כל מה שחשוב ויפה
מיקלה קול, להרוס אותך
מיקלה קול, להרוס אותך. צילומים באדיבות HOT ,YES וסלקום TV

סיכום 2020 / להרוס אותך

״להרוס אותך״ משרטטת דיוקן נועז, תזזיתי ומדאיג של התרבות העכשווית, שבה לניצול מיני שני אשמים, והקורבן הוא לא אחד מהם. הראשון הוא עבריין המין; השני הוא התרבות עצמה, שמאפשרת את קיומם של אזורים אפורים ואף תומכת בהם

את 12 הפרקים של ״להרוס אותך״ בהפקת ה־BBC ו־HBO, שכתבה מיקיילה קול (וגם הייתה שותפה לבימוי) – אחת מסדרות הטלוויזיה המדוברות של 2020 – היו שהגדירו כדרמה שעוסקת ביחסי מין מזדמנים ובשאלות של הסכמה, נוכח התכנים שבהם היא עוסקת. אולם, כל רדוקציה שכזו מחמיצה את התמהיל הצורני והעלילתי שהיא מכילה בתוכה. בנוסף לכך ש״להרוס אותך״ היא סדרה פשוט טובה, היא גם יצירה חשובה, שמצליחה לשרטט דיוקן־תרבותי עכשווי, תזזיתי וריאליסטי, תוך הפרת ציפיות ומוסכמות.

קול ביססה את האירוע המכונן בסדרת הטלוויזיה ״להרוס אותך״ על חוויותיה האישיות. לפני מספר שנים היא סוממה ונאנסה, וזו גם החוויה המכוננת של ארבלה, בת דמותה המילניאלית של קול, שאותה היא מגלמת בעצמה.

כשאנו פוגשים את ארבלה, אישה שחורה צעירה שחיה בלונדון, היא מתמודדת עם בעיות כאחד האדם: בעיקר עם זוגיות ועם קריירה. לאחר ספר הביכורים המוצלח שכתבה, ״וידויים של מילניאלית שנמאס לה״, היא חותרת לסיים טיוטה לספרה השני, שאותו דחתה על מנת לבלות עם המאהב האיטלקי שלה. בסופו של יום שלם של כתיבה היא יוצאת לבילוי לילי סוער.

את היום שלמחרת ארבלה מבלה בניסיון להבין מה קרה בלילה הקודם, שכן היא איננה זוכרת כמעט דבר; אך רמזים ודימויים צפים מעמקי התודעה ומעידים על כך שמשהו מטריד וקיצוני אירע לה. יחד עם חברתה היא יוצאת למסע בלשי ומנסה ללקט את שברי הזיכרון בניסיון להרכיב תמונה ברורה. כשהערפל מתפוגג, נהיה ברור שהיא הייתה קורבן לתקיפה מינית קשה ואכזרית. מוקפת בחבריה, המתמודדים כל אחד עם בעיותיו שלו, היא מתחילה לשאת בהשלכות ההרסניות של האירוע הקשה.

שלא כמו בסדרות טלוויזיה אחרות, ״להרוס אותך״ עושה זאת באופן נטול מלודרמה, פאתוס, נופח טראגי או רטוריקה דידקטית. האירוע טראגי מספיק, וההתמודדות עצמה היא החלק הארוך, הכואב והקשה מכל

הסיפורים שלה ושל חבריה נשזרים זה בזה ונעים קדימה ואחורה בזמן על מנת להרכיב סיפור סבוך של התמודדות לא רק עם האירוע המוזכר, אלא גם עם סוגים שונים ומגוונים של פגיעה, ניצול וחציית גבולות. שלא כמו בסדרות טלוויזיה אחרות עם זיקה נושאית דומה, ״להרוס אותך״ עושה זאת באופן נטול מלודרמה, פאתוס, נופח טראגי או רטוריקה דידקטית. האירוע טראגי מספיק, וההתמודדות עצמה היא החלק הארוך, הכואב והקשה מכל.

מיקלה קול, להרוס אותך

מיקלה קול, להרוס אותך

טראומה זו הופכת את ארבלה לא רק לגיבורה טראומתית ומיוסרת, אלא למעין אנטי־גיבורה הפוגעת בעצמה ובסביבתה. יכולות המשחק של קול – וכנראה גם העובדה שהאירוע הוא חלק מעברה – הפיקו גיבורה עוצמתית, מרובדת, שעם כל מגרעותיה קשה שלא לכאוב איתה, לכעוס איתה ולחוש את מצוקתה. 

קול מזמינה אותנו למסע של אישה שעברה אירוע כה קשה ומכונן, שמשנה ללא היכר את תפיסת עולמה ונקודת מבטה על הדרכים והניסיונות להחלים, להגיע להשלמה ואף לסלוח. כמו קורבנות דומים היא מואשמת על ידי אחרים במה שאירע לה, נאלצת להפיק משמעות מסוימת ממה שקרה, ומוצאת את עצמה מצמצמת את גודל החוויה באמצעות השוואה לסוגים אחרים של סבל (לדוגמה, לילדים רעבים באפריקה).

האזורים ה״אפורים״ לכאורה

אחד הדברים המעניינים והחשובים ב״להרוס אותך״ הוא האופן שבו הטראומה המינית מתחילה לשכפל את עצמה בין קווי הנרטיב; אירועים מתחילים להדהד זה את זה ולשקף זה את זה ונדמה שהטראומה מדביקה את כל הדמויות המאכלסות את העלילה. 

ביטוי אסתטי לכך הוא השימוש בצפצוף גבוה וצורם, שמשמש בדרך כלל לתיאור פגיעה בשמיעה לאחר פיצוץ עז, צליל הנקשר לא פעם בטראומת קרב. הצליל כרוך תחילה בזיכרונות המודחקים של ארבלה, אך לפתע הוא מופיע גם ביחס לחבריה ומכריה. לדוגמה, כשטרי וקוואמי, חבריה הטובים של ארבלה, מוצאים את עצמם באינטראקציות חברתיות ומיניות שגם בהן גבולות נחצים.

מיקלה קול, להרוס אותך

מיקלה קול, להרוס אותך

birds

אפילו ארבלה עצמה עוברת תקיפה נוספת: אדם שאנשי ההוצאה לאור שכרו לעזור לה עם קשיי הכתיבה שהיא חווה עקב הטראומה, שוכב איתה אמנם בהסכמה, אך מוריד את הקונדום ללא ידיעתה. היא מגלה לאחר מכן שלפעולה זו יש שם (stealthing), ושגברים חולקים זה עם זה ברשתות החברתיות טקטיקות ומזימות כיצד יש לעשות זאת ולהערים על פרטנריות מיניות.

דרך אירועים אלו ואחרים ״להרוס אותך״ פורשת ספקטרום רחב הנוגע לתרבות הסכמה, ומדגישה את האזורים ה״אפורים״ לכאורה בין אונס ברוטלי, מתוכנן, קר ואכזרי, ליחסי מין בהסכמה. שבירת הדיכוטומיה מאפשרת ליצירתה של קול לבסס נקודה חשובה, ובאופן בלתי דידקטי – שלניצול מיני שני אשמים, והקורבן הוא לא אחד מהם.

הראשון הוא אותו עבריין מין, תוקף, אכזר; השני הוא התרבות עצמה, המאפשרת את קיומם של אזורים אפורים ואף תומכת בהם. ״להרוס אותך״, בפשטות, מפרה את העמימות בין שני הקטבים, ומאלצת את קיומו של דיון כן, עמוק וחשוב ביחס לניצול מיני, מבלי לוותר על ניואנסים.

״להרוס אותך״, בפשטות, מפרה את העמימות בין שני הקטבים, ומאלצת את קיומו של דיון כן, עמוק וחשוב ביחס לניצול מיני, מבלי לוותר על ניואנסים

בנוסף, ״להרוס אותך״ לא נרתעת מנושאים אחרים וחשובים. להפך: גם נושאים אלו מהדהדים את המועקה התרבותית האופפת את חייהם של ארבלה וחבריה. לדוגמה, הרשתות החברתיות והשפעותיהן על החברה, עם המודל שלהם ״שמעודד אותנו להתנהג בדרכים מסוימות, בדרכים שמקדמות דיבור גם במחיר של הקשבה״; ובנוסף לחוסר התקינות המינית, מתווספת גם גזענות וסוגים אחרים של חציית גבולות.

מיקלה קול, להרוס אותך

לעיתים זה יכול להרגיש שמשהו מתפזר יתר על המידה על מנת ללכוד ערמה של נושאים ולקפל אותם לתוך עולם אחד, אך רגע לאחר מכן, פרק או שלושה, הכל נקשר יחד; קווים נמתחים ומחברים את כל הנקודות על מנת ליצור דיוקן נועז ומדאיג אודות התרבות העכשווית. זה הופך ברור שמנגנון זה נועד לשקף תהליכים חברתיים רחבים, הפולשים זה לזה ומשפיעים זה על זה. 

לכל זאת אפשר להוסיף הומור בריטי עוקצני, קשת של דמויות צבעוניות, עבודת עריכה מחושבת, הבולטת בעיקר כשהיא מתווכת את הזיכרונות מאותו לילה ארור, ייצוגים ודימויים שלא מרבים להציג בטלוויזיה (לדוגמה יחסי מין בזמן וסת) ופרק סיום בועט ומלא תבונה. כל אלו, ובעיקר תכניה של ״להרוס אותך״, הופכים אותה לא רק לסדרה טובה וחשובה, אלא גם לסדרה שחשוב לצפות בה.


להרוס אותך (I May Destroy You)
יצרה: מיקיילה קול
בריטניה, 2020
בהפקת ה־BBC ו־HBO; זמינה לצפייה ב־HOT ,YES וסלקום TV

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden