כל מה שחשוב ויפה
אבי בן שושן. צילומים: מלכיאלה בן שבת

אבי בן שושן חושב בהקשרים קרמיים

הקורונה טרפדה (לבינתיים) פניות שקיבל אבי בן שושן ממותגי האופנה מרני ופול סמית׳, והזמנה שהספיק לשלוח לחנויות העיצוב קונראן ממתינה לסוף הסגר. בינתיים הוא מציג עבודה חדשה בביאנלה במוזיאון ארץ ישראל

רגע לפני שהקורונה השביתה את החיים, הספיק המעצב אבי בן שושן לשלוח הזמנה גדולה של כלי קרמיקה שהוא מעצב ללונדון, לרשת חנויות העיצוב הבריטית הנחשבת קונראן (Conran). ״זו חנות שאני אוהב מאד ולהשתלב בקולקציה שלה היה מבחינתי סוג של פסגת שאיפות״, הוא מספר.

״בשנים האחרונות יצא לי להיות בתדירות די גבוהה בלונדון, וכל פעם ניגשתי לשם וניסיתי להפעיל את הקסם הישראלי כדי לקדם פגישה עם הקניינים. השארתי קטלוג ופרטים שלי, אבל כלום לא יצא מזה, עד שפתאום, בלי שום קשר לניסיונות שלי, הם פנו אלי אחרי שנתקלו באוביקטים שעיצבתי באינסטגרם. עכשיו ההזמנה בטח שוכבת שם במחסן ומחכה, כי מן הסתם לא היה מי שיטפל בה בתקופת הסגר״.

ימי הקורונה טרפדו לבן שושן גם פניות שקיבל ממותגי האופנה מרני ופול סמית׳ בבקשה לשלב את עיצוביו בצילומי קטלוגים שלהן לקראת שבוע האופנה; עבודה על קולקציית קפסולה משותפת עם מעצבת טקסטיל אנגליה; והכנסת עובד נוסף לסטודיו שלו. כל אלה עברו למצב של ״הולד״, אבל הוא לא נשמע מודאג מההשהיה: ״העובד הנוסף ישתלב בסטודיו בימים הקרובים, ועכשיו שדברים התחילו לזוז אני מניח שגם הפרויקטים האחרים יתקדמו ויקודמו״.

בן שושן, בוגר המחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר (2017), הגיע ללימודי עיצוב בעיקר כי רצה להבין יותר לעומק את התחום שנראה לו כמשיק לתחומי העניין שלו באופנה, באוכל ובאמנות. ״לפני הלימודים עבדתי במטבחים ובמסעדות, רציתי להיות שף קונדיטור, עשיתי קורס תדמיתנות אופנה ונגעתי גם בצילום״. בשנות הלימודים, הוא מספר, עבר תהליך שמיקד את גישתו.

״בשלוש השנים הראשונות רציתי בעיקר לרָצות ולענות על מה שחשבתי שמצופה ממני. רק לקראת השנה האחרונה הבנתי מה מעניין אותי באמת, ושזה לא לנסות להמציא את הגלגל מחדש או ליצור גימיקים. 

״העניין שלי נוטה ללואו־טק; לייצר בעצמי ולגעת בדברים שנובעים מעולם התוכן שלי, כמו אמנות או יחסי גוף ואוביקט, ושיש להם גם ממד תוכני־היסטורי. חשוב לי להציב את האוביקטים שאני מעצב על ציר הזמן ושיהיו להם הקשרים ונקודות התייחסות ׳מוצקות׳״.

 חושניות ומוצגים ארכיאולוגיים

בסיום לימודיו קיבל בן שושן מלגת סטודיו ראשון מטעם בית בנימיני, שתכליתה לסייע ליוצרים צעירים בתחילת דרכם. במסגרת זו הוא חלק סטודיו עם שתי בוגרות בצלאל, ולצד הרחבת הידע שהקנתה לו התקופה, היא אפשרה לו, לדבריו, לעבוד, להתנסות ולבחון כיווני התפתחות.

״התחלתי ליצור עם חומרים שונים, אך בעיקר עם קרמיקה. החומר לא היה זר לי כי נגעתי בו בזמן הלימודים, וגם פרויקט הגמר שלי היה מערכת כלים שעיצבתי על בסיסו, אבל הקשר אליו העמיק שם מאד״. העבודות שיצר בבית בנימיני היו בעיקר ואזות וכלים שזכו לפידבק חיובי, והוא אף הוזמן להציג את הוואזות שעיצב בתערוכה ייעודית בפריז.

בתום תקופת המלגה הוא שכר במקום חלל קטן עם ציוד בגג המבנה ולאט־לאט הדברים התחילו להתגלגל. ״הפריטים שעיצבתי התגבשו לקולקציה, וכשהתחלתי גם לקבל הזמנות הבנתי שאני צריך לחפש סטודיו ולצייד אותו כמו שצריך כדי שאוכל להיענות להן ולהצעות להשתתף בתערוכות״. 

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר של פורטפוליו>>

תהליך העיצוב תמיד מתחיל אצל בן שושן בסקיצות ידניות שהוא משרבט – ״המון סקיצות״ לדבריו – וכשהאוביקט מתגבש ומסבר את דעתו הוא מדפיס אותו בתלת־ממד על מנת לדייק אותו סופית לפני בניית התבנית. את הרכב החומרים ואת הצבעים הוא רוקח בעצמו בסטודיו, והתהליך כולו מתבצע בעבודה ידנית מ־א׳ עד ת׳.

הביאנלה במוזיאון ארץ ישראל. צילום: הדר סייפן

העיצובים שלו כוללים בעיקר כלי אוכל שונים, ואזות ופמוטים, שמופעם משלב חושניות פיזית ומאזכר מוצגים ארכיאולוגיים. ״השנים שבהן עסקתי באוכל עוררו בי עניין במחוות אכילה הנקשרות לגוף, לתנועה ולחושניות, וההקשרים הפיזיים שמאפיינים אוביקטים קדומים נולדו במידה רבה בהשפעת ביקור במוזיאון לארכיאולוגיה ביוון. ארכיאולוגיה ככלל היא תחום שמעניין אותי ומושך אותי מאד״.

בימים אלה הוא מציג בביאנלה לאומנויות ולעיצוב במוזיאון ארץ ישראל, שסוף־סוף נפתחה לקהל אחרי ימי הסגר, את העבודה ״נקבים נקבים חלולים חלולים״: מערך של חמישה אוביקטים פיסוליים הכולל שני פמוטים ושלוש ואזות. האוביקטים, שמאזכרים גוף על קימוריו ואבריו, מגלמים את עיסוקו ביחסים שבין גוף לאובייקט ומחברים את האנושי לפיסולי ולשימושי.

״העבודה היא מיצוי וייצוג של מה שעסקתי בו בשנה האחרונה. להבדיל מנטייתי לשימוש בגווני פסטל, הפעם הם מצופים במספר גלזורות שהעירוב ביניהן מקנה לאוביקטים מופע המדמה פיגמנטציה״.

לא קרמיקאי

האוביקטים שבן שושן מעצב נמכרים היום גם ברחבי העולם, והשאיפה שלו, הוא אומר, ״שאנשים ירגישו טוב ונוח איתם ושימצאו את הקשרי השימוש הנכונים להם. אין לי שום בעיה אם ספל שעיצבתי לשתיה ישמש אותם כוואזה לפרחים, סתם כפריט נוי או אפילו לאחסון מברשת שיניים.

״מה שחשוב זה שהעיצוב ייגע בהם. אני מאמין שהיום כבר לא מדברים רק על יופי ואסתטיקה. ההתייחסות להקשרים התרחבה, ואנשים משליכים על חפצים דברים שנוגעים לעצמם ולעולמם הפנימי״.

צילום: נור מלל

צילום: נור מלל

למרות שהחומר המשמש אותו בעיצוביו הוא קרמיקה, בן שושן לא מגדיר את עצמו כקרמיקאי. ״קרמיקה היא אמנם מושא תשוקה בעבורי וגם העיסוק בכלים מרתק אותי, אבל זה לא סוף פסוק. לא על חשבון התנסות עם חומרים אחרים ועם אוביקטים שימושיים נוספים כמו ריהוט או אופנה. 

״מה שכן, כשאני חושב היום על דברים נוספים זה תמיד בהקשרים קרמיים; איך אני משלב קרמיקה עם חומרים שונים כמו טקסטיל או פלסטיק. בחמר יש משהו שאין בחומרים אחרים והוא גם לא מתאים לכל דבר, אבל זה בדיוק האתגר שהוא מציב״. 

העשייה הפורייה בסטודיו לא באה אצל בן שושן על חשבון תוכניות וחלומות נוספים שהוא מטפח. הוא היה שמח לפתוח סטודיו בעוד מקום בעולם, לשתף פעולה עם חברות אופנה ועם מעצבים בינלאומיים, וגם ללמד.

״אני מאמין שבאקדמיה יש מקום לפתח את השיח בתחום העיצוב: להכיר קולות שונים, לחזק אצל סטודנטים ראייה סוביקטיבית וללמד אותם למקד את עצמם. אני לא ידעתי לעשות את זה נכון בזמן הלימודים, ומהמקום הזה והכרה בחשיבותם ההוראה מושכת אותי״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden