נטע שניצר // סיפורים קצרים לשעת לילה מאוחרת מאוד

נטע שניצר

בעשור האחרון אני כותבת ויוצרת תוכן וידאו אמנותי ועסקי, עוסקת בעיקר בקולנוע. בעבודותיי אני מתמקדת במפגש בין פנטזיה למציאות, ומשלבת אלמנטים ריאליסטים וסוריאליסטיים. כחלק מלימודיי יצרתי את ״מה בא אחרי הלילה״ – סרט פנטזיה קצר ואפל על תופרת שמרגישה כלואה בחייה ורודפת אחרי איש־עורב בניסיון לחלץ ממנו את הכנפיים שלו ולעוף.

אני אוהבת לייצר עולמות פנטסטיים שדומים לעולם שלנו, אך שונים. אני מרגישה שבמקומות האלה אני מקבלת השראה. עבודות וידאו נוספות שיצרתי והסיפורים שאני כותבת מלאים ביצירי־דמיון, חיות ודמויות משונות, שמפעילות את הגיבורות שעליהן אני כותבת לרוב, נשים חריגות שאינן מובנות כהלכה. הנרטיבים המוכרים מקבלים פתאום טוויסט ששולח למחוזות רחוקים ומאפשר להתחבר ביתר קלות לתוכן מורכב רגשית.

לפני כארבע שנים החלום הישן שלי מתקופת התיכון – להוציא לאור ספר סיפורים קצרים – החל לתבוע יותר ויותר תשומת לב. החלטתי לנסות ולהגשים אותו ואספתי את הסיפורים הטובים ביותר שכתבתי ויצרתי מהם קובץ סיפורים קצרים, המבוסס על חוויות החיים מנקודת מבט קצת אחרת. הספר, ״סיפורים קצרים לשעת לילה מאוחרת מאוד״, יצא לאור בהוצאת אוריון. 

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

גדלתי בבית עם הרבה הומור ודמיון ואימצתי את זה לעולמות היצירה. את הסיפורים כתבתי כדי להתמודד עם קשיים בגיל ההתבגרות ובהמשך עם החיים בכלל. נתתי חופש לכל המחשבות והרגשות וכך עיבדתי קונפליקטים מורכבים. היה לי חשוב לא להסתפק בטקסט אלא לשלב תוכן ויזואלי, ובכך לספק חוויית קריאה מיוחדת. רציתי להוציא לאור ספר המלווה באיורים שיתנו רובד נוסף לסיפורים, להעניק ערך מוסף ולעורר את דמיונם של הקוראים.

הספר יצא לאור דווקא בתקופה הכי סוריאליסטית של המאה. יש משהו בעיצוב שלו, שמרגיש כמו יומן, מעט פרוע, יצירתי ומאוד אינטימי

כשפגשתי את דורון פלם לראשונה דיברנו על כך שהיינו שמחים אם היו יותר ספרים מאוירים למבוגרים: יש בפורמט הזה משהו קסום ששומר על הילד שבתוכנו ומעורר את המילים לחיים. במשך העבודה המשותפת שלנו, דורון העניק פרשנות יצירתית ומדויקת לסיפורים והעשיר אותם בדרך התבוננות נוספת.

היום, כשהספר יצא לאור – דווקא בתקופה הכי סוריאליסטית של המאה – המפגש של קוראים עם הספר הוא אכן קצת אחר. הקוראים קודם כל מדפדפים בספר ומתרשמים מהאיורים ורק אחר כך צוללים פנימה לטקסט. יש משהו בעיצוב שלו, שמרגיש כמו יומן, מעט פרוע, יצירתי ומאוד אינטימי.

דורון פלם

אני מאייר לרוב לטקסטים לעיתונות, מעט למגירה, ולעיתים נדירות דברים ספרותיים יותר, אישיים יותר ומרגשים יותר, כמו הספר הזה. בשנים האחרונות אני מרחיב את האיור לדיסציפלינות נוספות מבוססות איור כמו אנימציה, ובשנה האחרונה למדיום שונה – קעקועים.

במהלך השנים חקרתי שפות איור שונות תחת מאבק מתמיד בין היצמדות לריאליסטי, הנאמן למציאות ולפרספקטיבה, לבין המשוחרר, הקריקטורי. האיורים לספר יצרו עבורי נקודת מפגש של השפות השונות. האיורים נועדו לשמש עוגן ויזואלי לסיפורים ולצייד את הקוראים בליווי חזותי לטקסט, שלעיתים מתפתל סביב ההיגיון.

לשנינו היה חשוב ללכת יד ביד, כשאני נאמן לעשייה ולפרשנות שלי ובאותה עת דבק בקולות העולים מן הסיפורים ולחזון של נטע. התדיינו על אסוציאציות, רעיונות ודימויים כדי לגעת בנקודה המדויקת בלב הסיפור ש״מבקשת״ לה איור. רצינו גם לשמור גם על עצמאותם של הקוראים ולא לרמוס את דמיונם.

הצעד הראשון היה בחירת הסיפורים, העלינו רעיונות בכתב שבהמשך הפכו לסקיצות ולבסוף לאיורים סופיים. גם המיקום של האיורים ביחס לטקסט מאוד משמעותי, חלק מהאיורים עלולים היו להיות ספויילרים, כך שנבחרו להופיע בסוף הסיפור.

ההשראה לשפה האיורית נבעה מאיורים המלווים עולמות פנטסטיים קלאסיים, כמו איוריו של ג׳ון טניאל וארתור רקהאם לאליס בארץ הפלאות. את הדיו השחור באיוריהם החליפו צבעי מים ״דיגיטליים״, בכוונה להתיישר עם זמנם העכשווי יותר של הסיפורים.

---

מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו