כל מה שחשוב ויפה
תום מרשק, יומן

היומן של תום מרשק: האותנטיות של הרגע

״תפיסת חיים כרגע בהווה, מלאה ביצרים, חוויה של תנועה וצבע בדפדוף שמיצר סיפור אישי, שלא מנסה לחקות או להיות משהו אחר״. הצלם תום מרשק על ״יומן״, פרויקט תיעוד דוקומנטרי של הסביבה שבה הוא חי

יובל:

הי תום, בוקר טוב. מה קורה? ומזל טוב על הספר החדש, A Diary

תום:

בוקר טוב. תודה רבה 🙂

יובל:

מתי הבנת שיש לך מספיק חומרים לספר? שהגיע הזמן? כי אם אני לא טועה יש בספר צילומים מכמעט עשר שנים, נכון?

תום:

כן. נראה לי שאחרי בערך חמש שנים שצילמתי את הפרויקט באופן עקבי הצבתי לעצמי יעד שאם אחזיק עשור אוציא ספר. מספיק חומרים היו כבר מזמן 🙂 דוקא ככל שהזמן עבר אמרתי לעצמי שאולי זה עדין לא הזמן, אבל כשהגיע ההזדמנות לתערוכה אז לא היו ספקות

יובל:

וואלה. תגיד אם כך כמה מילים על הפרויקט: איך הוא התחיל, מה עומד מאחוריו

תום:

זה פרויקט תיעוד דוקומנטרי של הסביבה שבה אני חי. הוא התחיל לפני כמעט עשור בתיעוד בלתי פוסק שהשתלב בשיגרה שלי. לאחר שעברתי משהו אישי בחיים שגרם לי להבין כמה שהחיים רצו לי, ובקושי שמתי לב לפרטים הקטנים בדרך, החלטתי בעזרת המצלמה לפקס את הראייה שלי ולהתבונן יותר מקרוב דרך העדשה. במשך שנה צילמתי סרטי 35 מ״מ בלי לפתח אותם ורק בסוף השנה הסתכלתי עליהם

עטיפת הספר

תום מרשק

זה היה תהליך מאוד מרגש, ומאז המשכתי באופן קבוע מעין טקס קטן שכזה בסוף כל חודש. לאחר שאני מפתח את החומרים בסוף החודש אני מעלה אותם לפלטפורמה שבניתי במיוחד לפרוייקט באתר שלי. כמעין אלבום משפחה של אוסף רגעים ברצף היום־יומי שלי

יובל:

אז יש לי שאלה: מה השתנה, אם בכלל, בין מה שצילמת בתחילת הפרויקט לבין הצילומים הכי מאוחרים שלו שנכנסו לספר? אני כקורא יכול לזהות את ההבדל?

תום:

בוודאי שאפשר לזהות את ההבדל אבל בקושי הכנסתי חומרים מתחילת הדרך.

כמו כל פרוייקט, לוקח זמן לפתח את הגישה והכלים הנכונים לו. נכנסו צילומים בודדים מפה ושם של השנים הראשונות והיתה יותר התרכזות בשש שנים האחרונות. עם הזמן למדתי לגשת יותר נכון לאנשים, גם ההסתכלות והחיפוש השתנו. אולי באופן מסויים אפשר לומר שגם הם נהיו קצת פחות נאיביים. ואי אפשר להתעלם שגם הגיל תרם לכך מן הסתם 🙂

יובל:

בן כמה אתה היום?

תום:

37

יובל:

אז עוד שאלה על ההבדל בעשר השנים האחרונות: לא רק אתה השתנית, גם העולם, בטח בכל מה שקשור לצילום, למודעות לצילום, לשיתוף. איך אתה חושב שהשינויים האלו השפיעו על הצילומים ועל הפרויקט, אם בכלל?

תום:

אני לא חושב שהשינויים האלו השפיעו כל כך על הצילומים של הפרויקט. אבל ללא ספק שאי אפשר להתעלם מהעובדה שבמהלך הזמן הזה צצו אינסוף אנשים שהתחילו לצלם בסגנון הספציפי, שכבר בקושי היה אז, ובשנים האחרונות הפך למאוד אופנתי. פעם כשביקשתי לצלם מישהו, התגובה כשראה שאני מצלם בפילם היתה מאוד מופתעת

כשאני מצלם בפילם כל הגישה שלי שונה: אני מצלם יותר מהבטן ופחות מהראש. לוקח כמה נשימות לפני כל קליק. התוצאה המוחשית וקצת לא מושלמת הופכת את התוצאה להרבה יותר מושלמת, ואם היה מזל אז גם מפתיעה

יובל:

והיום לא מופתעים כשאתה מצלם בפילם? ולמה בכלל פילם בעידן הדיגיטלי?

תום:

הרבה פחות…

למה פילם? כי כשאני מצלם בפילם כל הגישה שלי שונה: אני מצלם יותר מהבטן ופחות מהראש. לוקח כמה נשימות לפני כל קליק, התוצאה יוצאת שונה. כשאתה יודע שמספר התמונות שתוכל לצלם מוגבל ובנוסף העובדה שאי אפשר לראות תוצאה מיידית. ובפן הטכני, הדיגיטלי עדין לא מוציא את הצבעים והעומק כמו בפילם. התוצאה המאוד מוחשית וקצת לא מושלמת הופכת את התוצאה להרבה יותר מושלמת, ואם היה מזל אז גם מפתיעה

 

בפילם אני ממש צריך לדעת איך אני רוצה שתראה התוצאה הסופית; בדיגיטלי אפשר לנסות כל מיני אופציות תוך כדי. ושם האותנטיות של הרגע הולכת לאיבוד. בכללי האותנטיות של הרגע היא אחד הדברים שאני מחפש בצילום שלי

יובל:

הו, המילה הזו, אותנטי. זה מושג כה חמקמק. ומהבחינה הזו היה מעניין לדפדף בספר, גם אם בפורמט דיגיטלי, והרגשתי שיש בו משהו מאוד ״עכשיו״, שאולי זה התרגום שלי לאותנטי. וגם שיש בו המון לבן מסביב לתמונות

תום:

תודה. אני שמח שהרגשת ככה

יובל:

למה היה לך חשוב כל כך הרבה לבן מסביב לתמונות? לכאורה אתה ״מבזבז״ את השטח שיש לך

תום:

אני מאמין שהיו כמה אופציות שיכלו להיות טובות ונכונות, החלטות אסתטיות כנראה… שישאר תמיד אוויר לנשימה 🙂

יובל:

בוא נדבר על התוכן עצמו: איך זה עובד? איך אתה משלב את הפרויקט האישי בעשייה המקצועית/מסחרית? מה תופס לך את העין ואתה אומר שזה אולי יכול להתאים לפרויקט?

תום:

באופן מסויים הפרויקט הזה, שאני מצלם לגמרי לנשמה, לשמר את האש והדחף לצלם (מה שהצד המסחרי יכול לכבות לפעמים), פיתח את השפה הצילומית שלי וזה משמח אותי מאוד: כשאתה עושה לפעמים דברים בחיים בלי מניע לקבל תרומה מידית מזה ובסוף זה מפתיע אותך. כמו החיים עצמם. כל דבר יכול לתפוס לי את העין: מנופים, חפצים, בעיקר אנשים ואפילו סתם רגע של אור יפה. אין פה נוסחה ספציפית

יובל:

אז בוא בכל זאת תנסה להגדיר מה תופס לך את העין? או אולי מה אתה חושב מאפיין את הצילומים שהכנסת לספר, מבחינה אסתטית, קומפוזיציה, צבע, או כל דבר אחר

תום:

אני מאוד אוהב אנשים, לחוות דרך המצלמה רגש, מבט חזק שיכול לחדור לתוך העצמות, לזהות אינטראקציות בתוך סיטואציות שונות. בכללי מה שמאפיין את הצילומים שהכנסתי לספר הוא בעיקר תפיסת חיים כרגע בהווה, מלאה ביצרים, חוויה של תנועה וצבע בדפדוף שמיצר סיפור אישי, שלא מנסה לחקות או להיות משהו אחר.

אני מאוד אוהב אנשים, לחוות דרך המצלמה רגש, מבט חזק שיכול לחדור לתוך העצמות, לזהות אינטראקציות בתוך סיטואציות שונות. עצב, שמחה, בדידות… שמדמה אורך חיים שרצוף בעליות וירידות

ביחד עם עמית בן חיים, הבעלים של הוצאת הספרים Hell no, התייחסנו הרבה למעברים הוויזואלים והקונספטואלים של הדימויים. התייחסנו לחיבורי צבע ולעומס שבדימויים בפן הוויזואלי ולמעברים בין סיטואציות שיצרו עליות וירידות מבחינת האווירה: עצב, שמחה, בדידות… שמדמה אורך חיים שרצוף בעליות וירידות.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

פניתי לעמית במטרה שתעזור לי להפיק את הספר. היה לי חשוב שתלווה אלי עין אובייקטיבית ונחשפתי לאחד האנשים הקסומים והמוכשרים שהכרתי לאחרונה. חיינו את הלידה של הספר ביחד, לא דמיינתי כמה עבודה ומאמץ זה צורך, חיינו אותו ימים ולילות

יובל:

איפה התמונות צולמו? כי עמוד אחרי עמוד ניסיתי להבין אם הן צולמו בארץ או בחו״ל, וזה לא היה פשוט בכלל…

תום:

התמונות צולמו במקומות שונים בעולם, מן הסתם חלק גדול מהן צולם בארץ, בתל אביב, כי פה אני חי. אבל אני משתדל לטייל הרבה בעולם ולרענן את העין בתרבויות של מדינות שונות, ממכר אותי לחוות אנשים ממקומות שונים

יובל:

אז אפרופו מה שאמרת מקודם, עכשיו כשאתה מסתכל על הספר, ועל הפרויקט, איפה אתה רואה המשך של העבודה המסחרית שלך עם לקוחות ואיפה אתה רואה בו משהו אחר? חשוב לך שמי שמכיר אותך יזהה את טביעת האצבע שלך בשני העולמות? אפשר בכלל להפריד ביניהם?

תום:

זה באמת מה שקורה ואנשים רבים פונים אלי שזיהו אותי בצילומים שנתקלו בהם במקרה וידעו שזה אני לפני שראו את השם, ואין ספק שזה מאוד נחמד לשמוע

יובל:

לגמרי. אז רק מי שרוצה לקנות את הספר, איפה אפשר להשיג אותו?

תום:

את הספר אפשר להשיג בחנות המגדלור ובחנות האוזן השלישית, שפתחה לאחרונה מחלקה של ספרי אמנות ומוזיקה

יובל:

מעולה

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden