כל מה שחשוב ויפה
פסטיבל האיור החל ב־26.11.2020
אבי עמרם. צילומים: גיא נחום לוי

בגד הים של ליזו, שמיכות ההצלה של ביונסה

המעצבים הצעירים הבינו שאינסטגרם הוא הכלי המשמעותי, במשיכת תשומת הלב של הסטייליסטים של הכוכבים. כישרון, קשרים וסיפור אישי לא מזיקים אף הם, כפי שמעידים מילי דהן, אבי עמרם, סתיו פרג׳יאן ודודי כהן

בשנה האחרונה אפשר היה לשמוע מדי כמה שבועות על מעצב ישראלי נוסף שפער סדק בתעשיית האופנה הבינלאומית, והצליח לפרוץ את גבולות הארץ. המעצבים – צעירים בדרך כלל, חלקם אפילו לא סיימו את הלימודים עדיין – מעצבים פריטים יחודיים לאושיות בידור מפורסמות ומשפיעות בעולם, זוכים בפרסים נחשקים, משתפים פעולה עם מותגי־על ומקבלים הכרה בינלאומית. 

פתחה את השנה בחודש פברואר הזמרת והיוצרת ליזו, שלבשה את בגדי הים של מילי דהן, העלתה תמונות לאינסטגרם, והקפיצה את החשיפה הבינלאומית של המותג, שמאז מקבל הזמנות מרחבי העולם. דהן, המייסדת והמעצבת של מותג בגדי הים למידות גדולות שוגא מאמא, התחילה את דרכה בתחום כדוגמנית פלאס סייז. 

״חשבתי על פתיחת המותג אחרי שחזרתי מארצות הברית, שם נתקלתי בכל תרבות ה׳מאמא׳ של הנשים האפרו־אמריקאיות״, היא מספרת. ״אצלן אין כזה דבר בודי פוזיטיב; זה דבר מובן מאליו, זו דרך החיים שלהן. הן פשוט עושות מה שבא להן מבלי לחשוב על מה אחרים אומרים, וזו גם מי שאני״. 

אם בעבר רוב בגדי הים במידות הגדולות היו בעיקר בגדי ים שלמים ומעטפות, המותג של דהן שינה את המוסכמות, וכיום היא מעצבת דגמים בצורות נוספות כמו משולשים, בגדי ים א־סימטריים ועוד. גם שילובי הצבעים הלא שגרתיים שלה וההדפסים השונים מעניקים לוק חדשני יותר למגוון בגדי הים בארץ.

״הייתי דוגמנית בתחילת הדרך ולפני כשנתיים פגשתי את הסטייליסט של ליזו. באותו הזמן הוא היה אנונימי, מעצב בתחילת דרכו שעוד לא הלביש בכלל. כך התחברנו, והתחלתי לשלוח לו הודעות כשפתחתי את ׳שוגא מאמא׳״. 

שוגא מאמא. צילום: שלו מימוני

שוגא מאמא. צילום: אלי זנתי

כשליזו הייתה בסיבוב הופעות בברזיל, במקסיקו ובכל אזור מרכז אמריקה, דהן שלחה לסטייליסט שלה ארבעה דגמים. ״היא ממש עפה עליהם: הוא סיפר לי שהיא לא רצתה ללבוש אף בגד ים של אף מעצב אחר, מכל הדגמים ששלחו לה מכל העולם. ליזו לבשה את הדגמים שלי יום אחרי יום וזה פשוט כבש את הרשת. אז החלטתי שהשוק הבינלאומי יותר קורץ לי, ולמרות שבקורונה נאחזתי בשוק המקומי, עכשיו הזמן לכוון יותר לעבודה עם אמזון ואי־ביי.

״פעם היו מבקרים אופנת פלאס סייז רק לרעה, אבל כשאתה יוצר מוצר ברמה גבוהה, זה נותן טון חדש למערכת. עד עכשיו היינו מתרשמים מפלאס סייז רק אצל כוכבות ריאליטי או דוגמניות פה ושם, אבל כשיש מוצר שמביא איתו אג׳נדה, אפשר להבין כמה כוח יש בסיפור האישי; הוא מקבל משמעות״.

לייקים לסטייליסטיות

כשאבי עמרם סיים את לימודיו במחלקה לעיצוב אופנה בשנקר בשנה שעברה, הוא הבין שאחת הדרכים האפקטיביות למשוך תשומת לב היא להתחיל לעקוב אחרי הסטייליסטיות המשפיעות ביותר בעולם. הוא החל לעשות לייקים לסטייליסטיות שהופיעו בכתבה שהתפרסמה בהוליווד ריפורטר, ״ולקוות שאולי יראו אותי וישימו אלי לב״, הוא מספר.

״ואז, באותו לילה, הסטייליסטית זרינה אקרה ראתה אותי, שלחה לי מייל וביקשה לראות את הפורטפוליו שלי. יומיים לאחר מכן היא ביקשה ממני כמה מערכות לבוש בשביל ביונסה(!) ונתנה לי שלושה ימים להכין הכל…״.

אבי עמרם. צילומים: גיא נחום לוי

הבגד שעמרם עיצב הופיע בקיץ באלבום הוויזואלי שהוציאה ביונסה, Black Is A King. ביונסה לבושה בו במעל 40 לוקים שונים, על שלושה מהם חתום אלון ליבנה. באחד מהשירים מופיעה ביונסה רכובה על אופנוע, לובשת ז׳קט, מגפיים ובגד גוף כסופים שנוצרו משמיכות הצלה בטכניקה יחודית שפיתח עמרם.

הרעיון החל משימוש בחומרים ובבדים: בשנה השלישית של הלימודים בשנקר עמרם החל להתעניין בשמיכות הצלה. ״הרעיון היה להשתמש בהן בצורה שונה ולהוציא אותן מהקונטקסט המוכר. הסתכלתי על החומר שממנו עשויות שמיכות הצלה ושאלתי את עצמי מה יכול לסמל את השמיכה עבורי. ‏ואז חשבתי על אמא שלי.

״רציתי להשתמש בשמיכה כדי לספר את סיפור חייה של אמי, שנולדה באי מאוריציוס ‏ותמיד חלמה להגיע לאירופה, ובמיוחד לפריז. היא הגיעה בשנות ה־80 לפריז והעיר לא הייתה מה שהיא ציפתה. את כל הסיפור הזה רציתי לספר דרך האסתטיקה והאהבה שיש לה לצבעים. ‏כך, כל ההדפסים בקולקציה הם הדפסים שיצרתי בעזרת הצילומים של הבגדים שאמי לובשת ולבשה״.

פרויקט הגמר של סתיו פרג׳יאן. צילום: עידו לביא

קלאני. צילום: Shaquille Kokumo

צילום: Edga Medina

המקרה של סתיו פרג׳יאן, שסיימה את הלימודים במחלקה לעיצוב אופנה בוויצו חיפה בשנה שעברה, הוא סיפור סינדרלה. פרג׳יאן קיבלה יום אחד במייל פנייה מסקוט לואי, אחד הסטייליסטים הבכירים בהוליווד, לאחר שנתקל בפרויקט הגמר שלה ברשתות החברתיות. אם אצל עמרם זו הייתה האימא כמקור השראה, הפרויקט של פרג׳יאן עסק בסבתה, ילידת פרס שנישאה בגיל 12: ״הסיפור על נטישת עולם הילדות של סבתי העלה בי שאלות מהותיות על דרכי התמודדותה עם גורל שנקבע עבורה״, היא מספרת. 

הקולקציה שעיצבה פרג׳יאן משלבת צלליות ילדותיות בשילוב סממנים אסלאמיים, עם צבעוניות ילדותית בשילובי בדים נשיים. החומרים שבהם השתמשה הם סריגים, כותנות ותחרה, על מנת להדגיש את הניגוד שבין עולם הילדות להתבגרות המהירה שנאלצה לעבור.

ימים אחדים לאחר הגשת הפרויקט פנה אליה לואי, שמשמש גם כסטייליסט האישי של הזמרת קלאני (Kehlani), שלה למעלה מ־12 מיליון עוקבים באינסטגרם. ״סקוט התעניין בשני דגמים, אחד מקולקציית פרויקט הגמר והשני מתוך קורס שביצעתי במהלך התואר. לכל אורך ההתקשרות איתו לא ידעתי שהדגם מיועד לצילומי קליפ, רק לאחרונה, לאחר שהתפרסם הווידאו, גיליתי לראשונה את גודל ההפקה והחשיפה. כמובן שזאת הייתה הפתעה משמחת ולא ברורה מאליה כמעצבת אופנה טרייה״. 

ערס על ג׳אווה

לעומת עמרם ופרג׳יאן, דודי כהן הוא עדיין סטודנט, שיחל בקרוב את שנתו הרביעית והאחרונה במחלקה לעיצוב אופנה בשנקר. מוקדם יותר השנה זכה כהן במקום הראשון בקטגוריית הכישרון יוצא הדופן (outstanding talent award) בתחרות פרסי הפרנקפורט־סטייל. בתחרות השתתפו כ־160 מעצבים מ־30 מדינות שונות, ובעקבות הזכייה הוזמן כהן להציג במסגרת שבוע האופנה בוונקובר בשנה הבאה.

דודי כהן, ערס על ג׳אווה. צילומים: יונה קפלן

כהן זכה בפרס על פרויקט ״ערס על ג׳אווה״ (Ars Over Java), שעוסק בסיפורו האישי. כשהיה ילד, גדל כהן בשכונת עמידר בבת ים ואהד את בית״ר ירושלים.

״ככל שהתבגרתי הרגשתי ריחוק בין המקום הזה לביני״, הוא מספר. ״אני מבין בדיעבד שהריחוק הזה הוא דו־כיווני: אני עברתי למה שאפשר לקרוא לו לב הבוהמה התל אביבית, הפכתי לסטארטאפיסט ולסטודנט אופנה בשנקר. בת ים הלכה והתרחקה מהבוהמה או שזו התרחקה ממנה, ובית״ר הפכה לסביבה גזענית. הפרויקט עוסק בכל המתחים האלו שנוצרו בי, כמיקרוקוסמוס לתהליכים חברתיים בישראל״.

הלבוש שעיצב כהן מעביר ביקורת על שני המקומות בחייו, גם זה שבו הוא חי כיום וגם המקום שבו גדל: אוברול ירוק־שחור, בצבעי מטריקס, עם הדפס מנומר שכתוב בשפת הקוד ג׳אווה. ״הקוד הוא הלולאה האינסופית שמצביעה לביבי. על האוברול משובץ גורמט כרפרנס לסטיגמת הערסים. 

״כל אלו מתריסים כנגד או מבקרים את האליטות שמבקרות את אופן ההצבעה של אנשי השכונות והפריפריה, כאילו שהם מצביעים באופן אוטומטי וללא מחשבה. יש כאן צרות עין משני צידי המתרס, והביקורת שלי מופנית לכולם – אני הייתי פה והייתי שם, ואני מרגיש ששני הצדדים צריכים להסתכל פנימה״.

birds

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden