כל מה שחשוב ויפה
מעין בן יונה, בעומק פני השטח
מעין בן יונה, בעומק פני השטח. צילומים: איה וינד

מעין בן יונה: קודם כל ולפני הכול, קדרית

מעין בן יונה מכנה את האוביקטים בתערוכת היחיד שלה בגלריה פריסקופ ״יצורים״, המעוטרים במאות ואפילו אלפי חלקי פורצלן קטנים, שמעניקים להם נראות רכה וממד של חיות ותנועה

לב העניין וההתרחשות בתערוכת היחיד של המעצבת מעין בן יונה – שתיפתח בסוף השבוע בגלריה פריסקופ בתל אביב – הם אוביקטים עשויים מחמר שחור וגס, שפני שטחם מכוסה בעיטורים מפורצלן לבן. עיטורים שכמו ״נשלפו״ מהווייתם הראשונית כקישוטים דו־ממדיים, וקיבלו חיים עצמאיים משל עצמם: המופע הייחודי מערער על המוכר והמקובל בעולם העיטורים, והופך את המוטיב השטוח לאוביקט תלת־ממדי שאינו רק כפוף/נלווה לחפץ שאותו הוא מעטר.

מהלך יצירה דומה, המעניק לעיטור מעמד חדש, נחשף גם בעבודה שמציגה בן יונה בימים אלה בביאנלה לאמנויות ועיצוב במוזיאון ארץ ישראל: כד/אגרטל שמעוטר בקשקשי פורצלן מעודנים. בשני המקרים, לדבריה, ״מדובר בהמשך למה שעסקתי בו בפרויקט הגמר במחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל, אז הצגתי מגוון כלים וקערות עשויים מ׳חוטי׳/קשקשי פורצלן שנוצרו בעבודת זילוף. העבודות בתערוכה, וגם זו המוצגת בביאנלה, ממשיכות את העיסוק בכך, הן בהבט החוויה והן בהבטי הרעיון, העשייה והחקר חומרי״. 

״בעומק פני השטח״ היא תערוכת היחיד הראשונה של בן יונה, בעלת סטודיו המתמקד בעיצוב מבוסס חומרים קרמיים. במקביל היא מלמדת במחלקה שבה למדה בבצלאל וכן בבית בנימיני, שבו שהתה במסגרת מלגת סטודיו ראשון שהוענקה לה עם סיום לימודיה. 

מעין בן יונה, בעומק פני השטח מעין בן יונה, בעומק פני השטח מעין בן יונה, בעומק פני השטח מעין בן יונה, בעומק פני השטח

העיסוק בחומרים קרמיים הוא בבחינת כרוניקה ידועה מראש של מי שמאז ומתמיד נמשכה למלאכות קראפט לסוגיהן, וכבר בגיל חמש התאהבה בחמר כשהשתתפה בחוג קרמיקה. ״מה שמרתק אותי בחמר זה ממד הראשוניות שבו ואופן העבודה עמו ׳שנעשה בידיים׳ ללא מתווכים״, היא מספרת.

״האופי החומרי שלו אמנם מציב מגבלות טכניות ומסגרת עשייה מסוימת, אבל זה גם מקור המשיכה – החופש לפעול בתוך המסגרת המוגבלת, בתוך המרחב של המתח והניגוד שנוצרים בין החוקיות המגבילה לבין חופש היצירה, והרצון למתוח את הגבולות ולהצמיח משהו חדש״. 

בדומה לראשוניות של החומר שמרתקת את בן יונה, כך גם בסיס העשייה שלה הוא עבודת אבניים, שאף היא נושאת לדידה ממד ראשוני, ומביאה אותה להדגיש שמעבר להיותה יוצרת ומעצבת היא גם, ואולי קודם כל ולפני הכול, קדרית. 

זילוף, רידוד, ״צביטות״ ומעיכה ידנית

העבודות בתערוכה חושפות עיצובים שונים בתכלית משפת העיצוב של בן יונה, שנעה בין השימושי לדקורטיבי ומאופיינת בצורניות קלאסית־בסיסית משולבת עם צבעוניות, טקסטורות ועיטורים המהדהדים ניחוח אתני מעודן.

״אחרי הצבא ירדתי לדרום ועבדתי בחאן בארותיים, ויום אחד הגיע לשם משלוח של כלים ממרוקו, שבהם נוהגים להגיש את האוכל במקום. הם היו עשויים מקרמיקה בצבעוניות שופעת שהקסימה אותי, ובתוך תוכי כבר היה ברור לי שאני חייבת להגיע למרוקו ולהתחקות אחריהם ממקור ראשון״.

שלושה חודשי טיול שבילתה בן יונה במרוקו בעקבות הרושם העז שהותירו בה הכלים העמיקו את משיכתה לחומר ולצבעוניות, והם גם שהובילו אותה בסופו של דבר ללימודים בבצלאל. ״עד אז ׳הסתפקתי׳ במסגרות לימוד א־פורמליות שונות, לא חשבתי על יותר מזה״. 

מעין בן יונה, בעומק פני השטח מעין בן יונה, בעומק פני השטח מעין בן יונה, בעומק פני השטח מעין בן יונה, בעומק פני השטח

birds

את האוביקטים שיצרה בעבור התערוכה היא מכנה ״יצורים״, ועל הרעיון שעומד בבסיסה היא אומרת ש״הוא מבקש לבחון ולשנות דפוסי חשיבה מקובלים לגבי עבודה עם החומר, כמו איך לעבוד איתו ואיך ליצור את חיבורי הפורצלן עם החומר הקרמי הגס״. פיתוח הצורניות של האוביקטים הציב מבחינתה אתגר דומה, שחתר לשכלל צורות קיימות למקומות נוספים כמו התייחסות לממדי גובה ונפחיות

 האוביקטים־כדים, חישוקים, קונוסים – נוצרו בעבודת אובניים, ועיטורי הפורצלן שעל פני שטחם נוצרו בטכניקות שונות כזילוף, רידוד, ״צביטות״ ומעיכה ידנית, שתהליך יצירתם, לדבריה, ״היה לגמרי סיזיפי. דרש סבלנות רבה והיה כרוך בימים ארוכים שנמשכו לתוך הלילה״.

כל אוביקט עוטר במאות ואפילו אלפי חלקי פורצלן קטנים – כגודל מטבע או גפרורים – שהוכנו מראש וננעצו בתוך החומר הרך בצפיפות ובאקראיות כאחד; הצפיפות נועדה לכסות אותם במלואם, ואופן נעיצתם המשוחרר נועד לייצר נראות רכה וממד של חיות ותנועה.

לכל אוביקט יצרה בן יונה עיטור משלו שמייחד אותו, כך שלמרות היותם זהים, כתוצרי עבודת יד הם אינם בהכרח אחידים, וצבעוניותם הלבנה נגזרת מהחומר עצמו. ״ההיצמדות לצבע הלבן נועדה ללכוד את תשומת הלב לטקסטורות ולאפשר להתמקד בהן. כל עירוב של ממד חזותי נוסף, כמו צבעוניות לדוגמה, עלול היה להפר את המבט המעמיק״.

בתערוכה מוצגות העבודות כשלושה מוקדים: במה מרכזית שעליה פזורים האוביקטים, קיר שעליו תלויות צלחות לבנות מעוטרות – כ־80 צלחות – תוך יצירת אורנמנט בפני עצמו, ווילון שנוצר כסייט־ספסיפיק ייעודי לחלל הגלריה, ונרקם מהחלקים/העיטורים שחוברו זה לזה בהדבקה. ״שלושת המוקדים מתאחדים למכלול, למרחב שמזמין שיטוט והתחקות אחר מה שקורה בין האוביקטים ובתוכם״, היא אומרת.

כמי ״שמתחזקת״ עולם השראות עשיר, שנשאב מכל הסובב אותה, ובעיקר משווקים ומצבעים, מתרבויות עתיקות־שבטיות וממנגנוני הטבע, בניסיון להתחקות אחר חוקיות של דברים, גם ארגון חלל הגלריה כמרחב מכליל הוא תוצר של השראה. בן יונה שאבה אותה כשבילתה בקיץ שעבר בתכנית רזידנסי במדינת מיין בארצות הברית. 

חוויתי שם ניתוק מוחלט מהמסגרת הרגילה של הסטודיו והיה לי שקט ׳לשחק׳ עם החומר כמו בתקופה הסטודנטיאלית. טיילתי הרבה בסביבה, בפארקים ובגנים יפניים, ואת החוויה שחוויתי בהם, של עולם שקורא לצלול לתוכו ושקט שמזמין התבוננות והתעמקות בפרטים, רציתי ליצור גם בתערוכה כרקע הולם לתהליך האמנותי המוצג בה. השאיפה שלי היא שככזו היא גם תתקבל ותעבור הלאה, לצופים״.


מעין בן יונה‭| ‬ בעומק פני השטח
אוצרת: גלינה ארבלי
גלריה פריסקופ, בן יהודה 176, תל אביב
פתיחה: 3.12; נעילה: 2.1.2021

מעין בן יונה, בעומק פני השטח מעין בן יונה, בעומק פני השטח

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden