כל מה שחשוב ויפה
איגור קיסיליוק. צילומים: הילה מרסל קוק

צווארון כחול־לבן // איגור קיסיליוק

בונה ״ספריית בגדים״ כדי להתבסס על ההיסטוריה ואז לשבור הכל, ומתמלא בהשראה כשמשהו יושב מוזר מדי על סבתא או פועל בניין שהוא רואה ברחוב

איגור קיסיליוק חי ועובד בדרום תל־אביב. להשיג בסטודיו שבבית רומנו בתיאום מראש ובחנות האונליין.

שמלת משי

זו שמלת משי בגזרת ריבוע עם צווארון סגור, שנראית מדהים על כל אשה שמדדה אותה. אני לא יודע איך להסביר את זה, זו שמלת הפלאים.

איגור קיסיליוק. צילום: רומן סמולסקי

תולדות האופנה

סיפרו לי שלסבתא רבא שלי היה אטלייה משלה בתקופת הצאר ברוסיה, ושהיתה לה מכונת תפירה של סינגר לפני יותר מ־100 שנה. היו באות אליה גברות על כרכרות, והיא והצוות שלה היו תופרים להן מחוכים. גם מסבתא שלי יש לי זכרונות של היותה פאשניסטה עירונית, עם ארונות מלאי כובעים בצורות הזויות. כנראה שמהן ירשתי את העניין בהלבשת נשים.

סיימתי את הלימודים במחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל ב־2007, ומאז עבדתי עם מעצבים כמו גרשון בראון, קלודט זורע ופאולה ביאנקו. במקביל תמיד הייתי עושה דברים שלי, בשביל עצמי, עד שיום אחד הגיעה מישהי, לקחה את הדברים והציגה אותם בחנות שלה – ״סופיה״ בירושלים – ומאז אני מוכר שם. לאחרונה התחלתי למכור גם במאיו בנווה צדק ובימים אלה אני משיק את חנות האונליין.

כדי להתחיל לייצר קולקציה אני עושה רשימה של כל הקטגוריות ואז מתחיל לשרטט. מה שמוביל אותי זוהי קודם כל הצללית, ואז אני הולך לבחור בדים ב״גודס״ ביפו, מגיע פעמיים־שלוש ונתקע שם כמה שעות בכל פעם, כי אני צריך למשש ולהרגיש את הבדים. 

אני משתדל להרכיב מלתחה לפי תמונה שיש לי בראש של המראה השלם, ואז אני עושה זום־אין לדיטיילים ומרכיב את זה כמו פאזל. חשוב לי שהכל יתאים להכל ושהדברים ישלימו אחד את השני, כי מנסיוני הלקוחות שחוזרות מעוניינות להרכיב מלתחה.

מדרום קוריאה לבת ים

אני אוסף בגדי יד שניה מכל מיני מקומות, ובונה לעצמי סוג של ספריית בגדים כדי להתבונן ולהבין איך בגד צריך להיות תפור, כדי שיהיה לו את המשקל הנכון ושלא ירגיש כמו משהו חד פעמי. הארכיון שבניתי נותן לי הרבה פתרונות. זה הסיכום של אופן העבודה שלי: להתבסס על ההיסטוריה ואז ״לשבור״ הכל, כי זו הנקודה שבה נוצר משהו חדש ואקטואלי. 

אני אוסף בגדי יד שניה מכל מיני מקומות, ובונה לעצמי סוג של ספריית בגדים כדי להתבונן ולהבין איך בגד צריך להיות תפור. הארכיון שבניתי נותן לי הרבה פתרונות. זה הסיכום של אופן העבודה שלי: להתבסס על ההיסטוריה ואז ״לשבור״ הכל, כי זו הנקודה שבה נוצר משהו חדש ואקטואלי

לדוגמה, טי־שירט האוברסייז מבוססת על גזרת סוודר של בנטון שהיה שייך לאמא של חברה. הסוודר כולו היה סרוג מחוט אחד והיו לו משולשים מקדימה שנוצרו בגלל המגבלות של המכונה. אימצתי את הפרט הזה והקצנתי אותו, וגם הגדלתי את המידה של הטי־שירט כל כך, עד שבטבלת מידות היא נחשבת לאקסטרה־לארג׳ – זו הצללית המעודכנת מבחינתי. 

טישירט לפי בנטון

שמלת בת ים

השמלה הגותית, לדוגמה, מבוססת על שמלה שמצאתי בחנות יד שניה בבת־ים, שהגיעה מדרום קוריאה של שנות ה־80. שיניתי לה לגמרי את כל הפרופורציות ועכשיו היא נקראת שמלה גותית, אבל במקור זו שמלת בת־ים.

במכנסיים אני תמיד שם פס בד בתיפור הפנימי של מנג׳ט המכנס. גם במכפלות של חצאיות ושמלות – זה נותן להן משקל, כדי שלא יתרוממו מהרוח, וזה גם נראה טוב. זה פרט שהיה קיים במקור במדים של חיילים.

שימוש בבד ה״לא נכון״ 

מאוד חשוב לי לפתח את הגזרה ולעוות אותה קצת, לא להשאיר אותה מובנת מאליה. כמו התיבול שהשף יוסיף במטבח, כך גם בעיצוב אופנה צריך ״לתבל״ ולעשות טרנספורמציה, שיכולה להיות גם ההזזה הקטנה ביותר בקווים או שימוש בבד ה״לא נכון״.

דוגמה לכך היא החליפה, שמורכבת מז׳קט אוברסייז בגזרה גברית וישרה מצמר קר, אבל ללא כתפיות, והוא הולך עם מכנס בגזרת טרנינג שתפור מאותו בד – צמר קר – שהוא בד למחויטים שמשנה את הפונקציונליות שלו, והגזרה הקלילה לוקחת את זה למקום אחר ופשוט יותר. 

חשוב לי לפתח את הגזרה ולעוות אותה קצת, לא להשאיר אותה מובנת מאליה. כמו התיבול שהשף יוסיף במטבח, כך גם בעיצוב אופנה צריך ״לתבל״ ולעשות טרנספורמציה, שיכולה להיות גם ההזזה הקטנה ביותר בקווים או שימוש בבד ה״לא נכון״

בשמלת הז׳קט הספורטיבית אני ״אוכל״ קצת בד בחלק הפנימי של השרוול, באיזור המרפק, מה שמייצר זווית וקו יותר אנטומי על הקולב, כמו התנועה של היד, וגם יושב הרבה יותר מעניין על הגוף. 

בחג סוכות הייתי בכנסיית הקבר, והיתה שם אשה עם גלביה פשוטה. הסתכלתי עליה ופשוט ראיתי גזרה, אז ציירתי לעצמי את הגזרה ופיתחתי אותה עם ליסה, התדמיתנית שלי, ולמרות שהיא נראית הכי פשוטה, זו גזרה ממש מוזרה! החלק הקדמי גדול פי שתיים מהגב ואני בכלל לא יודע מה עבר לי בראש ואיך זה קרה.

חליפה מצמר קר בגזרה רפויה

שמלת הגלביה מכנסית הקבר

בעלי מקצוע

אני עובד עם בעלי המקצוע הכי מדהימים בעולם, נראה לי שבזכותם אני קיים. יש לי את ליסה, היפית שהגיעה בגיל 17 משוודיה לתל אביב והשתקעה כאן, ובזמנו היתה מעצבת בעצמה. 

את הבדים אני גוזר בעצמי על השולחן בסטודיו ומביא לתופרות. מזל עושה את הסריגים, היא ממש מומחית בזה. לריסה עושה את הטואלים – הדגמים הראשונים – וסדרות קטנות של בגדים. ליאונורה בחיפה, יש לה מתפרה ממש קטנה וידיים מזהב.

ויש את לנה, שמומחית מימי ברית המועצות לתפירת מעילים והלבשה עליונה. איתה הכנתי את ז׳קט האופנוענים שעשוי מ־34 חלקים. בחרתי לעשות אותו מ־100% כותנה, בגלל שזה סיב טבעי שכל הזמן מתעוות ונמתח, והוא ימשיך להתיישן בצורה נפלאה ככל שישתמשו בו.

ז׳קט אופנוענים מ־34 חלקים

לוח השראה

אני מצלם בטלפון כל מיני דברים שמגניבים אותי. עכשיו לדוגמה אני נגנב על ג׳ינסים ענקיים של שנות ה־90, כשהכל היה נקי והצבעים היו חלקים, עם מינימום דיטיילס. מצד שני אני מגה אוהב קיטש ועומס, אז אני מנסה לרסן את עצמי קצת.

אני חושב שכריסטיאן לקרואה הוא אהבת חיי: הוא גאון מבחינת שימוש בצבעים ובחומרים, ובחיבורים בלתי אפשריים, בכל בגד שלו יש 20 טקסטורות שונות. הוא פעל בתפר שבין הגל המינימליסטי לבין הקיטש של ורסצ׳ה וטיירי מוגלר. מצד שני יש את מרג׳יאלה, שמשפיע עליי מבחינת עקרונות העבודה שלו, כמו הפרופורציות והדקונסטרוקציה שהוא עושה לגזרות, והשימוש ביד־שניה ורדי־מייד. 

בנוסף אני מתבונן על אנשים ברחוב: סבתות, פועלי בניין, מהגרים זרים, פאנקיסטים, היפסטרים ותיירים שלבושים סופר־פיין, ומיד רואים שהם לא מפה – ואם משהו לא יושב עליהם בפרופורציות נכונות זה כבר ממלא אותי השראה; כשמשהו מוזר מדי. 

אני מתבונן על אנשים ברחוב: סבתות, פועלי בניין, מהגרים זרים, פאנקיסטים, היפסטרים ותיירים שלבושים סופר־פיין, ומיד רואים שהם לא מפה – ואם משהו לא יושב עליהם בפרופורציות נכונות זה כבר ממלא אותי השראה; כשמשהו מוזר מדי

אני מסתובב עם סקצ׳בוקים ומצייר לעצמי, ואז מגלה שאני תמיד חוזר על אותן צורות. יש צורות שפשוט נתקעות. ביום גשום אחד הייתי בדרך להורים לנהריה, וכל הזמן חשבתי שאני חייב מכנסיים דרוזיים, אז נסעתי לחיפה ומשם לקחתי מונית שירות לדלית אל כרמל.

התחלתי לדבר עם מישהו ברחוב, ובטוב ליבו הוא לקח אותי למפעל קטן שמייצרים בו מכנסיים דרוזיים ומכרו לי זוג אחד, ומאז הגזרה הזו תקועה לי בראש ובמחברת. אני רואה איך אפשר לשנות אותה לעוד 20 גרסאות, זה דגם שאני יכול לעבוד איתו כל החיים.

דגם בהשראת מכנסים דרוזיים

עתידות

הקורונה השפיעה לי על מצב הרוח, אני חושב. עשיתי הרבה סקיצות באווירה יותר קודרת ובהשראת נינוחות ביתית – פחות צבעים ויותר פיג׳מות. שמתי דגש על פיתוח הגזרות כך שהבגדים נוחים ורחוקים מהגוף, וזה בא לידי ביטוי גם בדיטיילים, לדוגמה קשירות במקום כפתורים. המחשבות האלה ככל הנראה יתממשו בקולקציות החורף והקיץ הבא, שכבר בעבודה עם גזרות שהתחלתי ועדיין לא נתתי להן חיים. 

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

לחורף יש לי כבר 20 גזרות של שמלות, 10 סוגי מכנסיים וכל מיני טי־שרטים, וגם ז׳קט שקרה בטעות, פיתוח של הז׳קט שיצא לקיץ, שעשיתי לו שבעה נסיונות ובסוף חזרתי לניסיון השני. הייתי צריך לעשות הכל כדי לחזור להתחלה. 

בעתיד הקרוב אני מקווה להתפתח בשוק המקומי ובשלב מסויים לצאת לשואורום בחו״ל. כרגע אני מנסה להגיש מועמדות למענק של מפעל הפיס, שזה אתגר בפני עצמו. נתחיל מלהפעיל את האתר 😉

*כוכבית מייצגת שדות חובה

3 תגובות על הכתבה

  1. ז'ק

    אלוף!!

  2. אילנה ישראלי

    אוהבת מאד את העבודה שלך ודרך היצירה וההתבוננות בבגד. בהצלחה

  3. נירה כלב

    אימי התופרת הייתה רואה אשה לבושה במשהו מעניין היתה נגשת אליה ובודקת איך זה תפור גם מבפנים,וגם שואלת שאלות כמו אפה קנית כמה עלה ועוד….

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden