כל מה שחשוב ויפה
תמיד כאן, תמיד בצלאל
עפרה קוץ, סדקים בזמן, גלריה BY5. צילומים: גדעון לוין

עפרה קוץ מפסלת סדקים בזמן

לוח מודעות עגול וישן, ״רבדים ושכבות של שנים, צבעים, טקסטורות ושפות״, היווה את ההשראה לעבודות של עפרה קוץ: קערות כמו טרסות בנות אלפי שנים, עבודות קיר שמזכירות שדות חרושים, טוטמים שמייצגים את האנושי והאוניברסלי

יובל:

הי עפרה, בוקר טוב, מה שלומך? איך עבר עלייך הקיץ יוצא הדופן של 2020?

עפרה:

הי, בוקר טוב. בסך הכל בסדר כי הייתי עסוקה בהכנות לתערוכה

יובל:

זה תמיד טוב שיש מה שמעסיק אותנו. ספרי קצת על התערוכה, מה את מציגה בה

עפרה:

הרעיון התחיל מלוח מודעות עגול וישן שהיה בנמצא בכל פינת רחוב. לוח מודעות שכולו רבדים ושכבות של שנים, צבעים, טקסטורות, שפות… דו קיום על לוח מודעות. את השכבתיות בלוח המודעות הבאתי לידי ביטוי בעבודות הקרמיקה שלי. אני עוסקת ברעיון של שכבות, שכבתיות ורבדים. אנחנו יוצרים שכבות של זכרונות, שכבות חברתיות ותרבותיות, שכבות ביחסים בין־אישיים, שכבות שנבנות רבדים רבדים.

אני שמה דגש על סידוק וביקוע בין השכבות: אלה סדקים שנוצרו בזמן אחר ויש להם השפעה גם היום. שכבות של צבע וגלזורות מבוקעות ומבעבעות. חלק מהעבודות נעשו בתוך תבניות גבס, תחילתם בסיפור מסגרת מהחוץ פנימה לתוך סיפור חיים. חלק מהעבודות נעשו על האובניים ולאחר מכן אני עושה בהן מניפולציות

יובל:

ומה בסוף מוצג בתערוכה? כלים? עבודות קיר? רצפה?

עפרה:

קערות בכל הגדלים, שאני רואה בהן עבודות נוסטלגיות: כמו טרסות שנשמרו מאות ואלפי שנים, כך נראות השכבות בקערות שלי. בנוסף ישנן עבודות קיר שנקראות תלמים, סדרה של עבודות שנראות כמו נוף חקלאי של שדות חרושים. את העבודות האלה אני בונה על האובניים, לאחר מכן חותכת ופורסת אותם לאריח.

ועמודי השבט, חמש עבודות רצפה שהן טוטמים. העבודה מורכבת מחלקים רבים שמסמלים שכבות של אוכלוסיות בעלות צבעים שונים מרקמים, אופי ועוד… גיוון רב בפרטים שמרכיבים בסופו של דבר את השלם למרות השוני הרב

יובל:

רגע לפני שנמשיך במהות, למרות שזה קשור – את רואה הבדל בין הקערות, אוביקט שהוא לכאורה שימושי, לבים עבודות הקיר והרצפה? או שמבחינתך הפונקציונליות כמו שבדרך כלל מתייחסים אליה, פחות מעניית אותך?

עפרה:

מיכלים עשויים משכבות שכבות של טקסטורות, שנוצרים בתוכם זכרונות. אף עבודה לא שימושית, הקערות לא שימושיות בכלל. אני לא מתעסקת יותר עם קרמיקה שימושית

יובל:

למה הכוונה בלא מתעסקת יותר? מתי ולמה קרה השינוי הזה?

עפרה:

בדרך כלל קרמיקאים שעובדים על האובניים, מייצרים כלים שימושיים, לפחות בתחילת דרכם. לרוב הסיבות הן כלכליות: קל למכור כוסות קערות וכו׳, צריכים להתפרנס ממשהו.

עד לפני שנה הייתי שותפה בגלריה 8 ביפו, ניסיתי לעבוד על עבודות שימושיות אבל יותר אמנותיות… לאחר שנסגרה הגלריה הבנתי שדי לי מזה. השתחררתי ויכולתי לתת לעצמי דרור בעבודה בסטודיו.

עבדתי על התערוכה למעלה משנה ועברתי תהפוכות בדרך. עשיתי המון עבודות ולאחר שריפות זרקתי אותן לפח. המשכתי הלאה והתלבטתי עם הרעיון והחלטתי לשנות כיוון, עד שהגעתי להשלמה עם עצמי ואז הדרך לתערוכה היתה כבר קצרה וקלה

יובל:

את מדברת על תלמים ונוף חקלאי של שדות חרושים וטרסות, ויש בזה משהו מאוד מקומי. מצד שני יש את הטוטמים, שבצורניות שלהם נראים קצת מתרבות אחרת, ממקום אחר. איך את מחברת בין שני גופי העבודות האלו?

עפרה:

אני חושבת שבעולם גלובלי, אנחנו חיים וחווים תרבויות נוספות מלבד התרבות המקומית שלנו. היינו וביקרנו במקומות שונים בעולם; לפעמים התחברנו ולפעמים לא. אתן לך דוגמה: תקופה ארוכה התעסקתי במגדר. ביריד צבע טרי הצגתי שנה אחת עבודות שנראו כלים מחוכים, ובשנה נוספת הכנתי עבודות לנושא ״ארוכות הצוואר״. וכך מתחברות עבודות הטוטם לנושא

עפרה קוץ

יובל:

ובכל זאת מעניין אותי ההבט החקלאי: איפה את גרה? זה חלק מההיסטוריה שלך?

עפרה:

נולדתי בצהלה של סוף שנות ה־50. השכונה היתה מרוחקת ודי סגורה משום שעבר בה אוטובוס אחד ביום. חיינו בחוץ בשדות ובגבעות מלאי פרחי בר שהיו מסביב לשכונה ושיחקנו במלחמות ״גושים״ מאדמת חמרה. טיילתי כל החיים ועדיין מטיילת בארץ בכל מקום ומתי שרק אפשר. אחד המראות שהרשימו אותי בתור ילדה היו השדות הצבעוניים בעמק יזרעאל.

אני בנאדם מאוד פראי וייצרי, וזה בא לידי ביטוי בעבודות שלי. אבל… בו זמנית עם עדינות ורכות שאפשר לראות בסיומות המאוד דקיקות של עבודות עם טקסטורות מאוד גסות. מריחת זהב על טקסטורות גסות שמשווה מראה עדין ואצילי

אני בנאדם מאוד פראי וייצרי, וזה בא לידי ביטוי בעבודות שלי. אבל… בו זמנית עם עדינות ורכות שאפשר לראות בסיומות המאוד דקיקות של עבודות עם טקסטורות מאוד גסות

יובל:

אז איזו חוויה את רוצה לזמן למבקרים? עם מה את רוצה שייצאו מהתערוכה, מה הדבר החשוב לך?

עפרה:

שאלה טובה… באופן כללי, מה שנקרא חוויה בזמן. אני חושבת שאפשר להתחבר דרך העבודות לנוסטלגיה, לקיום השברירי והסדוק שלנו (ראה ערך קורונה). אני אשמח אם אנשים יצליחו להתחבר למה שאני הרגשתי כשיצרתי את העבודות, לזה שהנשמה שלי נמצאת בכל שכבה רובד וסידוק. שיתחברו לניגודים ולשלמות של העבודות

יובל:

את אומרת קיום שברירי וסדוק וקורונה, אבל העבודות נראות שלמות ויציבות, גם בטוטמים; את מזכירה עדינות ורכות לצד טקסטורות גסות. זה איזה מתח או פער שקיימים אצלך באופן תמידי?

עפרה:

בוודאי: אני בקושי מצליחה לחיות עם עצמי בגלל בעיות קשב וריכוז ובעיקר היפראקטיביות. לא מצחיק!!!!! ובכל זאת מצליחה לעשות עבודות כל כך מורכבות, מלאות בפרטים שמצריכות סבלנות אין קץ. זה סיפור חיי: ניגודים! אני אוהבת לחיות על הקצה, ליפול ולקום; ללמוד כל יום מחדש מהי סבלנות, נתינה וקבלה

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

יובל:

יפה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

עפרה:

רק בקשר לטוטמים: נמצאים בהם כל סוגי החימר, כל הטכניקות, הצבעים והגלזורות שעבדתי איתם בעבודות לתערוכה, והם מייצגים עבורי משהו מאוד אנושי ואוניברסלי. כנראה שאמשיך לפתח אותם לתערוכה הבאה


עפרה קוץ | סדקים בזמן
אוצר: אילן בק
גלריה BY5, רח׳ בר יוחאי 5, תל אביב

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. נורית וולפה

    העבודות נפלאות . אהבתי. תודה

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden