כל מה שחשוב ויפה
עדי טיכו, UNVEIL. צילום: רונלד סמית׳

איינדהובן 2020 // עדי טיכו

בפרויקט הגמר באקדמיה לעיצוב באיינדהובן, עדי טיכו נמשכה ליוטה הירוקה שעוטפת את מרפסות בתי הקהילה החרדית בירושלים, כבסיס לאפליקצית מציאות מדומה מונחית מיקום

עדי טיכו, בת 32 מתל אביב. בוגרת המחלקה לעיצוב פנים, מבנה וסביבה בשנקר. לאחר התואר עבדה שלוש שנים כמעצבת פנים בתחום המסחרי בהונג קונג ולאחר מכן תקופה בארץ.


אל התואר השני בעיצוב חברתי הגעתי כדי לחשב מחדש את הדרך שבה אני מעצבת. אני חושבת שזה חשוב לפתוח את תהליכי החשיבה שלנו כמעצבים ולבחון את הקיים במקום להמציא מחדש. מסלול Social Design באקדמיה באיינדהובן היה נקודת המפגש הבינלאומית שחיפשתי, בין מעצבים מתחומי העיצוב השונים. 

ואז הגיעה הקורונה

המגפה תפסה אותי בתקופה של הלוך חזור לארץ. בחודש מרץ מצאתי את עצמי ביפו אצל אמא, כשכל הפגישות עם המרצים עברו לזום. כך אולצתי לעצור ולהעמיק בפרויקט הגמר. הקבוצה שאיתה למדתי החליטה להיפגש עצמאית בדחיפות לפגישות זום כדי להתעדכן על הנעשה, ובכך גם לתמוך ולעזור כמה שאפשר אחד לשני. אני חושבת שישנו קשר עמוק בין התוצר הסופי של פרויקט הגמר שלי כמוצר דיגיטלי והריחוק שלי מהסדנאות באיינדהובן.

עדי טיכו. צילום: סימון וולמארי

birds

פרויקט הגמר

את פרויקט הגמר עשיתי בישראל. כמעצבת מרחב נמשכתי לאדריכלות בירושלים: היוטה הירוקה שעטפה את מרפסות העיר משכה את עיני, וכך החלטתי למקם אותה במרכז הפרויקט. בקהילה החרדית, היוטה משמשת ככיסוי, ועל ידי חסימת המרפסת מהמרחב הציבורי הקשר הטבעי בין הבית לרחוב נקטע.

כחלק מהתזה ומפרויקט הגמר, בחרתי לעצב פלטפורמה שמשתמשת במחיצות אלו כמסך להשקפה אל תוכן חבוי מהעין. העבודה על הפלטפורמה נעשתה בשיתוף פעולה עם הלל קולה, מפתח תוכנה, וביחד פיתחנו את הקונספט הראשוני בשימוש ״המסך הירוק״ לאפליקצית מציאות מדומה מונחית מיקום בשם UNVEIL. 

התוכן של התערוכה נעשה בשיתוף פעולה עם גלריית המקלט בשכונת מקור ברוך. את הגלריה מצאתי לגמרי במקרה בסיבובי בירושלים. הגלריה, חבויה לעין בתוך מקלט, מקיימים ערבי הקראת שירים לנשים בלבד בשם ״קול. שירה. אישה״. בביקור שלי במקום הרגשתי שאני מאחורי הקלעים של הקהילה, חוויתי אנרגיה ותחושה חזקה של מוטיבציה נשית.

חזרתי שוב ושוב לגלרית המקלט עד שהצעתי לאוצרת הגלריה, נעה כהן, לשתף פעולה עם הפלטפורמה. כך יצרנו תערוכה של שמונה מסכים ירוקים ברחובות ירושלים, כשעל כל מסך מוקרן וידאו־ארט עם קולה של אמנית אחרת. את הווידאו־ארט צילמתי עם נעמה סגל, צלמת מוכשרת, שלמדתי איתה לתואר ראשון בשנקר. התערוכה יצרה התערבות בחלל קיים אורבני ובמה לאמנות נשית מהקהילה החרדית.

UNVEIL

פלוס אחד

Invisible Borders הוא פרויקט נוסף שעשיתי במהלך התואר נוצר במסגרת פרויקט בנושא גבולות. על הפרויקט עבדתי עם שלוש מעצבות מצרפת, מגרמניה וממקסיקו. ביחד חקרנו את הגבולות הבלתי נראים בחברה; טאבו. ההתמקדות הייתה על נשיות, מינית ועידוד ההנאה כערך.

המחקר התחיל בחינוך של הדור שלנו, שאינו מעודד את מיניות האישה אלא מתמקד במחלות מין ובמחזור. פרסמנו מודעות בחיפוש אחר סיפורים אישיים מנשים, שפורסמו בצורה אנונימית, סיפורים שאינם מתביישים או מתייפיפים בהקשר לחקירה מינית. את הסיפורים המחזנו להצגה שמעלה את הצורך בלקסיקון חדש שמאפשר שיתוף חוויות מיניות נשיות.

עתידות

בזמן הקרוב אשאר באיינדהובן לעבוד בסטודיו משותף ואמשיך בעבודתי כמעצבת פנים. בנוסף אמשיך לפתח את פרויקט הגמר שלי למרחב בהולנד, ולפתח את האפליקציה בשיתוף פעולה עם הלל קולה. בעתיד ארצה לחזור לארץ, למרות שכרגע בלתי אפשרי לתכנן רחוק.

Invisible Borders

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. נואל

    אלופה שלי!! שאפו שאפו שאפו.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden