כל מה שחשוב ויפה
תמיד כאן, תמיד בצלאל
תום אנגלר ודניאל פלג (סטודיו צ׳פצ׳קה), בנפשם. כאן 11

תום אנגלר ודניאל פלג (סטודיו צ׳פצ׳קה) // בנפשם

סדרת הרשת ״בנפשם״ של כאן 11 מתעדת מתמודדי ומתמודדות נפש בישראל. סטודיו צ׳פצ׳קה יצר לפרק האחרון קטע אנימציה שמלווה מונולוג שמתאר איך נראה (מרגיש ומריח) דכאון מבפנים

גילוי נאות, לפני שנתחיל: לא למדנו אנימציה. הכרנו במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל וב־2014 שנינו הגשנו פרויקטי גמר בקומיקס. אפשר לומר שאף אחד מאיתנו לא חשב שהדברים שהוא מצייר צריכים לזוז. לפני שלוש שנים הקמנו יחד סטודיו וניסינו להבין מה אנחנו רוצים להיות כשנגדל. ידענו שאנחנו אנשים של סיפורים, אבל בינתיים עשינו כל מיני דברים אחרים: מיתוג מאוייר, עיתונות, אינטראקטיב.

ואז, בזכות המלצת זהב של עומר רבינוביץ׳, השותף של תום מימי הלימודים ליצירת פתיח סדרת האנימציה הפיקטיבית נמר הכסף, פנה אלינו רועי ריק – חבר הקולקטיב, מייסד פרויקט הגל השני ואיש מוכשר שגורם לדברים יפים להתרחש. באותם ימים הוא הפיק אלבום חדש לתומר ישעיהו וגם יזם, הפיק וביים ארבעה קליפים מתוכו.

לרועי היה רעיון: לקחת את אחד השירים המתוקים והנוסטלגיים של תומר ולחבר לו ויז׳ואל מתוק ונוסטלגי לא פחות, מונטאז׳ רדי־מייד בהשראת פתיחים לסדרות המצוירות ששודרו כאן בתחילת שנות ה־90. הוא חשב שהאנשים של נמר הכסף יידעו מה לעשות, אבל כשהוא הגיע אלינו היה לנו רעיון קצת אחר, מופרע יותר: להנפיש בעצמנו סיפור מקורי. ככה נולד ״כרכרת זהב״, הנסיון האמיתי הראשון שלנו באנימציה.

אמרי דקל קדוש, יוצר ובמאי בנפשם, מצא אותנו בזכות כרכרת זהב. הוא סיפר לנו על הקונספט של הסדרה, שמתעדת מתמודדי ומתמודדות נפש בישראל: כל פרק יהיה פורטרט קולנועי קצרצר של דמות אחת ושל ההתמודדות שלה. במקום עוד דוקומנטרי של ״ראשים מדברים״, אמרי רצה להשתמש בשפה הקולנועית, בסגנון, בצילום ובעריכה, באופן שיספר בפני עצמו את הסיפור.

תום אנגלר ודניאל פלג (סטודיו צ׳פצ׳קה), בנפשם תום אנגלר ודניאל פלג (סטודיו צ׳פצ׳קה), בנפשם תום אנגלר ודניאל פלג (סטודיו צ׳פצ׳קה), בנפשם

תום אנגלר ודניאל פלג (סטודיו צ׳פצ׳קה), בנפשם

הפרק שעבדנו עליו עוסק באור קרבי, בחור בן 26 שמתמודד עם דכאון כפול וחרדה חברתית משתקת. אמרי הראה לנו קטעי וידאו גולמיים וטקסט ארוך שאור כתב בעצמו, מונולוג שבו הוא מתאר באופן חד וחשוף איך נראה הדכאון מבפנים, איך הוא מרגיש, אפילו איך הוא מריח – וגם איך העיסוק בדיבוב אנימציה והחברות בקהילת ״דיבוב ישראל״ הם מפלט עבורו.

עולם התוכן שלו אפשר לנו לשרטט דיוקן שהוא מצד אחד ספציפי ואישי, ומצד שני מתקשר ומייצר הזדהות באמצעות דימויים מוכרים, טעונים מראש. קטע האנימציה נועד לשבת באמצע הפרק, בין שני קטעים מצולמים: הפתיחה מתעדת את אור בחדרו מול מצלמת־רשת, והסגיר עוקב אחריו במפגש חברתי נדיר, בכנס המוני שהתקיים בסינמטק.

התחלנו בפירוק ועריכה של הטקסט, יחד עם אמרי שעבד בשיתוף פעולה עם אור. הרעיון המרכזי היה שקיעה אינסופית, כמו אליס בארץ הפלאות שנופלת אל מחילת הארנב, רק בצלילה אטית ופסיבית.

הפרק שעבדנו עליו עוסק באור קרבי, בחור בן 26 שמתמודד עם דכאון כפול וחרדה חברתית משתקת. הרעיון המרכזי היה שקיעה אינסופית, כמו אליס בארץ הפלאות שנופלת אל מחילת הארנב, רק בצלילה אטית ופסיבית

סימנו פסקאות שעלו מתוכן דימויים חזקים – לעתים קרובות כאלה שנשענים על רפרנסים לסדרות וסרטי אנימציה שאור אוהב ומדבב. כשאור קורא לעצמו בשמות גנאי, לדוגמה, חיפשנו דמויות שמזוהות עם הסופרלטיביים האלה ויצרנו גרסאות־אור שלהן: פומבה־אור (״מסריח״), סנורלקס־אור (״עצלן״), ריק־אור (״מגעיל״)…

כשהוא מתאר השמנה בעקבות הדכאון בחרנו להראות התנפחות גרוטסקית, בהשראת סצינה איקונית באנימה ״אקירה״ (1988); וגם רגע הכניסה של הדרקון המעופף מרפרר לשוט מתוך המסע המופלא של מיאזאקי (2001), על אף שהקונטקסט שונה בתכלית.

בעוד שהקטע כולו יהיה בעל אוריינטציה אנכית, החלטנו שכשאור מספר איך הדיבוב והשירה ״מחזיקים אותו בחיים״ יהיה מעבר חד לתנועה אופקית: מנפילה דרך הכלום של הזפת השחורה והסמיכה, המים העמוקים, החלל הבודד, החדר הסגור – אל טיסה בנופים פתוחים וצבעוניים, של הרפתקה ואפשרות.

תום אנגלר ודניאל פלג (סטודיו צ׳פצ׳קה), בנפשם תום אנגלר ודניאל פלג (סטודיו צ׳פצ׳קה), בנפשם

תום אנגלר ודניאל פלג (סטודיו צ׳פצ׳קה), בנפשם תום אנגלר ודניאל פלג (סטודיו צ׳פצ׳קה), בנפשם תום אנגלר ודניאל פלג (סטודיו צ׳פצ׳קה), בנפשם

כשהיתה לנו גרסה ערוכה של הטקסט ותסריט אנימציה, עברנו לעבודה במקביל על השלבים הבאים. למדנו שחלוקת העבודה בינינו קורית באופן די טבעי: תום מתמקד בסטוריבורד, בבימוי הסצינות והקומפוזיציות ובבניית הסיפור החזותי, בעוד שדניאל עובדת על פיתוח השפה, עיצוב הדמויות והסגנון. ובכל זאת, לא מדובר בהפרדת רשויות מוחלטת ולכל אחד מאתנו יש מקום להוסיף, לשנות ולהתערב (כולל התייעצויות, ויכוחים קטנוניים והעברת קבצים אינטנסיבית מהאחד לשניה).

אחרי כמה נסיונות ופידבק מאמרי הסכמנו על השפה החזותית ועיצוב הדמות. השתדלנו ליצור סגנון שיש לו דמיון מסוים לרפרנסים, אבל גם אפיון עצמאי מובהק שיאחד את קטע האנימציה כולו. במקביל השלמנו את הסטוריבורד ואת המהלך הסיפורי. על גבי הקלטה ראשונית של אור, ערכנו אנימטיק (סטוריבורד על ציר זמן) וסגרנו את התזמונים.

כאן נכנס לתמונה האנימטור סתיו לוי, שיצר – בכשרון רב ובעזרתן של ענן גיבסון ורותם בלוך – את הבסיס לאנימציה המורכבת בחלק מהשוטים. את המראה הסופי, הרקעים, הדמויות והאנימציה הקלאסית ביצענו בפוטושופ, עם חיזוק אפטר אפקטס בתמיכתה האדיבה של סיון פיטרמן, שגם שרדה איתנו לילות לבנים בסטודיו בחודשי הקראנצ׳ האחרונים.

חודשיים אחרי שנשלח האקספורט האחרון, כשהיינו כבר שקועים בפרויקטים אחרים, עלה ב״כאן״ הפרק של אור, האחרון בסדרה. היה מרגש מאוד לקבל פידבק מחזק מאור בעצמו, לראות איך הביטוי החזותי שנתנו לסיפור שלו מגיע לקהל ומעורר הזדהות והבנה, ולעקוב אחרי התגובות והביקורות, במיוחד כאלה של מתמודדים עם דכאון, חרדה והפרעות מצב רוח.

תום אנגלר ודניאל פלג (סטודיו צ׳פצ׳קה), בנפשם


*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

תגובה אחת

  1. מיכל גולדברג

    סרט נפלא.תודה לכם שידעתם ללוות ברגישות והמחשתם בכשרון נהדר את ההתמודדות של אור המדהים. כל כך חשוב ליצור סרטים כאלה.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden