אודי קרמסקי // Whiteout

אבק החלקיקים הלבנים שפעם היו בתים, שבהם שכנו אנשים, מחברים שמיים לארץ, אוויר נשימה ואדמה המספקת שורשי חיים, אדמה ואוויר שנלקחו מהם – שטים כעת בחלל, ענני רסיסים המכסים את האופק… ואני מוצא את עצמי מחפש דרכים לתת לאבק התאים הזה לשקוע; להיערם ולהפוך שוב לכפר.

אני אודי קרמסקי, כעת בשנתי השישית כראש המחלקה לעיצוב פנים במכון טכנולוגי חולון. אלה היו שנים טעונות ומורכבות שבהן ניהול המחלקה עמד בפני אתגרים משמעותיים – בשאלת התפקוד היומיומי, ובהתייחס לרצון והצורך להתגייס ולהיות חלק פעיל ותורם לחברה בהישרדותה ואגירת כוחותיה מחדש. זאת אל מול ההכרח (ואפילו הציווי) שבהמשך קיום מסגרת הלימודים.

זה בלט בתקופת הקורונה, וביתר שאת עם פרוץ המלחמה: ההתאוששות והעמידה האזרחית של כולנו, עד לחזרתה של המערכת האקדמית לתפקוד, בתחילה בלימוד מרחוק, ובהמשך בחזרה לקמפוס, בקיום מערכות לימודים מקבילות התומכות במילואימניקיות שלנו, בהכלת האבל על סטודנטיות שלא חזרו, ובתמיכה באלו שקרוב משפחתן בין החטופים.

מערכות הלימודים התנהלו מרחוק וגיששו דרכן חזרה לקמפוס, לכיתות ולסדנאות. חלק ניכר מעשייתנו בתקופה הזו נסב סביב פעילות תורמת ותומכת קהילות שהוגלו מביתן, בתחומי עיצוב הפנים והריהוט לסביבות לימודים בחללי חינוך זמניים מאולתרים. בנוסף, קיימנו סדנאות תמיכה והשתדלנו להישאר רלוונטיים וקשובים למתרחש.

למדתי רבות על חומרי ההדפסה השונים, המייצרים כל אחד מופע שונה במרחב. החלטתי להדפיס מהחומר השקוף ביותר הנמצא על המדף, ובכך לחשוף גם את הקונסטרוקציה הפנימית של כל גוף וגוף, וגם את יחסי הגופים בינם לבין עצמם ובינם לסדר המבנה הכללי

העשייה המרובדת והרצון להישאר רלבנטי וקשוב לסביבה נטועים בנו, ומהווים גם את התפישה העיקרית שאותה אנחנו מובילים בהתייחסותנו לתפקיד מעצב.ת הפנים בחברה; כאדם, כיוצר וכשותף פעיל בצוותי ניהול, חשיבה ותכנון.

מניסיוני וגם בתפיסתי, הגבול שבין האדריכל, המעצב, המורה, האמן ואפילו המנהל – הוא לא חד משמעי. התחומים נשזרים זה בזה, בעיקר בקשר שבין הוראת העיצוב לעבודת העיצוב והיצירה, שם ההיזון החוזר בין התחומים מקבל משנה תוקף והכרה עם ההבנה שהדרך שבה אני יוצר שווה לדרך אליה אני מכוון את הסטודנטים היוצרים.

לובן ללא אופק

שורת הפתיחה של הטקסט הזה ממצה רעיון מרכזי שעומד מאחורי התערוכה האחרונה שלי, שהוצגה בגלריה Labor Project בקלן, גרמניה, בשיתוף ג׳רד מייאס (Gerd Mies), שדרך הציורים שלו מצאתי עולם להתבטא, כפי שהוא מצא בעבודה החומרית שלי.

Whiteout הוא מושג באנגלית המתאר סביבה נטולת אוריינטציה, סימן לסכנה, לובן ללא אופק, ״התמוססות המרחב״. רצה המקרה ושנינו הגענו למפגש ההכנה הראשון עם חומרים ללא צבע, ובנוסף לכך הרעיון המטאפורי העיקרי – עננים ואבק המכסים את האופק, ששוקעים לאיטם ומרכיבים מציאות חדשה.

זו הצומת שבה עמדתי בשנתי האחרונה כראש המחלקה, עם אופק זמן קצת יותר בהיר, ואלו הם החומרים שאותם הבאתי כבסיס לעבודה. חיפשתי לפנות מקום לאמן שבי – זה שקצת נדחק לצד, מחויב להגיב למצב הפוליטי, בצורך להציף אל פני השטח נושאים ודילמות הקשורים באופן ואופי ההתנהלות הקולקטיבית שלנו כמדינה, ובוודאי כשאלו הולכים ונהיים בלתי מקובלים, ואף מודחים ממסגרת הדיון והשיח האזרחי.

במהותה, העבודה עוסקת בפעולת המגורים ומתבטאת בתכנון, עיצוב ובניית צביר מגורים שאותו אני מכנה ״כפר״, דרך הפריזמה הפוליטית שבה הזכות לבית היא בבסיס הקיום בעולם, וממנה גזילת המגורים היא פעולה שיש להתנגד לה. מכאן מגיעה פעולת הבנייה המחודשת של מה שאבד, נהרס, נעלם.

מעבר לרעיון הפוליטי בבסיסו, ההתעסקות בעבודה היא אמנותית, אבסטרקטית ומקיימת דיאלוג עם יוצרים שונים בנושא המגורים, שבמהותו הוא יצירת אלמנטים המכילים את המתח שבין סדר לאקראיות, בין אורגניות לסינטטיות, בין דיוק ותחימה לבין קצוות פרומים.

האתגר העיקרי עבורי בשאיפה לתכנן ״כפר״ מתקיים בכוונה לגשר על ״זמן״ ו״תהליכיות״ שמתקיימים בהיווצרות אורגנית של מקום – גם החיים והתרבות המשתקפים בצמיחה ואיתם ההיסטוריה והטקסים של המתגוררים. המטרה היא לדלג על מכשול התכנון החד־שלבי באמצעות הכנסת ממדים לעבודה המאפשרים צורניות חופשית, קצב ומרחב גמישים ויכולים להתפרש בדרכים רבות. בכך, להציע בסיס לגדילה ולהשתנות, ולקבל מכתיבי זמן שלא מתקיימים בתכנון סגור.

צורתה ואופייה של העבודה היא בעיקרה פעולת ה״בנייה״ השואבת מהדימוי של היערמות חלקיקים זה על זה. ההתייחסות למגדל כ״כליא אבק״ (על בסיס כליא ברק) מאתרת את פעולת כוח המשיכה אל הארץ בחזרה כנרטיב היוצר חיים מחדש ובורא את הכפר במבנה שלובש צורה חדשה.

צמיחת המגדלים בשלב זה של העבודה קושרת בין בסיס פעולת האדם המתגורר לבין צורות ואופנים שונים של היאספות והצטברות. אלה פועלות לכדי מסות משתנות, המייצגות היררכיה בתבניות מגורים: ה״בית״ כמרחב שתוחם פנים וחוץ, מקבץ בתים עם מרחבי ביניים, ובעל מבניות משתנה שיכולה להעיד על יישוב שלם ואפילו על מקבץ יישובים. תאי מגורים בבסיס הצורניות הנבנית שואבים השראה מהמבנים של האמן אבסלון, וקיומם כרצף גנטי בתוך המבנים מרמז על יכולת מגורים ועל אפשרות להתפתחות ופיתוח עתידי.

הצורה התלת־ממדית המורכבת צמצמה את הדרכים שבהן אפשר לייצר את הגופים ולבנות אותם. הנחתי הבסיסית שהדפסה תלת־ממדית היא הפתרון המיטבי הולידה מסע ניסיונות וטעיות, שבסופו של דבר הכתיבו טכניקות שונות לבניית המגדלים, ומהן גם המופע המשתנה ואופן הייצוג שלהם בתערוכה.

תוך כדי עבודה, למדתי רבות על הטכנולוגיה הזו ועל חומרי ההדפסה השונים, המייצרים כל אחד מופע שונה במרחב. בסופו של דבר החלטתי להדפיס מהחומר השקוף ביותר הנמצא על המדף (PETG), ובכך לחשוף גם את הקונסטרוקציה הפנימית של כל גוף וגוף, וגם את יחסי הגופים בינם לבין עצמם ובינם לסדר המבנה הכללי.

המבנים בתערוכה מורכבים מאותם תאי מגורים מודפסים, מרקמות חיבור בין הגופים, ומשכבות פרספקס צרוב באינפורמציה בשכבות שונות – נופי בנייה, נופי דרך, וציטוטים מתוך ציוריו של ג׳רד מייאס. שכבתיות האינפורמציה מהווה חלק מההשתנות המתמדת של העבודה, יחסית לאדם המסתובב סביבה (בגלריה) והאדם שיתגורר בתוכה.

אדריכלים ומעצבים רבים מצאו את שדה המגורים כגן פורה להתנסות מחקרית ורעיונית, בחומר, מבנה וחלל. חלקם הדגישו את הסטרוקטורה בעבודה וחלקם התמקדו בהיבט החברתי, התרבותי והייצוגי. רובם ככולם נתנו דרור צורני ליצירתם, שאותו רתמו בהמשך למושאי המחקר שלהם.

ברוב עבודותיי אני מבסס קונטקסט מתוך מעגל ההשפעות שנצברו במהלך השנים. מעבר לחיבור המובן מאליו לגוף עבודה תומך ומעשיר, ומעבר לפיתוח הנובע משיח והשפעה – מתקיימת אצלי יצירת נרטיב הנובעת מפירוש ופיענוח אישי של העבודות שאותן אני בוחן, לעיתים בחופש ושחרור מלאים מ״כוונת המשורר״ והתמקדות במהלך הנבנה על עבודתם. עבורי זה פועל כמו שיחה, כמו פיתוח של יחסים אישיים. פעמים רבות אני חש יחסי קירבה של ממש המתפתחים עם העבודה ואפילו סקרן ״לשמוע ביקורת״ מעמיתי החדשים־ישנים.

שישה מגדלים, 180 פאות, כמעט כולן שונות. בתחילת הדברים הזכרתי שחיפשתי להניח מאחור את המעצב השולט בכל פרט, ולפנות מקום לאמן (ה״מפסל״). כך, לעצם פעולת הבנייה והרכבת העבודה יש מקום מכריע בחזותה הסופית, מומנט מסוים שנוצר תוך כדי תנועה, וללא שליטה מלאה בדרכו של החומר.

אני מסתכל כעת קדימה, ורואה את החומר הנאסף, השכבות והמישורים השונים, הרעיונות הגולמיים והכוונות הטובות, ויודע שיש לי המון מה לעשות עם זה, ולא מעט דרכים יכולות להתפצל כהמשך לעבודה הזו.

בסוף התהליך הייתי חייב לראות את כל החזיתות. בתוך הגריד האחיד קיימים סימנים ותנועה משתנה, במידה רבה אקראית, שמזמינה אותי לצלול פנימה, לתכנן מהפעולה, לתא, לחדר, לבית, לשכונה ולכפר…

אנחנו בליבה של תקופת בחינות כניסה וגיוס מועמדים ומועמדות למחלקות השונות בפקולטה לעיצוב, ואשמח להשתמש במבט על התערוכה הזו גם כפריזמה על יצירה הנובעת מתוך מערכת אקדמית כמו זו שלנו במחלקה לעיצוב פנים. מבט על הריבוד המקצועי, על ריבוי הכלים שבהם הסטודנטים ואנחנו משתמשים, בייצוגים רעיוניים ובשפות התכנון הידניות והממוחשבות, בטכנולוגיות ייצור והרכבה, ובסופו של דבר – ביצירת הזדמנויות לפעולה כדרך חיים.

---

מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו