כל מה שחשוב ויפה
יובל הקר, מתוך Headspace לנטפליקס
יובל הקר, מתוך Headspace לנטפליקס

יובל הקר מנסה תמיד להוסיף הומור לאנימציה. גם כשהנושא רציני

שלוש שנים אחרי שסיים את הלימודים בבצלאל, עם מעורבות בשתי סדרות של ווקס ונטפליקס, יובל הקר עדיין מופתע בכל פעם שמישהו מוכן לשלם לו כדי שיעשה אנימציה

יובל: בוקר טוב יובל, מה קורה? איפה אני תופס אותך בעולם בתחילתה של עוד שנת קורונה?

יובל: בוקר טוב 🙂 אני בסדר, בלונדון כרגע, סיימתי לא מזמן לעבוד פה על עבודת פרילנס ועוד יומיים אני חוזר לניו יורק. מה שלומך אתה? איפה אני תופס אותך?

יובל: לונדון! אני בתל אביב ואני כבר מקנא, אחרי שברוב השנה שעברה גרתי בלונדון. כמה זמן גרת בה? ואיך הסתדרת עם המוטציה?

יובל: אין מה לקנא כרגע! הייתי פה מאז אוגוסט. באתי כדי להיות באותו טיים־זון ביחד עם שאר הפרודקשן בפרויקט ההדספייס הזה, שבעקבותיו פנית אלי. כל ההפקה נמצאת פה: הייתי צריך לביים אנשים וראיתי שזה לא עובד בשלט רחוק אז החלטתי לטוס. בחודשיים האחרונים יש פה סגר בערך, אז פחות נהנה מהעיר

יובל: תכף נגיע להדספייס ולנטפליקס, תעשה לנו רגע תקציר הפרקים הקודמים. אני זוכר את פרויקט הגמר שלך מהמחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, שהצגתי בתערוכה שאצרתי בשבוע האיור לפני שלוש שנים: קליפ האנימציה הנפלא לאני מין של אלון עדר. ואז שמעתי משהו במעומעם שעברת לניו יורק. נכון?

יובל: איך לעזאזל אתה מצליח לעקוב אחרי כל כך הרבה אנשים? אני זוכר עוד כשהייתי בשנה ג׳ התחלת לעקוב אחרי באינסטגרם וחשבתי alright, I made it! מאוד מרגש שאתה זוכר את הקליפ לטובה

יובל: איך לעזאזל? יש לי איזו תיאוריה על משהו שקרה לי בגיל 5 אבל זה לא באמת, אין לי תשובה…

יובל הקר. צילום: מגנוס אטום

יובל: אז מה עשית בניו יורק בשלוש השנים האחרונות?

יובל: עשיתי פרילנס במשך חודשיים בסטודיו המדהים הזה שהביא אותי לניו יורק, ואז פתאום ראיתי שאין לי תעסוקה, וכבר חתמתי על חוזה יקר יחסית בוויליאמסבורג בברוקלין. הם המשיכו לתת לי עבודות פרילנס פה ושם. שלחתי מיליון אי־מיילים לכל עבר ולאט לאט צברתי סטודיוז שאני עובד איתם מאז, בעיקר על פרסומות.

נהייתי פול־טיים לחמישה חודשים באיזה בית הפקות והייתי אומלל, כשמדי פעם הייתי מדפדף בלוחות דרושים. הפריצה הגדולה קרתה כשפיטרו אותי מהעבודה הזו, ומיד קיבלתי אישור שהתקבלתי לעבוד ב־Explained, הסדרה לנטפליקס. עד אקספליינד הייתי ביצועיסט, כלומר הייתי מנפיש אנימציות שאנשים אחרים עיצבו. בשנה אחרונה שוכרים אותי יותר בשביל הסגנון הספציפי שלי

יובל: ואיך יכולת לעבוד בארצות הברית? איך זה התאפשר לך?

יובל: ההורים שלי ישראלים לגמרי, אבל נולדתי בארצות הברית כשהוריי עשו שם תואר שני, god bless them

יובל: יפה לך

הייתי בהלם כשבחרו בי

יובל: איך היית מגדיר את הסגנון הספציפי שלך, ואיך קרה שאקספליינד הגיעו אליך

יובל: פלייפול, קוים עקומים, מאוד קונטרסטי, מלא דמויות, מלא תנועות מצלמה (באנימציה). אני תמיד מנסה להוסיף הומור לאנימציה; גם כשהנושא רציני.

שואלים אותי לפעמים – ״אז מה, מה הסוד? איך הגעת לנטפליקס?״ והאמת המרה היא שראיתי מודעה בלוח דרושים בשם Indeed.com ופשוט פניתי אליהם. הם ביקשו שאעצב להם כמה פריימים כדוגמה, ראיון, וזהו! הם לא גילו אותי ככה סתם בשיטוט ואמרו Who is this man? We MUST have him on our show. הייתי בהלם כשבחרו בי

יובל: לול. זה מדהים כמה לפעמים הדברים פשוטים כל כך, אה? כלומר, לא שפשוט להתקבל אבל כמו שאתה אומר, לפעמים כל מה שצריך זה פשוט לנסות.

אז מה זה אקספליינד, מה קורה שם, ומה היה התפקיד שלך בכל העסק?

יובל הקר, מתוך Explained לנטפליקס

יובל הקר, מתוך Explained לנטפליקס

יובל הקר, מתוך Explained לנטפליקס יובל הקר, מתוך Explained לנטפליקס

יובל: אקספליינד זו סדרת יו־טיוב של VOX שמסבירים בה כל מיני תופעות תרבותיות, פוליטיות וכו׳. ואז היא הפכה לסדרה בנטפליקס, אותו עקרון, רק שכל פרק 20 דקות. הייתה עונה ראשונה ואני נזכר עכשיו שניסיתי להתקבל גם אליה! ואפילו לא חזרו אלי.

אותי לקחו לעונה השנייה שהייתה מיני סדרה של חמישה פרקים בשם The Mind, Explained – להיות האנימטור הראשי בשלושה פרקים: Memory, Anxiety, Psychedelics. עזרתי לפתח את הסגנון האיורי ועשיתי את רוב האיור והאנימציה בשלושת הפרקים שציינתי

יובל: ספר קצת על תהליך העבודה, מה התוכן, מאיפה התחלתם, ולמה דווקא אנימציה

יובל: זו הייתה הפקה פסיכית מבחינת לוחות זמנים. היינו שם עד הלילה כל יום. יום מוקדם נגמר בתשע בלילה, ימים ממש ארוכים נגמרו בשתיים. לא שהכריחו אותנו להישאר או משהו! זו לחלוטין אשמתי. בחרתי בסגנון איורי כל כך טיים־קונסומינג, אני לוקח על עצמי את כל האשמה. וזו הייתה חוויה כיפית, רק כשאתה צעיר ורעב אתה עושה דברים כאלה

יובל: תתפלא… זה לפעמים ממשיך גם אחר כך. תרחיב קצת על התהליך עם דוגמה או שתיים מהתוכן?

יובל: יש איזה 50-60 עובדים בקומה בבניין במנהטן שעובדים על בערך 30 פרקים במשהו כמו חצי שנה, כך שהרבה מהם קורים במקביל. יש ארט דירקטור שמפקחת על כל הפרקים, ושמים אנימטור (כמוני) שיהיה אחראי על כל פרק, מאייר את כל הפריימים וכן הלאה.

הכל מתחיל מתסריט שכותב המפיק,  במקרה שלי זה היה אדם קואל (Adam Cole), מדען בעברו. הוא נותן לנו בריף חזותי כללי: כלומר, איזה ויז׳ואלז הוא מדמיין באיזו סצינה, ואנחנו לוקחים את זה משם.

בפרק על חרדה, לדוגמה, היה לו רעיון להפוך את הגוף למכונת פינבול. בשבילו חשוב שהמסר יהיה מדעי וברור אבל לי חשוב שזה יהיה יפה, דינמי ומגניב.

יש הרבה הלוך ושוב, הוא מסביר איך כלי הדם עובדים ואני חושב איך להראות אותם כמו צינורות של מכונה משומנת. לדוגמה, הוא אומר ״הכדור מסמל חרדה, שיעוף מהר יותר!״. ויש מקרים שבהם יש לי פחות או יותר חופש ביטוי די רציני, כמו בפרק על זיכרון.

בסצינה שפותחת את העונה, קיבלתי את הוויס־אובר מהעורך, שהורכב מכל מיני הקלטות קצרות של אנשים שמספרים על הזכרונות שלהם מאסון התאומים. עשיתי מעין סקיצות כאלו קטנות, סרקתי, שמתי על הטיימליין.

לאחר מכן הצוות מסתכל ורואה את הפלואו, נותן לי פידבק ואז אני מתחיל לאייר את הסטייל־פריימז. ואז כמובן יש את שלב האנימציה המפרך

כל החיים התאמנו בלצייר את מה שיש לנו בראש

יובל: בוא נדבר על פרויקט ההדספייס שהזכרנו בהתחלה. איך הוא קשור לסדרה ולווקס ולנטפליקס

יובל: זה מצחיק, הקשר בין שתי הסדרות מקרי לחלוטין. הגעתי לפרויקט של הדספייס דרך איזה חבר שעבר ללונדון והוחתם כבמאי על ידי Strange Beast (סטודיו להפקות). הפרויקט היה גדול מידי בשביל במאי אחד אז הוא שאל אם אני פנוי ומעוניין לביים איתו. הפרק שביימנו יחד הוא לסדרה שהיא שיתוף פעולה בין הדספייס לנטפליקס, והסוכנות שמקשרת ביניהם ל־Strange Beast היא Vox!

כך מצאתי את עצמי שוב עובד עם Vox ונטפליקס במקרה לגמרי

יובל: זה ממש יקום קורס לתוך עצמו. ספר בכמה מילים על הפרויקט הזה

יובל: הדספייס היא אפליקציה של מדיטציה להמונים, שידועה בזכות האנימציות החמודות והסגנון האיורי הצבעוני, שמסבירות באופן פשוט וידידותי למשתמש כיצד לעשות מדיטציה. הם יצרו סדרה יחד עם נטפליקס, כשבכל פרק מתמודדים עם נושא אחר. אנדי (היוצר של הדספייס) מספר על חייו כנזיר לשעבר ומדבר על טכניקה שונה של מדיטציה. הפרק שביימתי הוא על התמודדות עם כאב פיזי.

במקום שכל הסדרה תהיה בסגנון ההדספייסי הקלאסי, הם פנו לכל מיני במאי אנימציה שיצרו פרקים בסגנון שלהם. הקו הסגנוני המקשר היחיד בין כל הפרקים הוא הצבע הכתום ההדספייסי, והקול האיקוני של אנדי פודיקומב

יובל הקר, מתוך Headspace לנטפליקס

מתוך Headspace לנטפליקס

יובל הקר, מתוך Headspace לנטפליקס

יובל: ומה היית אומר ההבדל בין הסגנון שלך בהדספייס לסגנון שלך באקספליינד?

יובל: איזו שאלה מגניבה! לא ציפיתי לצלול לניואנסים סגנוניים

יובל: בשביל זה אנחנו פה…

יובל: אקספליינד היה סגנון גרפי – הרבה צורות גאומטריות בשחור ולבן, שבתוכן יש דמויות עם תנועה מינימלית. בגלל שעשיתי את רוב האנימציה בעצמי, הייתי מוכרח ליצור דימויים מינימליסטיים יחסית, אז יש שם כל מיני מטאפורות ויזואליות. אפשר לחשוב על זה כמו איורים לעיתונות, איור שמתפקד גם כאיור סטטי, רק שהוספתי להם תנועה ושמתי אותם אחד אחרי השני על טיימליין.

הדספייס היא הפקה שונה לחלוטין, יותר כמו סרט אנימציה, ויש צוות של 34 אנימטורים שמנפישים את האיורים. לכן הסגנון הוא סצינות פול־פריים, יותר סינמטי, פחות אילוסטרציה ויותר ציור. לדמויות ונופים יש נפח, והמון צבע. הסגנון של אקספליינד יותר תמציתי – בין היתר כי אני הייתי צריך לעשות את האנימציה בעצמי

יובל: ועוד שאלה אחת: למה אנימציה? כלומר, מה באנימציה מתאים לנושאים האלו

יובל: אני שואל את עצמי את השאלה הזו בכל פעם שמישהו מוכן לשלם לי לעשות לו אנימציה. אבל יש לי תשובה.

בכל פעם שיש נושא מופשט יותר, כמו סיפור אישי של מרואיין, נושאים שקשורים בזכרון או רגש, יש הזדמנות ליצור עולם ויזואלי מורחב ממה שאפשר להשיג בפוטג׳ מצולם. לי הרבה יותר קל להכיל מידע כשאני רואה אותו ויזואלית, ואני מניח שככה זה לרוב האנשים, ולכן visual explainer בשיא הפופולריות שלהם כרגע. זה מערב יותר חושים אצל הצופה.

ואם כבר להראות תמונות מעל וויס־אובר, למה להראות וידאו או דימויים ממאגרי תמונות? כשמדובר בטקסט שמדברים על עולם פנימי, למה לא לצייר אותו וליצור עולם צבעוני ומוזר? אני מקווה שבגלל זה פונים אל מאיירים ואנימטורים. כל החיים התאמנו בלצייר את מה שיש לנו בראש.

לא יודע, מרגיש שהתשובה יצאה לי תשובה קצת צ׳יזי. לא התכוונתי

יובל: דווקא תשובה טובה. לא פעם מצאתי את עצמי מדבר על מאיירים (בעיקר סביב שבוע האיור) ותוהה בקול רם על מה הם חולמים בלילה שזה מה שיוצא להם…

יובל: החלומות שלי יחסית לא מעניינים מבחינה ויזואלית. הם בעיקר מלאים בחרדה. אז זה נושא אחר כבר

יובל: זה באמת נושא אחר… אז מה הלאה? חוזר לניו יורק ו…? מה על הפרק?

יובל: בחודש הקרוב אני עובד עם איזה סטודיו על סרטון משעשע שמבוסס על ראיונות עם ספורטאים. הם משלבים אנימציה בתוך הסיפורים, ואני מכין להם את הסטייל־פריימז. הם מבוססים בלוס אנג׳לס, אני בלונדון, זה מגניב שאפשר לעבוד בהפרשי שעות כה גדולים. נותן תקווה לעתיד! עד לא מזמן הייתי צריך להגיע לסטודיו שבו אני עושה פרילנס ולעבוד בשעות שלהם.

אז אולי עוד חודש אבוא לארץ לקצת זמן להיות עם משפחה ולעבוד במקביל. לבלות עם הסבתות! אולי יצא משהו טוב מהשנה הנוראית שהייתה, סגנון העבודה השתנה והעולם נפתח. כמובן שיש לי המון מזל שיש לי פרנסה בתקופה המזעזעת הזו. אני אסיר תודה!

רואה, נהייתי גם פוליטיקלי קורקט מאז שאני בארצות הברית…

*כוכבית מייצגת שדות חובה

3 תגובות על הכתבה

  1. אחד שיודע

    The nicest guy in the world. and talented as ***k

  2. EE

    מלך מלכי המלכים

  3. מישהו שאוהב

    איש מקסים.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden