כל מה שחשוב ויפה
שי בן ארי, אני רוצה נשיאת מדינה

אוהד חדד // אני רוצה

שלט שגבר החזיק בהפגנה עם הכיתוב ״אני רוצה ראשת ממשלה״, חיזק אצל אוהד חדד את ההבנה, שתפקידו כבן ברית למאבק לדאוג לשינוי. הוא פנה לעשרה יוצרות ויוצרים לתת פרשנות חזותית לקריאה לראות נשים בתפקידי מפתח

אני רוצה ראשת ממשלה
אני רוצה נשיאת מדינה
אני רוצה ראשת המוסד
אני רוצה ראשת המטה הכללי
אני רוצה מפקחת כללית של המשטרה
אני רוצה יושבת ראש הסתדרות העובדים הכללית
אני רוצה הרבנית הראשית לישראל
אני רוצה ראשת העיר ירושלים
אני רוצה ראשת העיר תל אביב
אני רוצה מנהיגוֹת!

איגור טפיקין, אני רוצה ראשת ממשלה

באחת ההפגנות שהשתתפתי בהן ראיתי גבר מחזיק שלט עם הכיתוב ״אני רוצה ראשת ממשלה״. התחברתי מאוד אל הזעקה הגברית שלו: אני, גבר, רוצה ודורש נשים בשלטון, בכל עמדות הכח. קריאה לניעור הטסטוסטרון מכיסאות השלטון.

התחלתי בחיבור רשימה של תפקידים ומקומות שבראשן לא עמדו נשים. זה היה קל. כמה עצוב שזה היה קל. המחשבה על נשים במגוון התפקידים האלה מעלה שאלות רבות אודות התפיסה המגדרית שלנו כחברה. יש תפקידים כמו הרמטכ״לית או ראשת המוסד, שחשבתי לעצמי, וואו, איזה מסע אנחנו צריכים לעשות כדי להגיע למקום שבכלל אנחנו יכולים לדמיין שאישה תעמוד בראש מערכת ביטחונית שכזו; מערכות הנחשבות גבריות.

חשבתי על המסע שאנחנו צריכים לעשות, הגברים, לעומת המסע שנשים צריכות לעבור כדי בכלל לדמיין את עצמן במקומות האלה. אנחנו באים יחד כדי לערער את התפיסות האלה, וזה חלק בלתי נפרד מהמחאה המתרחשת בימים אלו.

חשבתי על המסע שאנחנו צריכים לעשות, הגברים, לעומת המסע שנשים צריכות לעבור כדי בכלל לדמיין את עצמן במקומות האלה. אנחנו באים יחד כדי לערער את התפיסות האלה, וזה חלק בלתי נפרד מהמחאה המתרחשת בימים אלו

התרגשתי שבמהלך העבודה על הפרויקט הזה צפו קולות כמו ״בואי״ ו״דרושה מנהיגה״, ששטפו את הרשתות ואת ההפגנות. אני מרגיש שהקריאה היא גם חיצונית, גברים ונשים שדורשים שינוי, וגם פנימית, חיזוק נשים וילדות שישנו את המאזן הזה וישנו את העתיד. 

היו תפקידים שנדהמתי מהעבודה שלא כיהנו בהן נשים, כמו עיריית תל אביב, העיר הליברלית, הנאורה, העיר שהיא הבית שלי: איך יכול להיות שאפילו בתל אביב לא כיהנה ראשת עיר? ומה עם עיר הבירה? מתוך שמונה מתמודדים ב־2018 לא הייתה אישה אחת. אני מכיר ואוהב את ירושלים, היא זקוקה לראשת עיר. 

ונכון, הייתה לנו את גולדה, אבל גולדה זה לא מספיק. אני דורש עוד. היום מכהנות מספר שיא של נשים בכנסת, 33 מתוך 120. אני דורש 60, וזה רק בתור התחלה. 

גד טש, אני רוצה יושבת ראש הסתדרות העובדים הכללית

נדב יהל, אני רוצה מנהיגות

אפי קישון, אני רוצה מפקחת כללית של המשטרה

המהפכה הנשית העולמית המתרחשת בשנים האחרונות, שהיא לא פחות ממהפכה, פקחה את עיניי. התחלתי לראות את היחס לנשים, לשמוע ולהכיר בעובדה שאני לעולם לא אבין מה עוברות נשים, שהיותי גבר היא פריבילגיה ושתפקידי, כבן ברית, לדאוג לשינוי המאזן.

לדוגמה, אני מוצא את עצמי השבוע בפגישת זום שכולה נשים ואני מדבר בנקבה – אנחנו רוצות, אנחנו עושות… ומולי, הנשים דיברו בזכר, למרות הרוב הנשי המוחלט. השינוי הוא חיצוני ופנימי.

לראות את היחס לנשים, לשמוע ולהכיר בעובדה שאני לעולם לא אבין מה עוברות נשים, שהיותי גבר היא פריבילגיה ושתפקידי, כבן ברית, לדאוג לשינוי המאזן

אימצתי לעצמי גם את חוק ״אישה לא דיברה כבר עשר דקות״. זה ניסוי שכדאי לנסות: שימו לב מה קורה בישיבות בעבודה או אפילו בשיחות סלון, בעיקר באלה שבהם רוב גברי (שזה רובן) ובדקו כמה זמן עבר בו אישה לא דיברה. אני נדהמתי מהתוצאה, מכך שגם אני דיברתי יותר מהנשים.

באתי מבית פטריארכלי, גם אני עושה את העבודה ודואג להשתנות; דואג להעביר את המיקרופון לנשים כי האיזון הוא המפתח. זה זמן נשים, גברים ניהלו את העולם מספיק זמן, נאמר להם תודה ונעביר את השרביט. 

שביט יעקב, אני רוצה ראשת המוסד

רחל לויאן, אני רוצה ראשת העיר ירושלים

אמיר פרץ, אני רוצה ראשת העיר תל אביב

הרעיון המקורי של הפרויקט היה לאגד גברים לזעוק את הזעקה הזו. רציתי שזו תהיה דווקא זעקה גברית: אנחנו הגברים דורשים שאתן תעלו על הבמה. התייעצתי עם חברות והן אמרו לי חד וחלק – אוהד, זה לא הדיבור, זה כבר לא משנה. והנה למדתי משהו בתהליך הזה, אני עדיין לומד.

שחררתי את הרעיון הזה ופניתי גם ליוצרות וגם ליוצרים: שביט יעקב, רחל לויאן, שי בן ארי, אמיר פרץ, סבטה קנוך, איגור טפיקין, אפי קישון, גד טש, מאיה בר יהודה ונדב יהל. שיתפתי אותם במחשבות ובטקסט והצעתי להן לבחור משפט ולהגיב לו ויזואלית. נתתי לכל אחת שבוע, כדי להשאיר את זה קליל.

התגובות היו שונות. היה מי שנרתם מיד, היה מי שביקש להתרחק מענייני מחאה, היה מי שאמר לי שהוא שמח שהנה הזדמנות בה הוא יכול לתרום את חלקו למחאה, כי פיזית הוא לא יכול להגיע להפגנות. האמת, הייתי בטוח שחלק מהמשפטים יהיו כה משעממים שאף אחד לא ירצה אותם. נדהמתי מהיופי של הדימויים שהחלו להגיע חזרה. וכל דימוי שהגיע עודד אותי להמשיך את הפרויקט ולדייק אותו. 

יהיה מי שישאל איך זה קשור למחאה; בשבילי זו המחאה. יש נושאים חוצי מפלגות, כאלה שכולנו מסכימות עליהם וזה רק אחד מהם. אני קורא לפרויקטים מסוג זה תמיכה דיגיטלית במחאה. העשייה האישית שלי והעשייה המשותפת עם המאייר נדב יהל, שעזר ותמך בי רבות גם בפרויקט הזה, מבקשות להציף את הבעד, את הכן של המחאה. את השינויים העמוקים שאנחנו רוצות ורוצים ליצור בחברה שלנו. 


birds

מאיה בר יהודה, אני רוצה ראשת המטה הכללי

סבטה קנוך, אני רוצה הרבנית הראשית לישראל

שי בן ארי, אני רוצה נשיאת מדינה

*כוכבית מייצגת שדות חובה

11 תגובות על הכתבה

  1. אפי גן

    אין ספק בכל שאלו השלטים הנכונים והמתאימים ביותר…
    ברכות על הרעיון והביצוע!

  2. עפר

    שלום אוהד,
    למה אתה רוצה נשים בשלטון, בכל עמדות הכח?
    ממי אתה דורש את זה?
    איך אתה מציע לנער את הטסטוסטרון מכיסאות השלטון? איך ניצור את השינוי הזה?
    למה כל זה הוא חלק בלתי נפרד מהמחאה המתרחשת בימים אלו, מה הקשר?
    למה אתה לא יכול להבין מה עוברות נשים?
    למה היותך גבר היא פריבילגיה?
    איך אתה יודע שברוב שיחות העבודה ושיחות הסלון יש רוב גברי?
    איך אתה יודע שזה נושא חוצה מפלגות שכולנו מסכימות עליו?

    1. אוהד

      למה אני רוצה נשים בשלטון, בכל עמדות הכח?
      – אם אני צריך להסביר לך למה אני רוצה איזון במקומות הגבוהים, אנחנו בבעיה
      ממי אתה דורש את זה?
      – קודם כל מנשים, אמהות, ילדות. אחר כך מגברים, השינוי תודעתי והוא איטי
      איך אתה מציע לנער את הטסטוסטרון מכיסאות השלטון? איך ניצור את השינוי הזה?
      – כי האיזון חשוב, בין טסטוסטרון לאסטרוגן. ניצור אותו תחילה תועדתית ואז מציאותית
      למה כל זה הוא חלק בלתי נפרד מהמחאה המתרחשת בימים אלו, מה הקשר?
      – בוא למחאות, תראה, תרגיש ותבין. תפגוש ותדבר עם האנשים סביב
      למה אתה לא יכול להבין מה עוברות נשים?
      – התשובה בגוף השאלה
      למה היותך גבר היא פריבילגיה?
      – דבר עם נשים, שאל אותן כמה פעמים ביום הן עוברות הטרדה מינית
      איך אתה יודע שברוב שיחות העבודה ושיחות הסלון יש רוב גברי?
      – אני חי בעולם הזה ויש לי זוג עיניים
      איך אתה יודע שזה נושא חוצה מפלגות שכולנו מסכימות עליו?
      – אני יודע שאחוז הנשים באוכלוסייה הוא 51%

      1. אוהד

        סיפור שרציתי להוסיף ביחס לשאלה הראשונה:
        כשכתבים שאלות את ג׳סטין טרודו, ראש ממשלת קנדה, אחרי שהוא נבחר בפעם הראשונה, מדוע הוא בחר לשים בממשלתו 50% נשים ו50% גברים, הוא ענה: כי זו 2015

      2. מיכל זוהר

        לשאלת האדון ששאל למה אנחנו רוצים נשים במוקדי ההשפעה, אשיב רק שיש לא מעט מחקרים שמוכיחים כי איזון מגדרי בארגונים שווה לארגון יותר, כלומר ארגונים שתהיינה להם הנהלות מאוזנות יותר וצוותים מאזנים יותר, ירוויחו יותר. תחשבו על מדינה שיש בה 60 ח״כ נשים ו 60 ח״כ גברים איזו יצירתיות, איזה מגוון דעות ואילו נקודות מבט זה יביא לניהול המדינה. וכאשר הצוות המאוזן מביא נקודות מבט מגוונות (אגב, זה נכון גם לגבי מיעוטים לא רק מגדר) כולם מרוויחים. מחקרית – לא המצאתי כלום

        1. עפר

          שלום מיכל. קוראים לי עפר, אני מעצב ומלמד בבצלאל קורס שעוסק באתיקה של עיצוב וגם כתבתי דוקטורט על עיצוב ופוליטיקה בתכנית לפרשנות ותרבות בבר אילן. שאלתי את אוהד את השאלות ששאלתי כי הדיון הזה חשוב בעיני, במיוחד בפלטפורמה כמו זו שקוראים בה מעצבים ויוצרים.

          לדעתי, כשמבקשים לעשות ״שינוי חברתי״, חשוב לנמק ולהסביר אותו וקיוויתי שזה מה שאוהד יעשה. אבל נראה שלאוהד לא ממש מתחשק להסביר כי זה אמור להיות מובן מאליו.
          יש כאן סתירה – או שיש צורך בשינוי תודעתי איטי כי רוב האנשים לא מבינים את זה או שזה מובן מאליו ואין צורך להסביר – זה לא הולך ביחד.

          מיכל, אשמח שתשלחי לינק למחקרים שדיברת עליהם.

          לגופו של עניין – אני ממש אשמח שכל אישה ואיש בעולם ימצו את מרב הכישורים שלהם למימושם העצמי ולרווחת הכלל. יחד עם זה, אני לא מסכים עם הנחות היסוד שעומדות בבסיס הטקסט של אוהד ואני חושש שמהלכים כאלה עלולים לעשות יותר נזק מתועלת לנשים ולגברים.

          לדעתי הקריאה לשוויון מגדרי במונחים של ייצוג שווה ב כ ל ד ב ר ואיוש עמדות כח בשלטון ל ל א ק ש ר ל נ ו ש א – היא קריאה אסתטית יותר מאשר מוסרית. זה ״מצטלם״ יותר טוב. מכאן גם, אולי, התחושה שהדבר מובן מאליו, שאין צורך לנמק ולהוכיח אותו ושמי שלא רואה את זה הוא פשוט חסר טעם ויש אתו בעיה.
          אני חושב שצריך לשים לב שכאשר שוחטים פרות קדושות לא מולידים פרות קדושות חדשות בדרך – והרעיונות של שוויון מגדרי, פריבילגיה גברית וייצוג שווה הפכו אצל כמה אנשים לפרה קדושה שאסור לגעת בה.

          אוהד, אני משער שאם תעשה משאל ותברר כמה ״אמהות״ ו״ילדות״ רוצות להיות ראשת השב״כ ולעבור את כל הדרך המסוכנת והמדממת הכרוכה בפיתוח הכישורים הנחוצים לכך – המספרים לא יהיו מאוד גבוהים. אבל אתה, גבר ״פריבילגי״ שלא יכול להבין נשים, משוכנע שזה מה שהן אמורות לרצות ודורש מהן שהן ירצו את זה? זה לא מסתדר לי.

          אולי זה ממש בסדר שנשים לא רוצות להיות ראשת השב״כ?

          1. אורן

            אני רוצה להגיב לעפר.
            אוהד וחבריו הם מעצבים ואמנים והם לא פוליטיקאים או פקידי אוצר והם לא חייבים להסביר לנמק ולשרטט תוכניות מתאר לאיך הם משגים את מה שהם רוצים. הם מצביעים על נקודה מאוד חשובה: למה נשים בקושי מגיעות לדרגים האלה? והתשובה היא כמובן שמראש פחות הזדמנויות נפתחות בפניהם בחברה פטריאכלית. ולכן יש בטופ גם פחות. למה אין רבנית ראשית? כי החברה שלנו ביסודה היא דתית פטריאכלית. בארה"ב יש בלי סוף רבניות דתיות. במוסד לא חסרות נשים מוכשרות ומתאימות לתפקיד (הרבה יותר ממרצים לאמנות בבצלאל) ולא כל ראשת מוסד חייבת להיות בעברה מחסלת עם מזרק ורעל. וגם כאלה יש במוסד אגב.

          2. אוהד

            היי עפר, קודם כל תודה לאורן מיכל וטלי על החיזוקים
            אתה צודק, בעולמי, זה באמת מובן מאליו שנשים חייבות להיות במוקדי הכח, ובכל מקום בצורה מאוזנת הרבה יותר ממה שקורה היום. אני לא זקוק למחקרים. אני מדבר מהלב, מהרגש. לזה אין מחקר.
            וכן, אני אמן ויוצר שמעלה את הנושאים האלה. אני לא מנהל כח אדם. אני שואל איך יתכן שלא הייתה ראשת שבכ, מוסד וכו׳… זה לא נתפס לי כדבר הגיוני. אני רואה את הדיכוי שנשים עוברות. המזל הוא שככל שהן יותר צעירות כך הן יותר חופשיות, בעיניי. וזה אושר גדול.
            אני לא בהכרח רוצה ראשת מוסד, אבל להעלות את השאלה הזו, את המחשבה הזו. לתת לאנשים לחשוב על אפשרות של ראשת מוסד כבר עושה שינוי במחשבה. וזה תפקידי.
            אני מציע לדבר עם נשים, צעירות בעיקר, ולשאול אותן מה אתה לא יודע על להיות אישה. אתה תופתע

  3. טלי

    יוזמה מבורכת!! כמי שעובדת עם נשים על פיתוח הקריירה שלהם במסגרת "דרך אשה", אני בטוחה שהשינוי לא יקרה רק אם נשים תקדמנה את האגנדה הזו. כניסה של גברים לא לשם קידום נשים אלא להשגת שיוויון מגדרי זה אינטרס של כולם. כיום אין איזון והקריאות שלך למנהיגות נשים בתחומים שונים זה כדי לאזן מצב שאינו מאוזן . מחלק מהתגובות אני מבינה שלצערי לא לכולם זה מפריע..ד.א יש גם נשים שחושבות שאין בעיה כזו.אשמח לדעת עליך, במה אתה עוסק, באיזה סביבה ארגונית אתה פועל?

  4. עפר

    https://www.scientificamerican.com/article/when-times-are-good-the-gender-gap-grows/

    http://eprints.leedsbeckett.ac.uk/4753/6/symplectic-version.pdf

    https://www.edweek.org/ew/articles/2018/05/23/why-the-gender-disparity-in-stem-isnt.html

    הנה כמה לינקים למאמרים על ״הפרדוקס של השוויון המגדרי״. המחקרים האלה מראים שלהפתעת החוקרים, ככל שמדיניות השוויון המגדרי במדינה מתקדמת יותר כך יש הבדל גדול יותר בבחירת המקצוע בין נשים וגברים…
    The gender-equality paradox describes how increased gender differences have been observed in countries that are more progressive in terms of gender roles

  5. ת

    יש לי קבוצה חברות/ים המונה שישה זוגות. כולם אנשים "חזקים" "משכילים" המנהלים זוגיות והורות שוויונית בחייהם. ואנחנו בשנות ה-50. אולי חשוב לציין זאת. בכל מפגש הכולל ארוחה, וזה קורה לא מעט, באופן קבוע בסיום הארוחה הנשים הן אלו שקמות לארגן ולנקות והן המנצחות על העניין. יתכן שגברים היו שותפים בבית להכנת האוכל, (גם הנשים) גם יתכן ש"מינגלו" במהלך הארוחה, יתכן שהואילו להסיר מהשולחן איזה כלי אחרי רביצה ממושכת ושיח גברי מהנה, הנשים הן אלו שיעשו 90% מהנדרש אחרי הארוחה. ואותי זה מחרפן בכל פעם מחדש. אנחנו פשוט יותר לוקחות אחריות מטבענו, ופחות מרשות לעצמנו לנהוג "לא בסדר". בעבר, כשהיה איתנו זוג נוסף (בארגון ארוחות תוך כדי טיול) והאשה לא עזרה, כי היתה במצב זוגי מורכב, יצא הקצף עליה (מכיוון הנשים!) ולא שמעתי אף תלונה על בן זוגה שהיה מנותק עוד יותר….
    גם הנשים המודעות ביותר הן לפעמים עיוורות.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden