כל מה שחשוב ויפה

גיא און מזמין אותנו ללבוש צילום

בתערוכה ״מסיבת תחפושות״ גיא און מציג פילם שנמס במים והופך לשכבה של דיו צף, שאפשר להלביש על הגוף. ״אפשרויות השימוש הן אינסופיות, מגישה חדשה לצילום ועד רפואה אסתטית״

יובל:

הי גיא, מה קורה? מה שלומך?

גיא:

הכל טוב מה שלומך יובל?

יובל:

גם, לא רע בכלל. עוקב מרחוק אחרי הפרויקט שלך, ללבוש צילום, ונראה שהוא מצליח לעורר עניין אצל קהלים שונים: ון ליר, בצלאל, מוזיאון העיצוב וביום חמישי גם בתערוכה ״מסיבת תחפושות״ במרכז אדמונד דה רוטשילד

גיא:

תודה. אני חושב שהפרויקט מצליח לעורר עניין בקהלים רבים בזכות החדשנות שבו, אבל בעיקר כי הוא משלב הרצאה פרפורמטיבית המאפשרת לקהל לקחת חלק פעיל ובעצם ללבוש צילום

יובל:

מסכים, אני חושב שזה בעיקר כי הוא מסקרן, מה זה הדבר הזה… מן תערובת של קריפיות, טכנולוגיה שהופכת להיות ממשית, פיזית, על הגוף שלנו; שילוב שקשה להישאר אליו אדיש. תסביר רגע מה בדיוק קורה שם

גיא:

מדובר בפרוייקט המתבסס על טכנולוגיה חדשה שפיתחתי להדפסת צילומי, שבעזרתה אפשר להעביר פני שטח של צילום על גבי אובייקטים תלת־ממדיים או גוף. הטכנולגיה משלבת בין טכניקה יפנית עתיקה בשם סומינגשי (דיו־צף) עם טכניקת הידרו־פרינט. מה שקורה בפועל זה פילם מיוחד הנמס במים שמאפשר להפוך פרינט לשכבה של דיו צף באמבט מים. אפשרויות השימוש הן אינסופיות, מגישה חדשה לצילום ועד רפואה אסתטית

יובל:

זה השלב שבו אני שואל מה זאת אומרת טכנולוגיה חדשה שפיתחת? איך זה קרה?

גיא:

התחנכתי כצלם בבצלאל עם גישת צילום מסורתית, ובמשך השנים בתערוכות שיצרתי ניסיתי להעניק לצילום תוכנות פיסוליות ועומק תלת־ממדי. בשנתיים האחרונות הבנתי שהכלים שרכשתי הם לא מספקים ולכן החלטתי ללמוד תואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל

יובל:

כן, שם גם נפגשנו בקורס שהעברתי

גיא:

בהחלט! במסגרת שיתוף פעולה עם פרופ׳ שלמה מגדסי והמחלקה לכימיה בגבעת רם, נחשפתי למצע נמס במים שעליו הם מדפיסים מוליכים לתעשיות מיחשוב. ברגע מכונן הבנתי שאפשר להדפיס צילום על גבי אותם משטחים, ועל ידי שילוב בין טכניקות הדפסה מעולם הצילום ומסע של ניסויים רבים נוצרה הטכניקה המולטידיסציפלינרית הזאת, Photographic Hydro Print

צילומים: דור קדמי

יובל:

אז יש צילום ויש עיצוב ויש טכנולוגיה, אבל מה עכשיו? אני מניח שאני לא הראשון שאשאל אותך מה עושים עם זה

גיא:

כן , הפיתוח של הטכניקה זה רק השלב הראשון, שאיפשר לי להחזיר את הצילום לעולם התלת־ממדי. עכשיו, מה עושים עם זה? בחצי שנה האחרונה התחלתי פרויקט חדש – Image: Prêt-à-Porter – שבו יצרתי סדרה של מסכות פנים המבוססות על צילום ומאפשרות הגנה על הפרטיות שלנו, בעידן שבו מערכות לזיהוי פנים בבעולת תאגידים וממשלות מנטרות אותנו כל הזמן.

מצד אחד הפרויקט מתמודד עם אחד האתגרים הגדולים של העידן הדיגיטלי, ומצד שני אני מבקש להרחיב את החשיבה שלנו כלפי צילום: מה אם כמו בסנאפצ׳ט היינו יכולים לשנות פילטרים לא במסך אלא בחיים האמיתיים?

אז מצד אחד הפרויקט שלי מתמודד עם אחד האתגרים הגדולים של העידן הדיגיטלי, ומצד שני אני מבקש במהלך להרחיב את החשיבה שלנו כלפי צילום: מה אם כמו בסנאפצ׳ט היינו יכולים לשנות פילטרים לא במסך אלא בחיים האמיתיים?

יובל:

איפה עובר הגבול מבחינתך בין מראה ששואף להיות ״טבעי״, לבין מראה שברור שנעשתה עליו מניפולציה? גם אפרופו שאלות של פרטיות וגם אפרופו פילטרים

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

גיא:

מעניין שאתה שואל את זה. בהיסטוריה של הצילום והאמנות הנושא של שינוי מראה וזהות תמיד היה מרכזי. מה שמדהים זה שהיום כל אחד, ולא רק אמנים, יכול לערוך את המראה ואת הזהות שלו דרך פילטרים נגישים. לדעתי זאת התפתחות מקובלת כי זה נותן אפשרות לכולנו לאתגר מונחים ישנים בתפישות של זהות וניראות

יובל:

אבל מה אתה רוצה? האם שאני אשים על עצמי פרצוף חדש אתה רוצה שזה יהיה ברור שזה לא הפרצוף שלי, או שאתה רוצה שלא נזהה (קצת כמו המסיכות בסרטי משימה בלתי אפשרית)

גיא:

אני אענה בכמה שאלות: האם היית רוצה להגן על הפרטיות שלך ושלא נדע לזהות שזה אתה? או שאתה מעוניין לשחק עם הזהות שלך? או שהיית מעוניין לשנות משהו במראה באופן בעי? עבורי זה כמו איפור או רפואה אסתטית, שנוגעים בדיסציפילנה נוספת -אופנה – ופה יש עניין של מטרה וטעם אישי

יובל:

וזה גם מה שקורה במיצגים שלך, כמו שיתקיים בפתיחה של התערוכה מסיבת תחפושות, במרכז אדמונד דה רוטשילד? אנשים יוכלו לבחור מה להדפיס ואיפה ללבוש את זה?

גיא:

כן, נכון. במהלך הפרפורמנס אני מעביר צילומים בעזרת אמבט מים על גבי העור. אני מציע לקהל להעביר את העין שלי על גבי הידיים שלהם אבל למעשה יש אפשרות לעשות זאת עם כל דימוי צילומי על כל איבר בגוף

יובל:

ומבחינה טכנית, איך זה נדבק? איך זה מרגיש? כמה זמן זה יכול להישאר? ואיך מורידים את זה?

גיא:

זה נדבק על ידי דבק שנמצא בפילם הנמס במים. התחושה היא אלסטית קרירה ונעימה. ההדפסה יכולה להישאר על הגוף כמה ימים, אם רוצים להוריד כדאי לשפשף עם סקוץ׳

יובל:

אז מה עכשיו? איך אתה מתכוון להמשיך עם הפרויקט?

גיא:

במהלך השנה הקרובה אני מתכוון להרחיב את הפרפורמנס לעבודה עם פרפורמרים נוספים, סאונד ואפקטים, מעין מופע קוסמות עכשווי

יובל:

וואלה. מתאים לך להיות קוסם… ומה עוד בתכניות? מה עוד על הפרק?

גיא:

תודה. בינתיים אני ממשיך עם פרויקט Naked Profile שבו אני מזמין זוגות אליי לסטודיו להצטלם בעירום, ולייצר עבודת אמנות עם הגוף שלהם שאותה הם לוקחים איתם הביתה. ובמקביל גם קולקציית קימונואים חדשה המתבססת על צילומים בעירום: זאת עבודת אמנות שאפשר לתלות על הקיר אך היא גם לחלוטין לבישה (שמוצגת גם בתערכה ״הסרה של תגובות הסתרה״ בגלריה בנימין)

יובל:

הפרופיל העירום קצת מזכיר לי את מה שהצגת ברוזנפלד. נכון? ומה מושך אותך בעירום (ולא שצריך סיבה מיוחדת…)

גיא:

נכון, תמיד התעסקתי בגוף כנושא מרכזי בעבודות שלי. הביקוש לייצר עבודות אמנות פרטיות הגיע מאנשים שפנו אליי בכדי שאצלם אותם. לגבי המשיכה לעירום, אני יכול רק להאשים את ההורים שלי שתלו בבית פוסטרים של תערוכות ממוזיאון תל אביב בשנות ה־80, ביניהם צילומי עירום יפניים ועבודות של ארכיפנקו. הסתכלתי על העבודות האלה כדוגמה לאמנות טובה, ומאז שאני זוכר את עצמי יוצר, גם בילדות, תמיד הגוף עמד במרכז היצירה

יובל:

נדמה לי שאני אפילו זוכר על איזה פוסטרים אתה מדבר… מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

גיא:

פוסטרים מדהימים, יש לי אותם עד היום. אני מזמין את הקוראים וגם אותך (מלונדון) להגיע לאירוע הפתיחה של התערוכה במרכז אדמונד דה רוטשילד ב־5.3 בשעה 20:00 שבו גם הם יוכלו ללבוש צילום


מסיבת תחפושות
מרכז אדמונד דה רוטשילד, שד׳ רוטשילד 104, תל אביב
אוצרות: אושרי כהן נדר ואור־יה רוזמן איזנשטדט, סטודיו 89
משתתפים: אופיר זמודזיאק | גיא און | דוד וקסלר | דנה פלד | ולנטין סבירידה | הדר יחזקאל | טל קובליו | יובל אברמי | נועה דנציגר | רביד הקן | שיר נאה | שימרית בן יעקב | רות פילוסוף | תום לרנטל
פתיחה: חמישי, 5.3, 20:00 + הופעת הפרפורמנס ״ללבוש צילום״ של גיא און

*כוכבית מייצגת שדות חובה

3 תגובות על הכתבה

  1. אילנה ישראלי

    מסקרן מאד לבוא לראות את התערוכה…

  2. נירה כלב

    טכניקה מעולה אבל כאומנות שמתקלה היא יוכולה להזכר רק כצילום,אולי אפשר להשתמש בה כאיפור לסרט או להצגה אבל שוב היא תישמר רק בזיכרון,אולי אם הייתה מדביק את זה על פסלים או על בובות מפוסלות זה היה יכול להשמר.אינני מבינה עד כמה החומר מתקלה.
    העירום כנושא הוא סביר אבל אין כל צורך בפורנוגרפיה.

  3. מאיה

    הוא כ"כ מתאים לפאצ'ה קוצ'ה

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden