפס על החולצה הוא כביכול מספר הילדים שיהיה לאותו ילד. התוצאה היא סיכה קטנה שיוצרת טקס יומיומי והאינטימי של חיבורה לחולצה. שיבולת שאפשר לוודא שתיתפס.

למה איינדהובן?

הלכתי לאיינדהובן כי רציתי ללמוד בין אנשים מגוונים מכל העולם. בנוסף, כיוצר אני לא מפוקס על תחום אחד של עיצוב או אומנות והאקדמיה באיינדהובן מאוד מקדמת את זה; אין מגמות קלאסיות, כל המגמות הן לעיצוב מוצר עם גישה עיצובית שונה, כי כל תוצאה שנפיק היא מוצר, בין אם זה סרט, כיסא או אפילו רעיון.

עתידות

בעתיד הקרוב אני מתכנן לעבוד כפרילנסר בתחום, במקביל לפיתוח פרויקטים אישיים.

צילום: פמקה ריירמן

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden