עד החתונה זה יעבור (וגם אם לא, לא נורא, יהיו עוד)

הי דניאל, הי דורון, מה שלומכם? איך אתם מתמודדים עם הקורונה, ועד כמה התבאסתם שהחתונה השביעית שלכם נדחתה…

היי יובל, שלומנו טוב מאוד, אנחנו בסוג של ירח דבש. אגרנו שש חתונות בשביל זה אז היקום נתן לנו חופש ארוך. כמובן שהפרנסה שלנו, יחד עם כל העצמאיים בישראל. נפגעה מאוד. מנסים למצוא אלטרנטיבות.

ולגבי החתונה השביעית, היא הייתה אמורה להיות הגדולה מכולם: מול 10,000 איש בהיכל התרבות בתל אביב. עכשיו זה נשמע מופרך, כל כך הרבה אנשים במקום אחד! כל דבר בזמנו, גם זה עוד יגיע. יש לנו את כל החיים להתחתן שוב ושוב ושוב

שש פעמים כבר התחתנתם! וכמי שלא התחתן אף לא פעם אחת, אבל עם בן זוג כבר 20 שנה – ולא מוצא טעם בלהתחתן (ועד כאן הגילוי הנאות) – בואו נדבר על זה ונתחיל לפי הסדר: מאיפה הגיע הרעיון למה שאתם עושים?

קודם כל מבינים מאוד לליבך. אנחנו גם לא מוצאים טעם בלהתחתן, או לפחות כמו שהתחתנו עד היום.

האמת שזה התחיל מבדיחה. כשרק התחלנו לצאת לפני חמש וחצי שנים, דורון שאל אותי אם יש לי פנטזיית חתונה. אמרתי לו שאם כבר יש, בכל זוגיות זו פנטזיה אחרת. הוא שאל ואם תתחתני איתי? אמרתי לו מיד שזו בטוח תהיה הצגה. איכשהו זה חילחל לתוכנו ונדבק.

אחרי פרידה, כשחזרנו לסיבוב שני, היה לנו ברור שאנחנו פה להישאר. התחלנו לדבר על פנטזיית ההצגה, ובמשך כמעט חצי שנה, תוך כדי כתיבת התכנים ותחילת ההפקה, לא העזנו לקרוא לזה חתונה. וגם לא סיפרנו שהתארסנו

לי היה קשה להגיד שזו חתונה, בהתחלה הייתי אומר לכולם ״חכו, יש לי 60 דקות לספר לכם איך ומה…״

רגע לפני שממשיכים – מה הרקע שלכם? יש לכם איזו נגיעה לבמה או לתיאטרון?

בטח. אני יוצרת עצמאית בתחומי המחול והפרפורמנס ומרכזת מגמת מחול בתיכון בינלאומי שעוסק בשלום (אמיס, בכפר הירוק)

אני סיימתי שנה שעברה לימודים בבית ספר לתאטרון חזותי בירושלים

ושנינו חברים בקהילת אנ״ת (אמנות נותנת תרומה) שדניאל הקימה כשהייתה בת 18, קהילה של אמנים חברתיים, דרכה גם הכרנו

כבר יותר ברור כל העסק… אז אם חזור אחורה, למה פנטזיית הצגה? כי כולם רוצים ובטוחים שהחתונה שלהם תהיה שונה, אחרת, יוצאת דופן ועוד כמה תארים

זה נכון, בכלל לא חשבנו מהכיוון של ״זה יהיה מיוחד״ אלא חששנו מזה, בדקנו את זה מכל כיוון, מאוד רצינו להתחייב ומאוד חששנו מלהתחייב. ובהצגה אנחנו מדברים על כך ש־60% מהזוגות מתגרשים, על יחסים פתוחים ונזילות מגדרית ועל התפקידים של שנינו בבית. אני חושב שזה מגיע מהמקום הזה, של זה שהיינו צריכים לספק לעצמנו תשובות, ובמקרה הזה זה בא בצורת הצגה. כי זו הדרך של שנינו בעולם

דניאל: להיות עם דורון על הבמה מאפשר לי להכיר אותו אחרת ואז זה גם משליך על ההכרות שלנו מחוץ לבמה. יש מצב שעלינו על סטארט־אפ: בכל חתונה החופה היא אחרת. מחתנים אותנו אנשים אחרים. אנחנו כותבים נדרים טריים באותו יום

תהליך יצירת החומרים והפעולה של ״להתחתן כל פעם מחדש״ הם טקס מפוכח עבורנו. את מה שאנחנו רוצים לקחת ולקבל מהמסורות, איפה אנחנו מתנגדים ובעיקר איך אפשר להתחדש, להיפגש בעיניים ובנוכחות מלאה האחד עם השנייה.

להיות עם דורון על הבמה מאפשר לי להכיר אותו אחרת, ואז זה גם משליך על ההכרות שלנו מחוץ לבמה. זה לא קל, כן מרתק ומלא קסם. יש מצב שעלינו על סטארט־אפ. בכל חתונה החופה היא אחרת. מחתנים אותנו אנשים אחרים ויש תכנים חדשים. אנחנו כותבים נדרים טריים באותו יום

אז מה קורה על הבמה? כמה זמן זה לוקח?

זה מופע שהופך לטקס. לאט לאט אנחנו מפרקים סטיגמות של ״חתן וכלה״ רגילים: במסורות התנ״כיות ובהסתכלות הדיסני שכולנו גדלנו עליה, עד שאנחנו מתפשטים ולובשים את הבגדים שהיינו רוצים *אנחנו* ללבוש, אחרי ה״הכנעות״ מגיעה החופה. בכל פעם הטקס בנושא אחר ומחתנים אותנו אנשים אחרים.

דורון: זה מופע שהופך לטקס. לאט לאט אנחנו מפרקים סטיגמות של ״חתן וכלה״ רגילים: במסורות התנ״כיות ובהסתכלות הדיסני שגדלנו עליה, עד שאנחנו מתפשטים ולובשים את הבגדים שהיינו רוצים *אנחנו* ללבוש

בבאר שבע נגיד, התקשרנו לאנשים שלא הכרנו שקנו כרטיס שיברכו אותנו וזה היה מרתק. מישהי אמרה, מול כל הקהל, שאם היינו שואלים אותה לפני היא הייתה ממליצה לנו שלא לעשות את זה: זה מייצר מרחבים מרתקים.

במופע, הפער בין ה״אתם באמת דיסני״ לבין ״אתם צוחקים על דיסני״ הוא חמקמק, כי אנחנו גם רוצים להיות כמו כולם ולהתחבר למסורת של אבא ואמא וסבא וסבתא שלנו וגם להרהר ולערער עליה. הבין לביניות הזו מעניינת אותנו. גם ללכת עם הזרם וגם לשחות נגדו

המופע מתחיל בהפרדה של הנשים והגברים שעורכים טקסי הכנה שונים. יש בפנים מכל דבר קצת, כמו בארוחת שישי כזאת. מוסיקה ושירה, תנועה, סיפורים אישיים, הרצאה, ריב זוגי, דימויים ויזואלים ובסוף חופה ככתוב

אתם באמת חושבים שאפשר גם ללכת עם הזרם וגם לשחות נגדו? גם לצחוק על המוסד וגם לאמץ אותו?

האמת, שזה ניסוח די מדויק של מי שאנחנו

זו שאלה טובה, אני חושב שאנחנו מפרפרים סביב זה. לפעמים יש תחושה שאפשר ושמצליחים ולפעמים יש תחושה שאנחנו יותר מידיי זוג סטרייטי רגיל וזה מעט מבחיל אותנו, מודים

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

אני בעד לחיות בתוך סתירות. בתוך עולם האמנות ובכלל

ומה התגובות מסביב? בואו נתחיל עם המשפחה והחברים הקרובים

״רגע, אז אתם באמת מתחתנים?״

״רגע, אתם זוג באמת?״

בהתחלה זה באמת לא היה ברור, כולם לא ידעו אם להתרגש או לצפות ואנשים לא הבינו למה הם מגיעים. אחרי החתונה הראשונה התגובות מחבקות ואוהבות, אנשים לומדים להכיר אותנו יותר כך. גם המשפחות וגם החברים הקרובים.

החברים הקרובים שלנו גם חיתנו אותנו בחתונה השלישית, המשפחה שלנו כל כך התרגשה בפעם הראשונה שהיא הודיעה לנו שהיא באה לחתן אותנו גם בפעם השנייה

וגם ההפך. אין אדם שפגשנו שלא התרגש מהרעיון והרגיש שזה רלוונטי עבורו ולתקופה שלנו. כולם אמרו שהם באים. הרבה מהמעגלים היותר רחוקים שלנו לא הגיעו. כשנפגשנו ושאלנו הם אמרו שהם לא הבינו האם זה באמת פתוח לקהל. הופתענו. ואז הם שאלו מתי יהיה שוב

וואלה

תראה, זה נושא מורכב. כל הפוראבר אנד אבר שגדלנו עליו אל מול הידיעה שלי האישית מגיל צעיר שאני פה להתאהב בהרבה אנשים, מהרבה מינים. כל זה עטוף גם ברצון אמיתי למצוא או להמציא קרקע יציבה שאפשר יהיה לקרוא לה בית, והיא תהיה טובה עבורנו. לטווח ארוך.

אנשים מזדהים בדיוק עם המשאלה הפנימית הזו. ולכן הסתירה היא אינהרנטית (גם בלי קשר ללהתאהב כדרך חיים, הדור שמעלינו הוכיח שזה לא מוסד שאפשר לסמוך עליו)

אני מתחבר כמובן (לא סתם אני מתחייב שוב ושוב. חח)

אני מסכים עם הכל, אני חושב, ובכל זאת… לא חתונה! שמח שאתם מתחתנים כל כך הרבה כדי לאזן אותי ביקום. תגידו, מה עם מתנות? איך זה עובד אצלכם?

שמחים לאזן אותך! אחרי החתונה הראשונה, אנחנו אומרים לכולם שזו החתונה הכי זולה שהם יהיו בה. הם רק צריכים לקנות כרטיס

הכי זולה! מפרקים את התעשייה

בחתונה הראשונה החברים והמשפחה הביאו לנו מתנות, אין מה לעשות – יש מסורות שאי אפשר לשבור. אנחנו ידועים כמביאי מתנות לחתונות אז הביאו לנו מתנות מדהימות. אם אתה רוצה לבוא לסרט אתה מוזמן, עלינו, יש לנו 30 כרטיסים ללב

אנשים גם מבקשים להתחתן אצלנו

ומה היה אמור לקרות בפצ׳ה קוצ׳ה? כי שם יש לכם רק 6 דקות ו־40 שניות

נכון, תכננו להציג מעט חומרים מהמופע ולהסביר על התהליך

בוא נגיד שכשזה יקרה, יהיה walking down the aisle בהיכל התרבות, פסנתר כנף ואקט סימבולי משותף עם הקהל. וגם נספר לקהל קצת על הרעיונות ותפיסת הפעולה

אהבתי. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שנפרדים? אולי מילה או שתיים על העבודות העצמאיות שלכם? 

כן: העבודה הנוכחית הנוספת שלי פידבק – מופע מבוסס משוב ביולוגי, רצה כבר שנה וחצי ובה פסיכולוג על הבמה יושב ומשוחח עם מתנדב/ת מהקהל. במהלך השיחה הם מחוברים לחיישני ביופידבק ומופע של גוף ומוסיקה נוצר מתוך הגרפים המשקפים אותו

פרויקט הגמר שלי מהחזותי, Gentle Men, שעוסק בגבריות רגישה/ עדינה, יעלה בגרסתו השונה בפסטיבל אינטימדאנס הקרוב

יפה

בסופו של דבר אנחנו חושבים שהמעשה האישי הזה הוא מעשה פוליטי אמיתי, במיוחד בימים כאלה צריך להפיץ אהבה. גם אם זה דבר מורכב, לפעמים צריך לזקק רגש קולקטיבי ולעלות לאנשים תקווה וחיוך

זו פעולה שתומכת בפיתוח התודעה הציבורית לקידום נישואין אזרחיים בישראל, במהרה בימינו אמן