כל מה שחשוב ויפה
תמיד כאן, תמיד בצלאל
מילי אליהו

מילי אליהו: השוק מלא בצילומים שדומים אחד לשני, הייתי חייבת להיות שונה

תפוחים וענבים שהיו במקרר, מנת פסטה או עוגה בחושה: מילי אליהו מעניקה לאוכל מראה אפל עם פילטר מיוחד שפיתחה, בהשראת ציורי הטבע הדומם של הבארוק והרנסנס

יובל:

הי מילי, בוקר טוב. מה שלומך? איך עוברים עלייך הימים המבלבלים של 2020?

מילי:

בוקר טוב, שלומי מצויין, אני מודה שהסגר עשה לי סדר בראש, היו לי המון רעיונות שלא הצלחתי לסיים, אבל בעיקר להוציא לפועל את כל הרעיונות שהיו בראש. זאת הייתה תקופת יצירה טובה שבה הצלחתי לסיים פרויקטים וליצור המון תמונות ומתכונים

יובל:

אני שמח לשמוע שהצלחת להיות פרודוקטיבית בזמן הזה, ואחרי שהסתכלתי שוב ושוב בצילומי האוכל שלך הדרמטיים שלך, אני רוצה לשאול איך את עושה את זה? איך מגיעים לתוצאה כזו?

מילי:

לקח לי המון זמן והמון נסיונות, כדי להגיע לתוצאה שהתמונות נראות כמו ציור עם עומק ודרמטיות. קניתי המון פירות וירקות, סלסלאות, בדים, כלים עתיקים כדי להגיע לתמונה שתראה כמו ציור שמן מתקופת הבארוק והרנסנס. למדתי אמנות בתיכון ותמיד אהבתי טבע דומם, לכן רציתי להגיע לתוצאה מושלמת. אחרי שצילמתי את התמונה, ערכתי אותה בפוטושופ, ובתוכנה יצרתי אפקטים של ציור

מילי אליהו. צילום: דורון אמיר

יובל:

אפרופו לימודי אמנות בתיכון, איך בכלל הגעת לצלם מזון? ספרי קצת על עצמך בכמה מילים

מילי:

לפני עשר שנים, אבי נפטר ורציתי ליצור ספר זכרונות, שמהר מאוד הפך להיות ספר מתכונים משפחתי. לכן בהתחלתי לכתוב את מתכוני המשפחה. קניתי מצלמה והתחלתי בלי ללמוד צילום! עם השנים צילמתי והרסתי המון מאכלים, עוגות ותבשילים עד שהצלחתי להגיע לצילום מושלם. אני אוהבת לאכול ולבשל אז היה לי קל וכיף בכל התהליך.

התחלתי לצלם את המנות של המשפחה, התמונות יצאו מאוד יפות, כשראיתי שיש לי מעל 100 מתכונים עם צילומים טובים, ערכתי את כל המתכונים לספר בישול שנראה טוב גם מבחינה גרפית (אני מעצבת גרפית) והחלטתי לנסות להוציא את הספר לאור בארצות הברית.

יובל:

ואז מה? ומתי זה היה?

מילי:

לפני שנתיים. יצרתי קשר עם 80 סוכנים ספרותיים, מספיק אחד שיתלהב וירצה לייצג אותי מול הוצאת ספרים. רוב הסוכנים החזירו לי תשובה שהחומרים טובים, הצילומים מעניינים, אבל בגלל שאני לא מספיק מוכרת ואין לי מספיק עוקבים ברשתות החברתיות, יהיה מאוד קשה לגרום להוצאת ספרים להוציא את הספר למרות שהוא מאוד יפה.

אחרי 80 ״לא״ וכמה ימי דיכאון קלים, הרמתי את עצמי והחלטתי שאני ממשיכה ליצור ולא להפסיק. הייתי צמאה להמציא שפת סגנון חדשה: בזמן שהשוק מלא בצילומים שדומים אחד לשני, הייתי חייבת להיות שונה

המון החמיאו אבל זה לא היה מספיק. אחרי 80 ״לא״ וכמה ימי דיכאון קלים, הרמתי את עצמי והחלטתי שאני ממשיכה ליצור ולא להפסיק. הייתי צמאה להמציא שפת סגנון חדשה: בזמן שהשוק מלא בצילומים שדומים אחד לשני, הייתי חייבת להיות שונה

יובל:

וככה נולדו צילומי הטבע הדומם?

מילי:

כן. התחלתי עם כמה תפוחים וענבים שהיו במקרר, הנחתי אותם בתוך קערה ישנה. צילמתי ומהר מאוד הבנתי שזה הקו שאני רוצה להמשיך

יובל:

אז אני רוצה לשאול אותך על הקו הזה: הוא גם לא מאוד מקומי/ישראלי (וזה לא משהו טוב או לא), והוא גם מאוד ספציפי – הוא לא מתאים לכל הפקה, לכל פרויקט, לכל מתכון. את לא מפחדת לחזור על עצמך? למצות מהר?

מילי:

את הקו הזה, האפל הזה, אפשר לצלם עם כל סוג של אוכל ולא רק פירות וירקות: מנת פסטה או עוגה בחושה יכולה להצטלם בצורה מאוד מעניינת ומקורית. יש צלמים ברחבי העולם שאימצו את סגנון ה־food dark photography, עם כלים מתאימים, תכנון נכון של הקומפוזיציה וכמובן שחשוב שהמנה תיראה מגרה. אפשר לעבוד עם הסגנון הזה כמעט בכל דבר.

את הקו הזה, האפל הזה, אפשר לצלם עם כל סוג של אוכל, עם כלים מתאימים, תכנון נכון של הקומפוזיציה וכמובן שחשוב שהמנה תיראה מגרה. אפשר לעבוד עם הסגנון הזה כמעט בכל דבר

אני גם רואה היום שיש חוברות בישול שיוצאות לפני חגים והסטייליסטים היום מעיזים יותר לבנות הפקה כהה עם התערבות של אפקטים בפוטושופ, משהו שפעם לא עשו. יש בי לפעמים את הפחד שאני אחזור על עצמי, אבל כל פעם מחדש, כשאני יוצרת סצנת צילום היא יוצאת לי אחרת ומעניינת יותר מהקודמות

יובל:

במה באים לידי ביטוי ההבדלים בין הסצינות? ואיפה את מפרסמת היום את הצילומים שלך?

מילי:

ההבדל קודם כל במנה שמצולמת. אם אני מכינה פאי תפוחים לדוגמה, אז אני קוטפת ענפים עם תפוחים ישר מהעץ, וכבר אני מרכיבה סצנה שלא דומה לקודמת. התפאורה הכהה נשארת תמיד בצורה הזאת אבל המנה עצמה שונה. בארץ אני עובדת עם מגזין לאשה, מפתחת מתכונים, מצלמת וכמובן בונה את הסטיילינג, שאגב שם הוא מאוד בהיר ולא כהה כמו שאני רגילה. אני מתאימה את עצמי לסוג של העיתון.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר של פורטפוליו >>

כתבתי במגזין אמריקאי THRIVE (מגזין טבעוני) כתבה שהתפרסמה במהדורת חג המולד, ועכשיו אני כותבת להם עוד מתכונים למספר כתבות חדשות. לקבוצת WWC יש מספר מגזינים בבעלותם – Where women cook ו־Where women create. העורכת של הקבוצה שיבצה אותי בשתי כתבות בשני עיתונים שונים, אחד של אוכל והשני של עיצוב

יובל:

הזכרת מקודם שאת מעצבת גרפית: את עוד עוסקת בזה? איפה את חושבת שאפשר להבחין בזה בצילומים שלך?

מילי:

אני כבר לא מעצבת. אני חושבת שהידע והעבודות עם תמונות בעבר עזרו לי לארגן את התמונה בשביל הכתבה. העין שלי כבר מתורגלת איך לעמד, למקם מקום לכיתוב המתכון. אני חושבת שכבן אדם יצירתי שחיבר צבעים – אם זה לבנות לוגו או ברושור – עזר לי בצבעוניות של התמונה. 

ההבנה בפוטושופ עזרה לי בסופו של דבר לפתח פילטר מסויים שבזכותו אני מצליחה לשנות תמונה לציור

יובל:

וואלה. ממש פיתחת פילטר שאיתו את עובדת עם הצילומים?

מילי:

כן. גם בתוכנת lightroom כבר יש מספר Presets עם אפקטים טובים. אולי אמכור אותם איזה יום 🙂

יובל:

לגמרי. אז מה הלאה? מה התכניות והשאיפות לעתיד?

מילי:

לפני כל הבלאגן עם הקורונה רציתי להציג את העבודות שלי בתערוכה, כרגע זה בלתי אפשרי. אני מאמינה שזב עוד יקרה. אני אוספת את כל היצירות שלי לספר אפייה חדשה שחלקו הגדול יהיה טבעוני, וכמובן אנסה להגיש את החלום שלי בלהוציא ספר

יובל:

בהצלחה!

*כוכבית מייצגת שדות חובה

8 תגובות על הכתבה

  1. כנרת זוהר-להב

    עבודות יחודיות ברוח המאסטרים של הברוק – יישר כח!

  2. יוכי

    צילומים מהממים.ייחודיים ומרגשים. בהצלחה!!

  3. תמר

    יפה, מקורי, לא טריביאלי.
    שלחתי הלאה…..
    תודה

  4. חוה ראוכר

    יפה, מקסים ומאד יחודי! שופך אור חדש על דימויים , שעסקו בהם רבות וכמעט הפכו לקלישאה. צילום שנראה כמו ציור נטורלסטי משובח, ובכך מאתגר אותו.

  5. איילת

    העבודות שלך מדהימות ביופיין! פשוט לבהות שעות ולהתפעל!

  6. מירי דהאן

    מיליף את הופכת את היומיומי לנשגב. מרגש.

  7. רוני ראובן

    כיצד אפשר ליצור קשר עם האמנית אליהו

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden