כל מה שחשוב ויפה
צח שיף, Once Uppon Momento, פריים מתוך סרטון

צח שיף // לא אמנות

בידוד וריחוק ממשפחתו עוררו בצח שיף מחשבות על בית וחומרים חדשים שדרכם יוכל לספר סיפור; בפרויקט משותף עם זוגתו הרקדנית ועם הכוראוגרף אריאל כהן, שילב ציור על עץ, וידאו, מיצב ופרפורמנס

בשנתיים האחרונות חייתי בארצות־הברית, הרחק מזוגתי והילדים. הדבר אפשר לי לפתח את אופן המחשבה שלי, את החומרים שבהם אני משתמש כדי לספר סיפור. אני משלב בעבודתי טכניקות מסורתיות של ציור על עץ, שימוש בבדים, חפצי יום־יום ואנימציה, כחלק מעיסוק במרדף מתמשך אחר חיפוש זהות ומקום. מעיסוק בתופעות חברתיות ופוליטיות שהעולם מפיץ חדשות לבקרים, חזרתי הביתה, לבסיס. התבוננתי בהוויתי הזוגית והמשפחתית מזווית אנתרופולוגית, של בן זוג ואבא דווקא שהייתי רחוק ובודד.

עץ הוא חומר משמעותי עבורי במחשבה על בית, ודרכו אני יוצק סיפור שהתפתח עוד בשהותי בתואר השני בבוסטון. במסגרת הצגת מהלך מספר 8 במעבדה של האוצר שרון תובל, קיבלתי הזדמנות לייצר חלל זמני בתוך החלל הקיים, שישמש מרחב אלטרנטיבי לחיי זוגיות ומשפחה. באמצעות שימוש חוזר בחומרים שונים שאספתי, ציור וחיתוך בעץ, הקרנת וידאו אנימציה ושיתוף זוגתי לי ארבל כרקדנית בתוך מבנה קוביה, כל אלה יחד שזרו נובלה מופרכת, שמבוססת על סיפורים ומשפטים שאספתי מהיום יום.

הפרויקט ״לא אמנות – No Art״ נוצר בשיתוף הרקדנית לי ארבל, והרקדן והכוראוגרף אריאל כהן. תהליך העבודה החל מיצירת סרטון אנימציה שמתאר יחסים טעונים בין שתי דמויות מצוירות. הדמויות צוירו ידנית על ניירות ואקריליק ונסרקו למחשב. לאחר שאספתי מספיק דימויים שציירתי, התחלתי למקם אותם על פריימים ויצרתי סרטון סטופ־מושן מלווה בסאונד שערכתי מחלקי וידאו וחלקים מוקלטים של שלושתנו. המחשבות על העבודה נבנו מהאגו שלי; תוך כדי שיחות עם לי ואריאל אני מתמסר לאגו שלנו, הדינמיקה הופכת ליותר קבוצתית. ״הוא מביים אותך, אבל את צריכה לחשוב על המקום שלך ומה את רוצה״, אמר אריאל באחד המפגשים שלנו.

מראה הצבה. צילום: מיכל חנוכה

My back is killing me

צילום: מיכל חנוכה

בנוסף לאנימציה, בניתי מבנה עץ בצורת קוביה שנעטף בניילון נצמד, ובתוכו התקיימה זוגתי לי למשך כשעתיים. השהיה של לי בחלל הקוביה מייצר מרחב אוטונומי שמיועד אך ורק עבורה. הסאונד שבוקע מסרטון האנימציה שימש עבורה כתחבורה לתנועה שחזרה בלופ משתנה, לעומת הלופ של הסרט שאינו משתנה. עבודה נוספת שמורכבת מפיסות עץ ועץ פורמייקה צבועה באקריליק התגבשה כציור, פסל מטפס שאותו תליתי מרוחק מהקיר. הבחירה בחלל המעבדה והעובדה שהחלל מאפשר שהיה ממושכת, אפשרו לי לבחון את היחס בין מספר מדיומים והצבתן יחד והתייחסות למבנה הקיים כנתון שמשפיע על בניית הסיפור.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

בימים אלה אני שוקד על קיום פרפורמנס נוסף שיתקיים (בלי קורונדר), במהלך חודש מאי. הרעיון יהיה ליצור את מרחב הקוביה פעם נוספת והפעם להסיר את הגבול בין המוצג לקהל הצופים. אחד מקירות הקוביה תשאר פתוחה לקהל ותאפשר כניסה וקיום קשר ישיר עם הרקדנית כחלק מההתרחשות. אני אשאר בעמדת הצופה שבוחן את מרחב הקוביה ומבצע רישומים תלויי מקום וזמן שבשלב מאוחר יותר יחליפו את קירות הניילון הנצמד.


מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו

*כוכבית מייצגת שדות חובה

2 תגובות על הכתבה

  1. י

    מעניין ביותר

  2. אוהד נוי

    מאד מעניין. מהווה מקור השראה והתפתחות ייחודי. מצטער שלא הגעתי לתערוכה. מעניין לאיזה כוונים תתפתחי עם זה בעתיד.
    תודה רבה. אוהד

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden