כל מה שחשוב ויפה
מריה שרון, A Man Is A Tree Of The Field

בוגרים 2020 // המחלקה לעיצוב פנים, מבנה וסביבה, שנקר

הסגר הממושך, בידוד, מעבר בין דירות, חזרה לחדר הילדות שבבית ההורים, מציצנות, ניכור, וירטואליה ופרטיות: שמונה פרויקטים בולטים מסטודיו מבנה וחלל

במחלקה לעיצוב פנים, מבנה וסביבה בשנקר החליטו לדלג השנה על תערוכת הגמר המסורתית, ולהציג במקום זאת "אולפן חי" שמשדר אונליין, ובין היתר מציגים בו עבודות ופרויקטים שנוצרו בסטודיואים תמטיים. תמת הסטודיו ״מבנה וחלל״, בהנחיית דן הנדל וגלית גאון, עסקה בעיצוב פנים במושגים של חוויה. ההזדמנות המפוקפקת שזימן הסגר סייעה לבחון את חוויית השהייה בבית ואת מנעד הרגשות, המחשבות והגילויים האישיים שעוררה, ולתרגם אותם לקונספט עיצובי־מוזיאלי שיתקשר עם הצופים.

מריה שרון | A Man Is A Tree Of The Field

במיתולוגיה היוונית, בתנ״ך, בקבלה ובפילוסופיה, מקבילים ומשווים את האדם לעץ – ״כי האדם הוא עץ השדה״ (דברים כ, יט). העץ דומה לאדם יותר מבעל חיים: בעוד בעלי החיים חיים במאוזן, זוחלים, שוחים או הולכים על ארבע, במקביל לקרקע – העץ ניצב זקוף ושואף למעלה.

כמו העץ, כך גם האדם מעמיק את שורשיו במקום מחייתו, מחובר למקום והמקום אליו, אך מה היה קורה לו היינו לוקחים את האדם ועוקרים אותו ממקום מגוריו, מעבירים לסביבה אחרת: איזה שינוי יתחולל בו? איך ישתנו הסביבה הישנה והחדשה בעקבות השינוי? כך, התערוכה שואלת מהו ניכור, ועוסקת בו דרך חלל, אדם ועץ. היא אינה מתיימרת לספק תשובות, ואפילו חותרת להעמיק את השאלות.

מריה שרון, A Man Is A Tree Of The Field


רותם קלימי | From House To Home

כיצד אנו מגדירים את המושג בית? בתוך עמודים מוצגים החפצים שעברו איתי ממקום למקום בתקופת ההסגר. בעוד שהחלל השתנה בכל מעבר, החפצים נשארו איתי ובכל פעם פוזרו באופן אחר. החפצים ולא החלל היו הבית בשבילי.

הרעיון מקבל בחלל ביטוי באמצעות עמודים קבועים, שכל אחד מהם מעוצב ״מסביב״ לחפץ. על הרצפה משורטטים החללים שבהם שהתה בתקופת הבידוד, כשהקבוע הופך לארעי והארעי לקבוע. 

רותם קלימי | From House To Home


קרן ולורט | סטודיו 8

״סטודיו 8״ נוסד בתקופה שבה המרחב הפיזי נטמע אל תוך המרחב הווירטואלי. הלב הפועם של הסטודיו הוא גלריה וירטואלית המתחדשת מידי 24 שעות על בסיס מוצגים שיתופיים, שנוצרים בסדנת עבודה המכילה כלים וחומרי גלם במרחב עבודה משותף. הדינמיות ומידת התגובות מתגברות ופועלות בצורה מיטבית ככל שיש יותר משתתפים בסדנה, ואלה מזמינים שותפי יצירה נוספים ליטול בה חלק. 

קרן ולורט | סטודיו 8


ליאור אשל | In Between 

מתחילת התפרצות נגיף הקורונה שררה באוויר תחושה של חוסר ודאות וריבוי דעות. תחושה זו התחדדה בכל תהייה לגבי התקופה – האם הנגיף יחלוף מעצמו? האם קיים חיסון? האם בקיץ המצב ישתפר? כמה חולים יש בארץ? כמה בעולם?

שאלות אלה, שנותרו לא פעם ללא מענה החלטי או גורף, הובילו את החברה כולה לתחושות של בלבול, טשטוש וחוסר אונים. בו בזמן, אין לשכוח שגם מתקופה זו למדנו, צמחנו והתאחדנו בדרכים שלא הכרנו קודם לכן.

ליאור אשל | In Between


שלומי נמימי הלוי | THINK – What Will Be The Next Surprise?

כשהיינו ילדים הבית היה עבורנו פארק משחקים אחד גדול. ככל שאנחנו מתבגרים הבית נתפס כחלל גנרי, שבו ספה היא רהיט לשבת עליו וספרייה היא רהיט להניח עליו פריטים. הפרויקט עוסק בחזרה אל פארק המשחקים וההפתעות הביתי שלנו, אל הגילויים החדשים שמתקבלים בכל נגיעה ואל התהייה על איזו הפתעה תתגלה לנו בצעד הבא. 

שלומי נמימי הלוי | THINK – What Will Be The Next Surprise?


אוקסנה קרן אנדרושין | Temporary

החלל מייצג מרחב מנוגד של חיות ונעורים מול חומר מזדקן, מתפורר, מתקלף, נשבר, מתפצל, נסדק, משנה טקסטורה ונחלש. החלקיקים שהיו צמודים אחד לשני ותפקדו כגוף אחד, עם הזמן נפרדים ומתפצלים, וכך נוצרות שכבות שונות של זיכרון. כמו חומר, כך גם האדם עובר שלבים בתהליך ההתבגרות וההזדקנות. העור מתקמט, העוגנים הקיימים בגוף (המפרקים) נחלשים, הדיבור הופך לאיטי, השמיעה דועכת ואיתה הראייה, ההליכה איטית, הזיכרון אובד וגורם לשכחה.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

על חומרים ישנים אפשר לראות את מפת היסטוריה; מה עבר החומר, מהו מקורו ומהן השכבות שהיו מוסתרות. על ידי התבוננות מיקרוסקופית אפשר לזהות חומרים בעלי גיל שונה, כשהיא מספקת זווית אחרת למציאות. 

נקודת מבטי, כאישה צעירה בתוך חלל ישן, היא נקודת מבט דקדקנית, קפדנית, סוקרת, מתעדת ומייצגת את היופי שנמצא בתוך אותו תהליך. הבחירה בייצוג צעיר וחדש – של לוחות זכוכית מודפסים המתעדים את סימני השינוי הכללי – מדגישה את ההיסטוריה שהחומר חרט עם הזמן בחלל, כשהחיבור ביניהם יוצר מפגש בין חומרים זיכרונות ומילים. 

אוקסנה קרן אנדרושין | Temporary


תומר דיין | The Peek

התערוכה עוסקת בחשיפה בעולם המציצנות, שמאפשר למבקרים להציץ על סיטואציות שונות, ובמקביל לחוות את התחושה הנוצרת כשמישהו אחר מציץ עליהם. חוויית הסגר בודדה אותנו בבתים, ללא ממשק עם זרים או מוכרים, ובתוך כך הגבירה את הדחף להציץ וכפועל יוצא להפוך חשוף להצצה. המגורים בעיר הצפופה חשפו אותי לדחף להביט, אך גם לחוסר הנוחות שבמושא ההצצה: התערוכה מבקשת להדהד את הפער בין סקרנות למציצנות, דרך חוויה מתוכננת של הצצה וגילוי.

תומר דיין | The Peek


תמר כהן | Loss 

הגדרת פרטיות מתייחסת בדרך כלל לפרטיות פיזית, וכוללת בתוכה מניעת חדירה למרחב האישי והפיזי של הפרט. בין היתר היא כוללת בכך את צנעת הגוף, ולא מאפשרת כניסה לרשות היחיד ללא אישור. ההחלטה לחשוף את הצופה לתוך מסע של חוסר פרטיות מעניקה בסופה של החוויה הבנה על הפינה השקטה והאינטימית של כל אדם.

תמר כהן | Loss

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. נירה כלב

    אוקסנה קרן אנדרושיין:אני אוהבת את הצבעים בהבודה ואת הויטראז' הכחול.
    ככל שהחומר מזדקן כך גם המגעים שלו עם הסביבה מתרופפים.
    הוא נהיה קצת תלוש,כמו האדם המזדקן.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden