כל מה שחשוב ויפה
אור סגל, ריבוע שחור

אור סגל // ריבועים חשוכים

  1. אור סגל מחפשת בדרך כלל את הבהיר, היפה והאופטימי. בפרויקט הריבועים החשוכים - עם הקורונה, מאיה ווישניאק, ג׳ורג׳ פלויד ואיאד אלחלאק - ״פעמיים או שלוש בשבוע, אני נותנת לשדים רשות להשתולל״

  1. שבועיים לפני שהתחילה מחאת הריבועים השחורים, התחלתי לצייר ולהעלות לאינסטגרם את הריבועים החשוכים שלי. בדיוק התחילו להשתחרר המגבלות, היה אפשר לנסוע לקנות גלידה ואפילו (חס וחלילה) לפגוש חברים, ואני התחלתי לעכל את מה שקורה.

    בדיוק בזמן שהיה אמור להיות התקופה הכי טובה בחיים שלי, עברתי (כמו כולם) תקופה קשה ומורכבת אבל בעיקר משוגעת, כזאת שאף אחד לא היה מדמיין. הייתי אמורה בכלל להיות בגרמניה בחילופי סטודנטים וחזרתי בתחילת הקורונה במסע קצר־ארוך של 40 שעות, באוטובוס לילה מהמבורג לברלין, ברכבות ברחבי ברלין ובטיסה ריקה עם עוד כ־20 ישראלים עם מבט מבולבל.

    זה היה לילה לבן משונה, עם המון ידיים מושיטות עזרה ומאיימות של גרמנים שעוזרים לי לסחוב את המזוודות אבל גם מסכנים אותי בקורונה. ציפורים עפו בשמי ברלין הלוך וחזור כאילו יצאו מסרט וכל האנשים בשדה התעופה במסיכות בפעם הראשונה (נראים קצת כמו ציפורים בעצמם), מחליפים סיפורי מסעות. באיזשהו שלב בלילה אכלתי עוגת גבינה של סטארבקס באווירת קורונה.

  2. מגזרות הנייר הבהירות, האיורים העדינים בוורוד, בצהוב ובתכלת, התחלפו בלי ששמתי לב בשכבות חזקות של עפרונות שיוצרות שחור ואפור ורק מתחתיהן מבצבצים צבעים

  3. במבט לאחור, אני תמיד מסתכלת על האיורים שלי ורואה קשר לתקופה ולהלך הרוח הרגשי שהיה לי. פתאום מצאתי את עצמי עושה עוד ועוד עבודות ללימודים במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, בצבעים חזקים וכהים. מגזרות הנייר הבהירות, האיורים העדינים בוורוד, בצהוב ובתכלת, התחלפו בלי ששמתי לב בשכבות חזקות של עפרונות שיוצרות שחור ואפור ורק מתחתיהן מבצבצים צבעים.

  4. ריבוע 3: מאיה ווישניאק

    ריבוע 4: מאיה ווישניאק

    ריבוע 8: הירושי סוגימוטו

  5. ריבוע 9: הירושי סוגימוטו

    הריבועים החשוכים התחילו כעבודה עצמאית עבור השיעור ״איור ככלי פרשני״ בהנחיית אורית ברגמן, תגובה לאווירת הקורונה ולאכזבה שניסיתי להתגבר עליה, שאני פה, וחם, והמגבלות מצטמצמות ומתרחבות ויש לי אפס שליטה על המציאות. התחלתי לצייר בכעס ופחד קווים ועיגולים וידיים מאיימות, לצבוע שטחים באינטנסיביות שאולי רק מאיירים מבינים.

    המשכתי לאיורים סלחניים יותר, כהים, אבל עם תקווה ושקט שנמצא בין האפורים. בעקבות הסגר בכל העולם איירתי שלושה ציורי מחווה לצילומי הים של הירושי סוגימוטו, שמטשטשים גבולות בין מדינות ומראים שכולנו באותה סירה. שלוש העבודות הכי חדשות, מתייחסות לפחד מפני גל שני.

      1. • רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

    כבר בריבוע 3 הרשתי לעצמי להרפות מהקורונה ולהשתמש בפורמט שיצרתי לעצמי: ריבוע כהה, חזק וחשוך שהוא הפלטפורמה האישית שלי להגיב על כל אירוע שתופס אותי. ואירועים אקטואליים תמיד תופסים אותי בצורה חזקה, נוגעים בנקודות כואבות.

  6. בעקבות הרצח של מאיה ווישניאק, לא יכולתי להפסיק לחשוב כמה היא דומה לי: בחורה בת 20 וקצת, עם שיער חום ומשקפיים. ציירתי שני ריבועים: אחד כועס ורותח, שחור ואדום וכואב ומוחה, ואחד עדין, כמו שדמיינתי את מאיה שלא הכרתי, הבחורה שרק רצתה לחיות וללמוד ולטייל ונרצחה על ידי בן זוגה

  7. בעקבות הרצח של מאיה ווישניאק, לא יכולתי להפסיק לחשוב כמה היא דומה לי: בחורה בת 20 וקצת, עם שיער חום ומשקפיים. הלכתי להפגנה אבל הרגשתי שזה לא מספיק; שאי אפשר להרפות מאסון כזה. ציירתי שני ריבועים: אחד כועס ורותח, שחור ואדום וכואב ומוחה, ואחד עדין, כמו שדמיינתי את מאיה שלא הכרתי, הבחורה שרק רצתה לחיות וללמוד ולטייל ונרצחה על ידי בן זוגה. ציירתי קשת אפורה, מטוסים ושמיים שבוכים בהמוני שכבות.

    בעקבות הרצח של ג׳ורג׳ פלויד ואיאד אלחלאק, חיפשתי את הנייר הכי גדול שהיה בבית והתחלתי לצבוע. אחי הקטן צייר פינה בהוראות נוקשות וגם אמא שלי. זה היה ריבוע שונה, משותף. הייתי חייבת למצוא את הדרך להגיד משהו בתוך המחאה הזו, זה ממש לא מספיק אבל זו הייתה התחלה. 

  8. ריבוע 21

    לב גאווה

  9. בינתיים יש לי כבר 21 ריבועים; פרויקט שהוא אלטר־אגו למאיירת שאני עכשיו: שמציירת תמיד נופים, אנשים ובתים מלאי שקט ותקווה, שמחפשת את הבהיר והיפה והאופטימי בכל דבר. בפרויקט הזה פעמיים או שלוש בשבוע, אני נותנת לשדים רשות להשתולל.

    אני רוצה לייצר עבודות עם כוח, אמת ורגש. אלו לא ריבועים שחורים, אלו ריבועים חשוכים; זה חשוב כי החושך משמעותו ניואנסים. אני מציירת בשכבות של עפרונות, זו על גבי זו, כדי לייצר דימויים של סבך ומורכבות, שידגישו את התקופה המורכבת הזו.

    אני דואגת שיראו את היד שלי ואת העבודה הקשה והאינטנסיבית שמושקעת בכל ריבוע. כי ככה הקורונה מרגישה לי, תקופה של הרבה אפורים, של התמודדות והחלמה (ליטרלי). אני לא יודעת איזה אנשים נצא מהחודשים המשוגעים האלו אבל בפעם הראשונה בחיים אני פשוט מגיבה, מציירת, בלי לחשוב יותר מדי.


*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden