כל מה שחשוב ויפה
תמיד כאן, תמיד בצלאל
דפנה שרתיאל, LOADING

ערן שביט לוקח את הזמן (ועושה ממנו תערוכה)

תערוכה חדשה במוזיאון לאמנות האסלאם משלבת יצירות אמנות ופעילות חווייתית, ומזמינה את הצופים לשחק עם הזמן. האוצר ערן שביט מדבר על המשיכה לנושא המופשט והדומיננטי כל כך בחיינו

חגית:

הי ערן, בוקר טוב. מה שלומך?

ערן:

הי חגית, מצויין (במגבלות התקופה…). מתרגשים ומקווים לטוב בהקשר של הקורונה

חגית:

כמי שמסתובבת בין המוזיאונים שנפתחו, אני יכולה לספר שהקהל צמא לביקורים, בכל מגבלה שתהיה. ובעיקר אני מלאת הערכה לגמישות המתגלה במוסדות שבדרך כלל הם נוקשים וכבדי תנועה…

ובהקשר שלך – זה קורה פעמיים, ראשית בכניסה של אדם מהחוץ לאצור תערוכה (תקן אותי אם אני טועה), ושנית בשינויים תכופים בהתאם למגבלות התקופה

ערן:

לגבי הקורונה את לגמרי צודקת – בתור תערוכה שהנושא שלה הוא הזמן בחרנו זמן לא פשוט… ולגבי הגמישות גם כן – המוזיאון לאמנות האסלאם בניהול נדים שיבאן, גילה (ומגלה) גמישות גדולה, והחליט להמשיך בהקמות גם במצב הלא פשוט הזה. 

כל הקונספט של התערוכה מראשיתו כלל החלטה של המוזיאון ללכת על קו שונה מעט מהתערוכות המתחלפות האחרות שהיו במוזיאון לאורך השנים

חגית:

מאין אתה מגיע לזה?

ערן:

החיבור שלי למוזיאון ולתערוכה התחיל בפגישה אקראית עם עידית שרוני, האוצרת הראשית של המוזיאון, באחד הכנסים של איקום. חשבתי שחיבור של תערוכת השעונים הקבועה של המוזיאון עם תערוכה שתעסוק בצד הקונספטואלי של מושג הזמן יכול להיות חיבור מרתק – ואז הסתבר לי שכיוונתי לדעתם של גדולים, ושבמוזיאון הבשילו במקביל רעיונות דומים. שילבנו כוחות, ובהמשך צירפנו אלינו גם את שיר מלר ימגוצ׳י כאוצרת שותפה, שתרמה הרבה לתוצר הסופי

חגית:

לטובת אלה בינינו שפחות מכירים אותך – ספר בכמה מילים על עצמך

ערן:

נשוי + 3, מתגורר במושב צופית שבשרון, עוסק בתחום המוזיאונים, התערוכות והמיצגים מזה 27 שנים, מהן בשבע השנים האחרונות כעצמאי בתחום האוצרות וניהול התוכן והקריאייטיב. בעל תואר MA בארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום (אוניברסיטת תל אביב), שם גם שמשתי כמרצה במשך מספר שנים. כתבתי לאורך השנים תסריטים רבים, שישה ספרי ילדים, שני ספרי שירה, ומחזה אחד

חגית:

מה בכל הרשימה המפוארת הזו ניתב אותך לתערוכה בנושא הזמן? מתי התחלת לגבש את הרעיון ואיך הוא קרם עור וגידים?

ערן:

הרעיון לתערוכה בנושא הזמן נבט בי לפני כשנתיים, כהרחבה והשלמה טבעית לתערוכת השעונים המרשימה של המוזיאון. כשהעליתי את הרעיון בפני האוצרת הראשית של המוזיאון, עידית שרוני, הסתבר לי לשמחתי שבמוזיאון הבשילו במקביל רעיונות דומים. שנתיים (וקורונה אחת) מאוחר יותר הרעיון קורם עור וגבס, צבע וחוטי חשמל. צילומים, ציורים, מיצבים והקרנות מוצבים במקומותיהם, והתערוכה יוצאת לדרך…

ניר קידר, מתוך הסדרה ״קפיצה״

בלו סימיון פיינרו, moneytime, צילומים: אביטל בר-שי

חגית:

אתה מגיע לאוצרות מעולם של פעילות משלבת קהל, מרכזי מבקרים וחוויות אינטראקטיביות. שיר מלר ימגוצ׳י מביאה את הצד האמנותי־קונספטואלי, ויחד אני חושבת שבחרתם איזו גישה קצת פואטית לנושא, מהורהרת?

ערן:

החיבור שלי לעולם האוצרות הגיע תוך שילוב של תחומים שונים שעסקתי בהם לאורך השנים, ושעסקו כולם בסוגים שונים של המסרה (העברת ידע). שנים רבות עסקתי בהעברת ״תכנים עם עומק״ בתחומי ההיסטוריה, הארכיאולוגיה, המדע והאמנות, הן באקדמיה והן בתחום המוזיאונים, תוך דגש על תערוכות רב תחומיות המשלבות מספר תחומים. 

בתערוכת הזמן, היה לי ברור שאני מחפש דרך להעביר את הנושא בדרך שתשמור על רב־תחומיות רעיונית ואמנותית, ושתאפשר למבקר ״לצאת למסע״ בין תפיסות שונות של המושג החמקמק הזה

חגית:

מה קורה בחלק האינטראקטיבי של בתערוכה?

ערן:

התערוכה נבנתה כך שהאלמנטים האינטראקטיביים והחווייתיים שבה מהווים חלק אינטגרלי מהמהלך הכולל, ואינם מופרדים – לא רעיונית ולא פיזית – מיצירות האמנות שבה. הרצון ליצור תערוכה קומוניקטיבית, שתתאים למגוון גדול של קהלים, כולל קהל של משפחות וילדים, הביאה אותנו לחיפוש אחר דרכי המחשה והפעלה שייצרו דיאלוג בין המבקרים לבין יצירות האמנות. 

כמה יצירות נבחרו מראש כיצירות המערבות את הצופה, ולחלקן הוספנו רובד אינטראקטיבי בשיתוף עם האמנים. באזורים אחרים, מסכים אינטראקטיביים מאפשרים הפעלות בנושאים המתכתבים עם יצירות האמנות הסמוכות

חגית:

אהבתי את החיבור לאוסף השעונים המפורסם, על גלגוליו הדרמטיים. כעת המוזיאון מפעיל שם סוג של ״חדר בריחה״, זו הקדמה לתערוכה?

ערן:

השעונים המרהיבים מוצגים ב״כספת״ וההפעלות הקשורות לתצוגה זו (כמו ״חדר הבריחה״) מהווים יחידה נפרדת; לא בהכרח ״הקדמה״ או ״סיכום״ לביקור. עם זאת, המבקרים מוזמנים כמובן לחבר את התצוגה והתערוכה, בסדר המתאים להם – מחד תצוגה של כלי המדידה העיקרי של הזמן, המהווה גם סמל למושג ״הזמן״ בכלל, ומאידך תערוכה העוסקת בתפיסות סובייקטיביות של הזמן ממגוון זוויות מרתקות וחוויתיות

אלה אמיתי סדובסקי, מתוך מיצב הווידאו ״שבע״

זד נלסון, מתוך הסדרה משפחה, 1991-2020

חגית:

בעולם האמנות העיסוק בזמן מלווה לא פעם באווירה מורבידית משהו. מושג הזמן כרוך במושג ״זכרון המוות״ (ממנטו מורי) שנועד לשמש תזכורת קבועה לזמניות החיים (לעומת נצחיותה של האמנות, לדוגמה). אזכורי זמן באמנות הקלאסית הופיעו בהתייחסות לטבע, לעונות השנה או לפריחה בתקופת הרנסנס; בשלות ורקבון בציורי הוואניטס של האולד מאסטרס. וזה בדרך כלל מובלע גם באמנות עכשווית.

רוצה לומר: האמנות לרוב מצביעה על חשיבות הזמן בהתייחס לאובדן הרגעים שחלפו, ואילו בתערוכה הזו יש לי הרגשה שאתם מנסים לכוון להבטים האופטימיים של הזמן

33 האמנים המציגים בתערוכה מציגים מגוון רחב של זוויות ראיה, העוסקות גם בגדילה ובצמיחה, בכיווניות של הזמן ובאופיו הקווי או המעגלי, ב(אי) הפיכותו, במהותם של ההווה, העבר והעתיד ובדרך שבה אנחנו תופסים אותו ומתייחסים אליו

ערן:

התפיסה המורבידית של הזמן כמשאב ההולך וכלה, תוך שהוא מקרב אותנו לקיצנו, אכן זכתה לייצוג מכובד בציורי ה״ואניטס״, וזוכה לאזכורים גם בכמה מהיצירות המוצגות בתערוכה, כמו בצילומיה של עינת עריף גלנטי המרפררים ישירות לציורים אלה. אך כפי שציינת, התערוכה בוחנת את מושג הזמן דרך אספקלריה רחבה (ואופטימית) יותר. 

33 האמנים המציגים בתערוכה מציגים מגוון רחב של זוויות ראיה, העוסקות גם בגדילה ובצמיחה, בכיווניות של הזמן ובאופיו הקווי או המעגלי, ב(אי) הפיכותו, במהותם של ההווה, העבר והעתיד ובדרך שבה אנחנו תופסים אותו ומתייחסים אליו

ערן שביט. צילום: ירון גרזון

חגית:

בטקסט אודות התערוכה נכתב: המבקרים מוזמנים ״לשלוט בזמן״ באמצעות מגוון רחב של כלים אמנותיים, טכנולוגיים ואינטראקטיביים; לשחק, לחוות, להרהר ולעצב מחדש את מושג הזמן על פי תפיסתם האישית…

תוכל לתת דוגמה, איך עושים את זה?

ערן:

השליטה בזמן היא אחד החלומות של רבים מאתנו, ותערוכת הזמן מנסה, בתוך מרחב האמנות והדמיון, להגשים (זמנית) את הפנטזיה הזאת. מסכים אינטראקטיביים הנשלטים באמצעות חיישנים (וברוח הזמן – גם ללא מגע יד) מאפשרים למבקרים לשלוט בקצב הארועים המוקרנים על המסך.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

כפתורים מאפשרים לפתוח ולסגור ביצה בוקעת בעבודתו של גיא הדני, נקודות סאונד, ריח והצצה מאפשרות לנו להיות חלק מהמוצגים שסביבנו, השעונים המתקתקים בקצבים משתנים בעבודתה של נרדין סרוג׳י והמעבר, פיזית ממש, דרך החול הזורם דרך האצבעות בעבודת הוידיאו של לי ינור – כל אלו ועוד רבים אחרים מאפשרים לנו אם לא להזיז את הזמן ממש – לפחות לחוות אותו בדרכים חדשות, ולהרהר במהותו

בועז אהרונוביץ, מתוך הסדרה Growing a Garden for an Unknown Lover

חגית:

בעבודה של בועז אהרונוביץ׳, לדוגמה, הייחורים נמצאים בצמיחה ולא בקמילה – זה אופטימי. מה היית מדמיין/רוצה שהצופים ירגישו בתערוכה?

ערן:

סדרת הצילומים של בועז אהרונוביץ׳ מלווה ומתעדת מחזור שלם שעובר גן צנצנות ביתי מנביטה לקמילה – מעין מקבילה ביתית ועירונית למחזור העונות של הטבע. האם המחזור הזה אופטימי או פסימי? אני לא חושב שתפקידה של התערוכה לתת תשובות אלא לעורר תחושות, להעלות שאלות, לאפשר זוויות מבט שונות, להעלות חיוך, אך גם להוציא את המבקר, ולו לרגע אחד, מאזור הנוחות שלו

אני לא חושב שתפקידה של התערוכה לתת תשובות אלא לעורר תחושות, להעלות שאלות, לאפשר זוויות מבט שונות, להעלות חיוך, אך גם להוציא את המבקר, ולו לרגע אחד, מאזור הנוחות שלו

חגית:

מה ההבדלים העיקריים בין תערוכה כזו, במוזיאון, לבין תערוכות במרכזי מבקרים?

ערן:

במהלך 27 השנים האחרונות אצרתי וניהלתי מגוון גדול של תערוכות מסוגים שונים, במוזיאונים ובמרכזי מבקרים כאחד – תערוכות היסטוריות ומדעיות, תערוכות העוסקות באמנים בודדים כמו סלבדור דאלי או לאונרדו דה וינצ׳י, באנטישמיות ובשואה, בטבע ובארכיאולוגיה. בסיכומו של דבר זהו קסמו של המקצוע שבו אני עוסק – לצלול בכל פעם לים אחר ולשלות מתוכו אוסף צדפים ייחודי ומדויק המעביר חוויה ומספר סיפור

חגית:

המוזיאונים כיום מחפשים את דרכם, האם חוויות פעילות שכאלה הן הכיוון לקרב קהל חדש למוזיאון?

ערן:

שילוב נכון של חוויות פעילות וטכנולוגיות תצוגה אינטראקטיביות, במינון הנכון, יכול בהחלט להרחיב את קהל היעד המגיע למוזיאונים, אך אינו ערך העומד בפני עצמו. האתגר האמיתי הוא ביצירת שילוב נכון בין המרכיבים החוויתיים ליצירות האמנות ולמוצגים הפיזיים, שהיו ויוותרו לבה של כל תצוגה מוזיאלית

חגית:

לאור השינויים שכופה עלינו הקורונה, יש לתערוכה ביטוי אונליין?

ערן:

לגבי חשיפת אונליין לתערוכה בימי קורונה אלה – נצלם כנראה בקרוב ״סיור טעימות וירטואלי״ ונעלה לאתר המוזיאון, כך שגם המבודדים שבינינו יוכלו להתרשם מתערוכת הזמן, על קצה המחוג. מעבר לזה אין ברירה – תערוכה צריך לבוא ולראות 🙂

חגית:

לגמרי מסכימה. אתה כבר יודע מה הפרויקט הבא שלך? 

ערן:

הפרויקט הבא שלי, המחפש עדיין אכסניה, הוא הגשמה של חלום ישן – חיבור בין אמנות עכשווית לתפיסות ואמונות דתיות שמקורן במזרח הקדום (התחום האקדמי שבו עסקתי בעבר). ״בלון וונוס״ הסגול של ג׳ף קונס המוצג עכשיו במוזיאון תל אביב הוא דוגמא יפה לחיבור כזה, תוך שהוא מתחבר גם, במעין סגירת מעגל, לפסל הוואניטס בן המאה ה־15 של מיכל ארהרט. הבלון הסגול מהדהד את קריאת הממנטו מורי, ובכך מחזיר אותנו, בסגירת מעגל, לתערוכת הזמן…

חגית:

🌟 בהצלחה

ערן:

תודה רבה!


זמן
אוצר: ערן שביט; אוצרת שותפה: שיר מלר ימגוצ׳י
המוזיאון לאמנות האסלאם, רח׳ הפלמ״ח 2, ירושלים
פתיחה: 1.8; נעילה: 1.5.21
משתתפים: בועז אהרונוביץ׳, עליזה אולמרט, רומי אחיטוב, ניבי אלרואי, טל אמיתי־לביא, אלה אמיתי סדובסקי, בני אפרת, אביאל בסיל, הילה בן ארי, עודד בן חפ״ר, ברצי גולדבלט, אורי גרשט, גיא הדני, דנה זלצמן, לי ינור, ליאת לבני, סיגלית לנדאו, דפנה מרגולין, אסתר נאור, זד נלסון, נרדין סרוג׳י, עינת עריף – גלנטי, בלו סימיון פיינרו, אפרת פלג, חיימי פניכל, עפרה צימבליסטה, לימור צרור, ניר קידר, אסף קליגר, כריסטוף קלר, רונן שהרבני, דפנה שרתיאל, לילך ששון

עודד בן חפר, מתוך הסדרה ״טבע הדברים״

ברצי גולדבלט, יום הולדת 90

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. אתי(אתיקה) יפה

    כתבה נהדרת!
    איזה דיאלוג נפלא יצרת
    במקום מיוחד זה!
    מסקרן!
    אשמח לצפות בתערוכה.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden